הזירה הלשונית: תרבחו ותסעדו
מה השם המקורי לפרחה? איך אומרים שלוחים במרוקנית ומאיפה הגיעו המילים כפרה, מקיאז' וקוזינה? מילון יהודי-מרוקני חדש יעשה לכם סדר בבלגן. וגם: מה הקשר בין גבייה לגוויה?
המרוקנית קשה להיגוי לחך הישראלי, וכותב המילון קורא לה "שפת השווא". המרוקנים פשוט אינם אוהבים תנועות, וכך אפשר למצוא במילון מילים כמו סְמְמְס, לא קשור לסלולרי שלכם, פירושו להשתזף בשמש. גם העיצורים שונים, ובחלק המרוקני של המילון נפקד למשל מקומן של הש' והצ', שנשאבו יחד אל האות ס'.
ולהלן מקבץ טעימות מהמילון, תרבחו ותסעדו.
אימא. כך, פשוט, אמא, כמו בעברית. "ראז'ל אימא", הגבר של אמא, הוא אב חורג.
איריס. ארץ ישראל, וסתם ארץ. מעברית, כמובן. "ז'ינא לאיריס" פירושו באנו לארץ ישראל, "דיריך איריס": דרך ארץ.
בּאסְסְל. תפל בטעמו, ובהשאלה אדם טיפש ורדוד. המילה קנתה שביתה בסלנג הבאר-שבעי: באשל.
בּוּ. מילה ופתיח למילה שפירושה אב, וגם בעל דבר מה. "בו דְרְבָּא", למשל, הוא בעל צלקת.
בְּזְזְז. ככה, בשלושה שוואים, פירושו כפה, הכריח.
בית. פירושו חדר בבית דווקא. בית כביר (בית גדול) הוא חדר האורחים, בית ל'מא (בית המים) הוא בית השימוש.
בית האחאי'ים. הוא בית החיים: בית הקברות.
בנאדם. בן אדם. פתגם בעניין: בנאדם פְ-דארו, סְלטאן פְ-קְסְרו (אדם בביתו הוא מלך בארמונו).
גְדְבְּ עלינא. שיקר לנו. גדב היא צורה מרוקאית של כזב, והצירוף השפיע על הצורה הדיבורית העברית "שיקר עלינו".
גִיט. גט, ומצורפת עצה חביבה לכלה: אם תכתבי כתובה השאירי מקום לגט.
גיפן. פירושה קידוש, המקור הוא "בירך על הגפן ועל פרי הגפן".
דאדוס. קוביות, משחק הנהוג גם בישראל.
דְבְּע. צבוע כבעל חיים, ובהרחבה, טיפש.
דְז'אז'א. תרנגולת, ומכאן ביטוי המזכיר ביטוי ביידיש: שתהיה כפרה כמו התרנגולות של כיפור.
דְרְבּ. הרביץ, שורש המוכר מערבית. פתגם שוביניסטי, נא לא לנסות בבית:
האמאן. המן ממגילת אסתר, ובהרחבה, רשע.
ו'וּה ו'וּה. כמו שזה נשמע, אוי ואבוי.
זוּנא. פרוצה, וגם כינוי לאדם לא נאמן.
ז'יפא. פגר, כמו ג'יפה הערבית, המשמשת בסלנג לדבר גנאי. במרוקנית יהודית פירושה גם אדם בעל פנים זועפות, הנראה כמת.
חְו'א. יחסי מין, ומכאן הביטוי :"חווא ושווא ומעשים טובים".
חוּּפשי. חילוני, כמו אצל החרדים, הקוראים לחילוני ביידיש "פראייר".
חראמי. ממזר, קשור לחראם, שפירושו איסור דתי.
טְפְּסוֹת. טיפשות.
י'אבס. יבש, מילה ערבית. בסלנג הישראלי נפוצה יאבש בהתייחסות לאדם נטול לחלוחית.
יאח'וס. שם משפחה, בעקבות "ייחוס" העברית.
כּאפּארא. כפרה, וכם כאפארא עליק, כפרה עליך. עשתה כידוע עלייה לישראל.
כְּחְל. שחור. מקור המילה העברית הוא מתחום האיפור, כחל, וככל הנראה הוא נתפס כאן כצבע שחור דווקא.
כְנונא. נזלת, מקורה של המילה הישראלית הנפוצה חנון, במשמעות הילד או האדם הדחוי והצייתן.
כְּסְכָּאס. סיר לכוסכוס. הכוסכוס עצמו נקרא סְכְּסוּ.
לח'יא. זקן, בעברית: לחי.
מאקיאז'. איפור. עשה עלייה, ומסתבר שלאו דווקא מצרפת למרות שהמילה צרפתית.
מְנְזְנְזְ'ר. חלוד, וגם ג'ינג'י, אפשר לגלות במילה את המקור: ג'ינג'ר.
ניגרוּ. כושי, וגם עבד.
סְדְדאי. שם האל, שדי, ובעקבות זאת גם מזוזה.
סְחְר. כישוף, בעברית נהוג באות ש', שחור.
סְכינא. החמין המרוקני, מהשורש סכ"ן, הקשור בחום, ומכאן בעברית "שחון".
סְלח. וגם שלח. ברברים ופרימיטיבים, גרסת המילון לשלוחים. סְלְחא היא השפה הבֶרבֶרית.
סמאע. קריאת שמע. פתגם: מי שיחכה לך, ימות בלי קריאת שמע, נאמר על מי שאינו נוהג להגיש עזרה.
סעד. התמזל מזלו. תרבח אוּ תסעד פירושו תרוויח ותזכה למזל.
סְפנז'. הסופגנייה המרוקנית. את המופלטה לא מצאתי במילון.
סתו'א. חורף דווקא. בחלק העברי-מרוקני לא קיים הערך "סתיו".
פְסא. הפליץ בשקט, מילה אונומטופאית. פסי'א היא נפיחה שקטה.
פְרְכא. היא בחורה צעירה ובריאה, וגם שם פרטי. בכל מקרה, זוהי המילה המקורית לפרחה הישראלית.
קוזינא. זו לא הבת דודה. זה המטבח, מצרפתית.
קלאווי. אשכים. משמש גם כעין קללה.
רוּמי. אירופאי. כל הדרכים מובילות לרומא.
תְחרווט. הביטוי מוכר בסלנג הישראלי (לך תחרווט) אך אינו במילון. חנונא שלח למדור את הערך שייכנס אולי למהדורות חדשות: תכרו'ד פירושו התבלבל, השתגע, דיבר בחוסר היגיון.
תקווד. גם הוא לא נכנס, והפעם כנראה מטעמי צניעות, למרות שהוא מוכר בסלנג הישראלי. מדובר בביטוי גס ביותר.
תקופא. מילה שמקורה עברית אבל פירושה צרה ומצוקה, על פי תקופת בין המצרים.
תומר מחולון כותב: מקום העבודה שלי עוסק בגביית כספים. עמיתה לעבודה לא סובלת שאומרים "גביות", מנהג שהולך ונפוץ במקומנו. המשפט "היו לי כמה גביות רציניות היום", נשמע יותר ויותר, במשמעות "גביתי ממספר לקוחות סכום כסף גדול". זה נשמע רע, כמו "גוויות", אבל אני לא בטוח שזה לא נכון דקדוקית. מה אתה אומר?
"גבייה" נשמע רע, כמו גווייה, גם ביחיד, ובעניין זה אין מה לעשות. מכאן גם הבדיחות בדבר "העמקת הגבייה/גווייה". עניין הריבוי (גביות) מספר על מגמה הולכת ומתרחבת להפוך מילים שנועדו להופיע ביחיד בצורת ריבוי, וכאן "גביות" הן פעולות גבייה. במסורת הזו החלו בצה"ל כבר לפני כמה וכמה עשורים בענייני דלקים וציודים, והיום זו תופעה כללית. בעיני היא נראית התפתחות טבעית ולגיטימית, וכמו בכל עניין גם כאן רצוי לא להגזים.
הלשונאית רינה ברוך, המוטרדת מאוד מהתופעה, אספה עבור המדור רשימת ציטוטים מהתקשורת למיניה, והרשימה מדברת בעד עצמה.
• הכניסו לטקסט עריכות.
• אנשים יוצאים לפנסיות.
• באזור עדיין מורגשים עומסי תנועה כבדים.
• הנגידים בעולם מורידים ריבית בקצבים שלא היינו חולמים עליהם.
• בסלטים שנבדקו נמצאו עובשים.
• הייתי יושב עם סחבה ועם שפכטל ומנקה את הרצפה מבּצקים.
וזוהי, כמו שכותבת רינה, רק טיפה באוקיינוס.
רועי מבת ים מביא סיפור קטן על אחיינו הפעוט אורי. "בטיול בשבת בצהריים, שהיה כנראה קצת גדול עליו, הוא התיישב באמצע הכביש. לא עצרתי מיד והמשכתי ללכת, הוא קרא לי ואמר: "אם תלך, אני אשאר לאיבוד".
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם