דגדגן גדל בגן: מנחם בן על יונה וולך
הגיאוגרפיה של בתי הספר איננה המקום המתאים להוראת הפורנוגרפיה בשירה של יונה וולך. קו המשווה
- מי צריך לזכות במיליון ב"האח הגדול"? ביג בן
ואגב, הלית ישורון שערכה מבחר מצויין משירי יונה וולך ("תת הכרה נפתחת כמו מניפה", הספריה החדשה) אפילו לא מצאה לנכון להכליל בתוכו את השיר המבולבל וחסר הצורה הזה. אבל מה איכפת לעיתון "הארץ", שפירסם במשך שנים את הגרפומניה השירית של יב"י רק בגלל העמדה הפוליטית שלו שמצאה חן בעיני שוקן.
ואכן, בהקשר לשיר ההומואי לכאורה של יונה וולך, מאמר המערכת של "הארץ" זעק מיד "צנזורה", והשווה את נזיפת משרד החינוך במורה עדנה רש מכפר סבא לדברי הביזוי כלפי יונה וולך שהשמיעה בשעתו סגנית השר תעסה-גלזר כלפי שירה של וולך על רצועות התפילין והדגדגן.
אלא שלמרות הדמיון לכאורה, שני המקרים שונים במידה רבה. ראשית, תעסה-גלזר התנפלה על עצם הופעת השיר שפירסמה יונה וולך לתומה ב"עיתון 77". ויש הבדל מוחלט בין חשיפת ילדי ישראל בבתי הספר הציבוריים לשיר כזה או אחר לבין פירסומו בעיתון ספרותי כלשהו. שנית, תעסה-גלזר לא הבינה כמה עמוק יחסה של יונה וולך לאלוהים וכמה אין בשיר ההוא (שבו אכן מציעה וולך לאהוב להעביר רצועות תפילין על פני הדגדגן שלה) אף טיפת ביזוי ו"בהמיות" (כפי שהגדירה תעסה-גלזר) כלפי אלוהים.
לעומת זאת, כשמדובר בשיר "אתה חברה שלי" שהולחן והושר על ידי ערן צור, הטענה היא לא נגד עצם פירסומו בספר וברדיו ובמופעים אלא רק על הוראתו במסגרת בית הספר, שבו לומדים נערים ונערות שחלקם בכלל בתול. "הארץ" מטבעו מעוניין יותר מכל דבר אחר לבלבל מינית את הנוער, כדי שהאופציה ההומוסקסואלית תישאר תמיד פתוחה, ולכן הוא בהחלט מעוניין שהנוער הישראלי יוצף בשורות מסוג: "היא לסבית שמעדיפה בחורים /ואתה הומו שמעדיף בחורות" (מתוך "אתה חברה שלי") , או בשורות מלאות ביצים וכוס מסוג:"ביצים מדומות/ המסתירות כוס תאוותני/ או כוס המסתיר ביצים".
מעניין מה היה "הארץ"
ולמה לא ללמד את שירו של אהרון שבתאי שבו הוא מהלל את זיווה: "בשר ענוג של אשה מטופחת/ כזו שאצלה ניתן לאכול מן התחת" - אתם מבינים ,ילדים, הוא ליקק לה את פי הטבעת. ולמה לא את שירו המצוין של חנוך לוין על האשה שהתאלמנה זה עתה ומכינה את התחת לזיון עם ג'ף שיבוא ממיאמי: "עת לספוד, עת להינחם/ אמא מרחה את התחת בקרם/ שיהיה חלק כמו חתול סיאמי/ אם ג'ף יבוא לבקר ממיאמי". אל תגידו לי , ילדים, שזה לא יופי. זהו, אגב, אותו "הארץ" שבאתר האינטרנט שלו קורא לנו בני ציפר להבין פדופילים.
וְהַדַּגְדְּגָן /גָּדוֹל מְאֹד/ כְּמוֹ זַיִן קָטָן
וכדי שיהיה ברור שאני לא נגד שירים פורנוגרפיים למבוגרים, הנה שורות אנתרופולוגיות משעשעות וידועות , עם דימוי מרכזי מצויין, על בנות הקיקויו באפריקה מתוך ספרו הראשון (והכי מקסים בין כל ספריו) של הרולד שימל "השירים" (הוצאת גט דאט, מוצא, 1966). למה ששוקן לא ילמד גם את זה בבית הספר שלו?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם