מוטב מאוחר: על הספר "גירושים מאוחרים"

קוראים יקרים, כדאי לכם להתרכז ב"גירושים מאוחרים" המחודש של א.ב. יהושע, ותוכלו להגיע מוכנים ומזומנים לסדר הפסח המשפחתי הקרב אלינו בצעדי ענק. פייפר קאט

רן יגיל | 3/3/2010 14:38

מאסטר גדול אברהם ב. יהושע במלאכת הסיפור, אף כי בשנותיו האחרונות חל אצלו קלקול והוא הכזיב. בזה אחר זה באו רומנים בינוניים בנוסח "השיבה מהודו", "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" ו"אש ידידותית", שבמרכזם עמדו ביתר שאת הפסיכולוגיה של הדמויות שבעבר רק שירתה את העלילה ועמדה ברקע, והאקטואליה הנוראה שפשתה והרגה כל חלקה טובה, משל קפץ העיתון היומי אל בן דפיו של סופר גדול זה.

אולי קשור הדבר לעצם מוערבותו הטוטאלית של יהושע, גוף ונפש, בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובכלל בחיי החברה המתהווים שלנו. יהושע, דמות פוליטית של ממש, העניק לנו בעבר הרחוק שלו את משפטי הארגמן היפים של סיפוריו הקצרים - כפי שאוהב לקרוא להם העורך הגדול גבריאל מוקד - אשר הושפעו מקפקא ומעגנון.

אתם ודאי זוכרים, מי יכול לשכוח, "מסע הערב של יתיר", כן כן עם הרכבת, "חתונתה של גליה", כן כן עם האוטובוס, "שתיקה הולכת ונמשכת של משורר" ו"שלושה ימים וילד", נובלה מעולה שעובדה על ידי דן בן אמוץ לסרט שבוים על ידי אורי זוהר בכיכובו של עודד קוטלר - איזה תותחים.

אחר כך באו הרומנים המשפחתיים הנפלאים הבנויים וידויים מונולגיים מזוויות שונות של כמה דוברים כמו אצל אמיל אז'אר (שהוא כאמור הסופר רומן גרי). "המאהב", "מר מאני". אל המקבץ המעולה הזה שייך "גירושים מאוחרים" מ-1982, ואין הוא נופל מ"מר מאני" המאוחר יותר.

א.ב יהושע צילום: יהונתן שאול

יהודה קמינקא, כבר סבא, מגיע מארצות הברית לישראל לתשעה ימים כדי להתגרש סוף סוף מאשתו נעמי, המאושפזת זה חמש שנים במוסד לחולי נפש. מעבר לאוקיינוס מחכה לו אישה חדשה ותינוק בבטנה. הדרמה המשפחתית הזו מסופרת על פני שבוע וקצת, והיא מתגלגלת אל שיאה ביום הראשון של פסח. היא נמסרת מפי כל אחד מבני המשפחה כרשומון, כולל בני זוגם, ואפילו המאהב הזמני של אחד הבנים.

אל תשעת הפרקים המקוריים

הוסיף במהדורה זו יהושע, פרק שהוא מונולוג של הכלב, המתכתב כמובן עם "בלק כלב משוגע", של ש"י עגנון מתוך הרומן המונומנטלי "תמול שלשום". הפרק הזה הוא לא רע, אבל נותר בבחינת קוריוז בלבד שבו יהושע מוצא לו אמתלה לדון בדרך גם בתורת הספרות. קצת כאב לי כי המשפט המסיים של הרומן במהדורה המקורית - "פתאום אתה בצרה איומה", הוא כל כך חזק לסיום ספר, אבל אולי זה עניין נוסטלגי.

גירושים מאוחרים עטיפת הספר

הרומן הזה הוא קריאת חובה בעיקר בגלל הפרק הראשון שלו שהוא מאסטרפיס - לא פחות ולא יותר. זהו המונולוג של גדי, הנכד של יהודה, שאני כל מזדהה איתו. יהושע הצליח לתפוס כאן ילד ישראלי באופן שאף סופר אחר לא הצליח, עם בית הספר הנורא, החגים, הצעצועים הפזורים, תולעי המשי, הגדולים המעיקים, האחות הקטנה המציקה, אבל מה אני מברבר - קראו ושפטו, זו יצירת מופת. רק הילדה המתוארת בספרה האחרון היפה כל כך של לאה איני "ורד הלבנון" תשווה לגדי. היא בעצם אחות תאומה ספרותית שלו.

אחר כך, כשנכנסים הגדולים לרומן הם קצת מקלקלים עם תודעתם השחוקה ועם היומרות הספרותיות שלהם, למשל הדודה של גדי דינה קאמינקא, שהיא משוררת מתחילה שנפגשת עם סופר מפורסם המדבר בדרמטיות ובמשפטים קטועים. אממממ, מעניין מי זה? אבל עדיין יהושע נותר רענן ומעולה גם בשמונת הפרקים הארוכים הבאים.

הכל מתנקז אל ליל הסדר ואל הראשון של פסח. כמו בקומדיה של מולייר כשהכל נפתר בסוף במעמד החתונה, אבל בהפוך - כאן דבר לא נפתר והעניינים רק הולכים ומסתבכים, כמו שאומר אחד מן "המוטואים" המצורפים לכל פרק "משפחה, אני שונא אותך" - אנדרי ז'יד.

שתי השפעות חשובות ניכרות ברומן הזה בכתיבתו של יהושע: אחת הוא סופר זרם התודעה המוקשה ויליאם פוקנר, האמריקאי, בעיקר במונולוג של גדי. מי שקרא למשל את "הקול והזעם" של פוקנר, יכול לחוש בזה. השנייה היא כמובן יעקב שבתאי המנוח, ש"זכרון דברים" שלו, רומן משפחתי מקורי ביותר, פשה בספרותנו, ובצדק, כאש בשדה קוצים. ניכרת בפרק הראשון וי"ו החיבור הפוקנרית ופסוקיות הלוואי הממשיכות את המשפט למבע ארוך ותודעתי, של שבתאי.

הספר כבר ראה אור באופן מחודש תחת השם הלא מוצלח "קנטטת הגירושים" (1991) וטוב שחזר לשמו המקורי והיפה. קוראים יקרים, עזבו לרגע את המבצעים והתרכזו בספר המחודש הזה של אברהם ב. יהושע (בולי), ספר חשוב מאין כמותו, ותבואו מוכנים ומזומנים לסדר הפסח המשפחתי הקרב אלינו בצעדי ענק.

החמצה או הברקה? הברקה.

גירושים מאוחרים/ מהדורת 2010, נוסח חדש בתוספת פרק עשירי/ הספריה החדשה/ 453 עמ'