נער שוליים: בלוז לסוכני הביטוח
להקת סמיט והשמעונים הם בסך הכל חבר'ה טובים שבאו לעשות מוזיקה חיובית וקצת קיטשית שתעשה לכם כיף. לפעמים זה מצליח, לפעמים זה לא
סמיט והשמעונים צילום: אילנה סילבן
שמעון סמיט ולהקתו (ארז פליינר - קלידים, יגאל פורשיאן - גיטרה, ניר כהן - הקשה וגיטרה, רון יורמן - בס, יניב וקנין - תופים) משתייכים לזן הנדיר של הרוקרים החיוביים. אותם מוזיקאים שמצליחים לייצר את המוזיקה הזו עם חיוך רחב, גישה חיובית לחיים ובלי טיפת ציניות. את אתוס הסקס, סמים ודירת החדר העבשה בדרום העיר הם משאירים לאחרים. רק תנו להם אהבת אמת וזוגיות יציבה בפרבר.
לבמת הבארבי בתל אביב הם עלו אתמול (ב') בתלבושת אחידה: חולצה כחולה מכופתרת עם עניבה המונחת ברישול. מדיהם של עובדי המעמד הבינוני בחצי הכדור המערבי: פקידי עירייה, סוכני ביטוח כשהם ברכבת התחתית בדרכם הביתה או לדרינק בפאב השכונתי בסופו של עוד יום עבודה.
המוטיב "המעמד ביניימי" משתקף גם בסוג המוזיקה שבוחר סמיט לעשות: רוקנ'רול בסיסי ובטעם של פעם, סגנון מוזיקלי שכל אורדינרי ג'ו עם כוס בירה ביד יכול להתחבר אליו. "שיר המנקה האלמוני" שפתח את ההופעה, היה גם אחד השירים המוצלחים בה, והצליח להקים על רגליהם ולהביא לקדמת הבמה כמה עשרות מהנוכחים.
סמיט והשמעונים
צילום: אילנה סילבן
רגע השיא היה ללא ספק השיר האחרון "בלוז לביישן", אולי השיר בו נחשף סמיט יותר
מבכל שיר אחר, שאותו הקדיש לביישנים בקהל. שורות גאוניות כמו "אני תקוע באיילון ואני מאוהב", או "שחרריני, עשי אותי!", היו סיום ראוי להופעה עם הרבה אנרגיות טובות.
על אף הערב המוצלח, לשמעונים עוד עבודה רבה לפניהם כדי להפוך ללהקה שבאמת אפשר יהיה להמליץ עליה בלב שלם. הם זקוקים דחוף לעוד שניים-שלושה שירים טובים עם טקסטים אינטיליגנטיים מהסוג שהוכיחו שביכולתם לכתוב. בכל אופן, את היכולת להחזיק קהל במשך שעה על הרגליים כבר יש להם, וזה ממש לא מובן מאליו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם