רק ריגה: על "הכלבים בריגה" מאת הנינג מנקל
"הכלבים בריגה" הוא ספר מתח לא טיפוסי. מצד אחד, הוא נטול סטריאוטיפים, לא מתחשב בעלילה וכתוב כמעט כמו ספרות יפה. מצד שני, הוא סוחף ולא צפוי מראש. רן יגיל מסכם: מצאתי את סופר המתח האהוב עלי
מה גדול בכתיבתו של מנקל? נכון, הוא יודע לתעל את העלילה בצורה מושכת, המשורר שאול טשרניחובסקי היה ודאי אומר עליו במליצה שגיבורו הוא רב-עליליָה; הוא יודע להשהות את המתח ולעשות הרבה תפניות מפתיעות והוא יודע גם לבנות סכֶמה שתנדוד עימו מספר לספר. כל זה טוב ויפה, אך לא בזה נעוצה גדולתו. אפילו בדמויות המשנה הבנויות לתלפיות לא גלום הסוד.
עיקר כוחו של מנקל הוא באנושיות של השוטר, הגיבור הראשי של הרומנים שלו, קורט וָלאנדר. הוא לא גיבור והוא לא אנטי גיבור. הוא בן אדם, בשר ודם, מה שקוראים ביידיש "מענטש", הקם לנגד עיניך. כל כך קשה לכתוב במילים בן אדם עם כל העכבות, החלומות, המאוויים, הדחפים, הדחיינויות, ההדחקות, השכיחות, פיזור הדעת, הפחדים, הרעב הקיומי – את הכול מנקז מנקל אל הדמות הזאת שאין בה טיפה אחת, אפילו לא גרם של סטריאוטיפ מסוג כלשהו.
אם לומר את האמת, את מנקל לא מעניינת בכלל העלילה. הוא שם עליה... אתם יודעים מה. מה שמעניין אותו זה להראות לנו את תיאור חייו של אדם שבחר להיות שוטר כי זה הדבר שהוא כנראה יודע לעשות הכי טוב. הריאליה האותנטית חשובה לו הרבה יותר מתוואי העלילה. הבנת הרלן קובן? ואז יוצא לו מין רומן מתח שהוא על גבול הספרות היפה הגבוהה. כמעט בלטריסטיקה. כלומר הוא חלוץ טכני רק במקרה, בפועל הוא שחקן נשמה.
מיהו מנקל? מנקל, 62, הוא סופר מתח שוודי בעל ייחוס. הוא נשוי לבתו של הבמאי המודרניסטי הענק אינגמר ברגמן ("החותם השביעי", "מעיין הבתולים", "פאני ואלכסנדר"), אווה ברגמן, אף היא במאית קולנוע. עד כה כתב עשרה ספרים בסדרת הבלש קורט ולאנדר. שלושה מהם קיימים בעברית ואת שלושתם גמעתי: "רוצחים ללא פנים", "הסחת דעת" וכעת "הכלבים בריגה".
במקור הסדר הוא קצת שונה. "הסחת דעת" הוא רומן יותר מאוחר ברצף המותחנים שגיבורם הוא אותו בלש, הוא החמישי, ו"הכלבים בריגה" הוא השני. אך אין זה משנה. שלושתם מומלצים, ולמרות שהגיבורים חוזרים בהם, אתם יכולים לקרוא אותם כאוות נפשכם, לבלוע אותם גם לא לפי סדר.
מנקל הוא גם פעיל פוליטי של השמאל ההומאני בעולמנו. לא מזמן הוא היה כאן בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואני רציתי לראיין אותו, אבל אעפעס, החמצתי את ההזדמנות. אני מציין זאת כי גם קורט ולאנדר, הגיבור שלו, הוא מעין הומאניסט מיואש שכזה, עם טיפת אופטימיות בלב,
בדרך כלל לא מוציא מנקל את גיבורו מתחום המושב שלו. הוא מתרכז בפשיעה במחוז סקוֹנֶה שבדרום שוודיה. אזור שלרובנו, אם לא לכולנו, הוא זר. מתברר שגם בארץ השקטה הזאת יש צרות איומות. שתייה מופרזת, מהגרים לא חוקיים, גניבות, רציחות, התעללויות בזקנים, אונס, מה שתרצו.
מנקל יודע לתאר יפה את המחוז ואת האווירה שבו, את מזג האוויר המתחלף המשפיע על הנוף הגשום והמושלג, ומשום כך גם על גיבור ספרו בעל הנשמה הגדולה, חובב האופרות אשר ננטש על ידי אשתו, יחסיו עם בתו זה לא גן עדן ואף עם אביו, צייר מזדקן, הדיאלוג מקרטע. בספר זה הוא אף מתגעגע לידידו רידבֶּרג, מן המז"פ, שמת אחרי הספר הראשון (רוצחים ללא פנים) מסרטן והיה נוסך בו ביטחון בפענוח חקירות גדולות כקטנות, מעין מצפּוּן ומצפֵּן של הגיבור.
דווקא בספר השני משגר מנקל את גיבורו הלוקאלי כל כך אל מזרח אירופה – מקום פשיעה קר ואכזר. אל החוף של סקוֹנֶה נסחפים שני גברים מתים בסירת הצלה. לא ידוע מי הם? מהיכן הגיעו? למה נסחפו ליבשה בחוף סקוֹנֶה? הם שוכבים חבוקים, כמי שניסו להגן זה על זה מפני הסוף הבלתי נמנע. השוטרים מתקשים להפריד את השניים שנתקשו ונתדבקו זה אל זה כתאומים סיאמיים.
העקבות מצביעות דווקא למזרח אירופה, לכיוון המדינות הבלטיות. המשטרה השוודית מקבלת סיוע מידי קולגה לטבי, דמות שכתובה נפלא, רב-סרן קַרליס לִיאֶפָּה קצר-הרואי שמעשן בשרשרת. למרות שזה נשמע לכם אֶפִּטֶיטִים מובהקים של בלש, אני חותם לכם שגם בדמותו אין שמץ מן הצפוי מראש, אין גרם של סטריאוטיפיות.
כשלִיאֶפָּה נרצח, נאלץ ולאנדר לנסוע לריגה כדי לפענח את הרציחות, ושם הוא נגרר למשחק אפל שהוא כשוטר הבא משוודיה, אינו מכיר את חוקיו. מתברר שהכלבים בריגה – הפושעים המתוארים ביד האמן של מנקל כצללים רודפים ומאיימים – הם פשע מאורגן היטב וקיצוני ולא אקט של יחידים, סוג פשיעה שוולאנדר כלל אינו מכיר; אך אל דאגה, תהיה מישהי שתעזור לו שם.
אנשים טובים, שוודיה זה לא רק "איקאה" ו-H&M, זה גם הנינג מנקל. קחו אותו איתכם הביתה במקום עוד שידה או עוד חולצה ותעשו את עסקת חייכם.
הברקה או החמצה? הברקה
"הכלבים בריגה", הנינג מנקל, כנרת, 303 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם