שיכורים ולא מיין: על "פגישה לאין קץ"
נתן אלתרמן הוא הדבר האמיתי. הוא המשורר שיפתח את הווריד כדי לכתוב עוד שורה אחת שתרגש אותך גם אם היא מתארת עולם דמיוני, מרוחק והזוי. ואכן, שיריו הסוריאליסטיים מתארים באופן ממשי תודעה של שיכור. וכשיוסי בנאי מבצע את מילותיו העיניים מתלחלחות
כך בשיר הבלתי נשכח "את הלילה שלך..." וכך בכל הספר-דיסק הזה שהוא חוויית שמיעה לכל אוהב ספרות ומוזיקה. אל שני האישים הקָנוניים הללו ז"ל, אלתרמן ובנאי, חברו המלחין המצוין יונתן בר-גיורא וכן המפיק המוזיקלי הוותיק רפי קינן. ניכר בחבורה הזו שהיא מבינה את מורכבות המילים של אלתרמן. ולא, אלתרמן אינו משורר רוק ולא בּטיח, כל עניין הפזמון שנתפס כשירה או מחליף את מקום השירה הוא הֶבֶל בעיניי ואחיזת עיניים של כמה אנשי ספרות בכירים שהחליטו להמציא תזה משל עצמם יש מאין.
"אֶת הלילה שלךְ, שעזבת לבדד,/ שעמד על דלָתייך, סחרחר מִשׂיאים,/ שנשׂא את חוליי המוקדש לך לָעַד,/ שידע לַענות רק בִּשמךְ האחד -/ אֶת הלילה שלך מרגיעים, מרגיעים// בידיי, שנגעו בך, דועך השרב./ מה יָקְרוּ לי חיי שהיו הֲדוֹמֵךְ!/ את זרה. את זרה. אל תבואי עכשיו./ התוגה שעזבת פה גדולה כֹּה מִמךְ..." יש עוד שני בתים, אבל אני אפסיק כאן. זה פזמון זה? זה שיר סוּפֶּר-מורכב הפתוח לאלף אינטרפרטציות, והפזמונים העכשוויים חביבים ומקוריים ככל שיהיו, אינם מגיעים לרמתו.
אצל אלתרמן יש הבחנה ברורה בין שירה לפזמון: "כוכבים בחוץ" זו שירה, "הטור השביעי" זה פזמון. אמנם ברבות השנים, למשל ב"עיר היונה" התחומים השניים התקרבו בשל רצון לדבוק יותר בריאליה של היומיום בשירה ולא לברוח אל מחוזות דמיון מרוחקים, אבל אלתרמן, שכתב גם לא מעט פזמונים לתיאטרון - יודע יפה-יפה את ההבדל בין השניים - שירה גבוהה ופזמון עממי, וקיים הבדל מהותי.
עם זאת, עצם עובדת היותו משורר נודד - אמנם עד קצה הרחוב מכּסית לביתו שבתל אביב, מהלך כמה רחובות שהם בבחינת מסע בדמיון - הופכת אותו למשורר זֶמֶר פאר-אקסלנס.
"ירח", "שיר משמר", "הנה העצים...", "עוד חוזר הניגון", "איגרת" וכן שלושת השירים שנוספו למהדורה זו לאחר שהקודמת אזלה לפני כמה שנים והם: "על קביים...", "שיר השקר" ו"לבדך" מורים בפירוש כי אלתרמן הוא משורר מוקשה, חידתי, פתוח לאינטרפרטציות בינאריות, קוטבּיות, רומנטי-גברי מאוד, אפילו שוביניסטי.
הוא גם משורר שיכור תמידי. לא איזה אחד שלוקח אספירין ובטוח שהוא בטריפ או מסומם, או שותה חצי כוס יין, משתכר ומקלל את המלצרית או מנהל המשמרת בפאב. הוא הדבר האמיתי. הוא המשורר שיפתח את הווריד כדי לכתוב עוד שורה אחת שתרגש אותך גם אם היא מתארת עולם דמיוני, מרוחק והזוי. ואכן, שיריו הסוריאליסטיים וההזויים מתארים באופן ממשי תודעה של שיכור.
יד על הלב - מה הסיכוי שלכם לפתוח בקרוב מבחר של נתן אלתרמן ולקרוא בו באופן עצמאי, משל קראתם רומן מתח עכשווי? נודה על האמת - נמוך מאוד. אז קחו את התיווך של בנאי במתנה כי הוא שווה זהב ומעביר חוויה בלתי רגילה עם המשורר הגדול.
הנה עוד כמה שורות אלמוֹתיות של אלתרמן, המתארות את הלילה בכרך: "דומייה בַּמרחבים שורקת./ בּוהַק הסכין בּעֵין החתולים./ לילה. כמה לילה! בשמיים שקט./ כוכבים בחיתולים." המשורר רוני סומק ודאי היה אומר כי הבן אדם היה מילוליין על חבל השירה בקרקס הספרות, האיש היה גאון!
הברקה או החמצה? הברקה.
"פגישה לאין קץ - יוסי בנאי מגיש נתן אלתרמן", מוזיקה: יונתן בר-גיורא, הפקה: רפאל קינן, הוצאה: עם עובד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם