ניאו קלאסי: על "לרקוד" של הניו יורק סיטי בלט

רקדני הניו יורק סיטי בלט שהגיעו לישראל עם המופע "לרקוד" נתנו את מופע המחול הטוב ביותר שנראה כאן מזה זמן רב

גיא באום | 21/10/2010 15:05

לאחר חודשים של עבודה עיקשת מצד מרכז סוזן דלל בתל אביב וקונסולית התרבות בניו יורק רנה שרייבר, הגיעו לארץ עשרה רקדנים מהניו יורק סיטי בלט עם המופע "לרקוד". מתוך ארבע היצירות שהעלתה הלהקה, במופע שנערך במסגרת תל אביב דאנס, שתיים מהן היו של המייסד ג'ורג' בלנשין, אחד מהכוריאוגרפים המשפיעים ביותר ואחת הדמויות החשובות בכל הזמנים בעולם הבלט הקלאסי.

היצירה הראשונה הייתה "אפולו" מ-1927. יצירה איטית ועמוקה למוזיקה של סטרווינסקי, אשר ניתנת לתיאור במילה אחת - אסתטיקה. שלוש הרקדניות המספקות מוזה והשראה לאפולו, כיבדו את הקהל ברמות עומק ורגש מהפנטות כשבאחד הקטעים, עמדו הסולן והרקדנית לרגע ארוך, משתהים ותוהים מדוע אין מחיאות כפיים. הסיבה הייתה שמרוב ההדר והתפארת בו חזה - הקהל פשוט עבר בעצמו לעולם האלים.

"אפולו", הרקדן הפנומן טיילר אנג'ל, זכה לרקוד את אחד התפקידים האציליים, הרומנטיים והסקסיים ביותר בעולם המחול. למרות שהוא רק בן 24, הוא עמד במשימה בגאון. הוא הציג את רוחו העמוקה, המיוסרת, ההפכפכה והחזקה של אפולו כשכל התארים האחרונים הובעו במושלמות מבחינה תנועתית ודרמטית.

אצילי ורומנטי. מתוך ''אפולו'' צילום: יח''צ

היצירה השנייה שהועלתה, "Tchaikovsky Pas De Deux", היא אחת מיצירות הבלט הראוותניות ביותר. הסולן סטיבן האנה, אשר מככב גם בלהיט הברודווי "בילי אליוט" (בתור בילי הבוגר) הצליח בהרבה יותר מקפיצות גבוהות ופירואטים "a la seconde" להביע שמחה ואושר עילאי בכל מחווה אפשרית. לצדו רקדה סטרלינג הילטין המקסימה אשר לא אכזבה והייתה חיננית עד איץ קץ.

אם חזרנו מההפסקה וחשבנו שלא יכול להיות טוב יותר - טעות הייתה בידינו. המנהל האמנותי של הלהקה תום גולד, שהוא גם מייסד ההרכב שהגיע אלינו מהבלט הניו יורקי ("גולד-דאנס") היה האחראי העיקרי לחלק השני של המופע.

יחד עם הרקדנית המיוחדת אבי סטפורד, הצליח גולד להחזיר את הקהל לעניינים עם דוט מתוך היצירה "Junk" של טווילה

ת'ארפ הבלתי נלאית. הכוריאוגרפיה התובענית עד בלתי אפשרית, יחד עם ההומור המיוחד והדרמה הקומית המצטיינת, הועברו באופן מקסים ואנרגטי על ידי השניים.

איזה סיכון אדיר לוקח אומן, במקרה של גולד רקדן-כוריאוגרף, שלאחר שלוש יצירות אלמותיות מחליט לסיים את המופע עם יצירה משלו. ובאופן מדהים - הסיכון השתלם. "שאנטי", היצירה של גולד, הייתה ניאו קלאסית עם נגיעות אוריינטליות קטנות לצלילי מוזיקה של ג'ון זורן, שכיאה לשיגעונותיו של המוזיקאי כך גם הכוריאוגרפיה הייתה חופשייה, מקורית, מפתיעה ומגוונת.

ההיסטריה סביב המראות הנדירים אפפו את כל באי האולם האינטימי בסוזן דלל. עולמנו בהחלט זועזע. המופע הטוב ביותר שראיתי בישראל. אני בהחלט שוקל לראותו שוב מחר.