הזירה הלשונית: גלריית המבטאים הישראלית
מותו של השחקן יוסף שילוח הזכיר לכולם את המבטא הפרסי המוקצן שהפגין בחלק מסרטיו. לכבודו, הזירה הלשונית חוקרת את אחד העניינים הלשוניים היותר מרתקים של העברית החדשה: המבטאים
המבטא הפרסי המוקצן של שילוח שופך אור על אחד העניינים הלשוניים היותר מרתקים של העברית החדשה: המבטאים. העברית החדשה היא יצירה של מהגרים מכל העולם. היהודים שהגיעו לארץ ישראל ניסו אולי להתנער מן השפה שבה דיברו בגולה, אבל השפה הזו סירבה להיעלם. המילים הפכו עבריות, אבל הצליל, מוזיקת השפה נשארה זרה. כור ההיתוך הלשוני לא התגבר עליה.
כמו בחברת מהגרים, עניין המבטא הוא סוגיה מטרידה בדור המהגרים הראשון. הדור השני כבר מתערב בשפה הכללית ומאבד את המבטא, ועם הזמן נוצר "מבטא ישראלי" שיש לו מאפיינים שונים וגם הוא עוד לא גמור וחתום, כמו עניינים רבים בתרבות הישראלית. המבטאים נותרים לאורך כמה דורות נוספים חלק מהפולקלור. אולי עוד נתגעגע לימים שבהם המבטא הייקי הזר והמוזר, העברית האנגלוסכסית של טל ברודי, המבטא התימני הייחודי והעברית הפרסית המוקצנת של יוסף שילוח צבעו את חיינו בשלל צבעים וצלילים.
איך מגדירים מבטא? העניין לא פשוט כלל. הוא קשור באפיונים פונטיים של עיצורים ותנועות המובנים רק ליודעי חן. ובכל זאת אפשר לנסות להציע תעודת זהות מבטאית לכמה מן המבטאים המובילים שעיצבו את חיינו במאה האחרונה, וליחם לא נס עדיין.
רוסים.
דמות מייצגת: לובה מ"ארץ נהדרת".
מאפיינים בולטים: תנועת a במקום o (על פי התניה פונטית קבועה); ל' כבדה ומתגלגלת; ד' הופכת ז' (J) בהתניות מסוימות.
משפט דוגמה: יללדז'ים טבים, אני גרה בְחָלון ומתעניינת בפָלליטיקה גבָהה.
פולנים.
דמות מייצגת: בז'ז'יניה מ"זהו זה".
מאפיינים בולטים: ח' במקום ה', פ' במקום ב' רפה, וט' במקום ד' בסוף מילה.
משפט דוגמה: נו טוף, אני חולכת לסבול חערב בחצגה בחבימה.
במאמר משנות החמישים על מבטאי הרוסים והפולנים נכתב כי הפולנים מודעים לעניין הה', וכדי לא לחשוף את המבטא הם מחליפים
אשכנזים.
דמות מייצגת: הרב ש"ך.
מאפיינים בולטים: עברית בנוסח ובניגון יידיש. רוב המילים במלעיל; ת' רפה נשמעת ס', תנועות משתנות על פי המסורת האשכנזית.
משפט דוגמה: שידֶך עם חויזֶרֶס בתשובֶה? לא יָלֶה אַלוֹדַעַס! (שידוך עם חוזרת בתשובה? לא יעלה על הדעת!).
הגבול בין יידיש ל'אשכנזית' מטושטש. מילים רבות בעברית במבטא אשכנזי הן מילים מקובלות המופיעות בכל מילון ביידיש.
ייקים
דמות מייצגת: פרופסור קורצברגר (מבית היוצר של שייקה אופיר: "נאוּתוֹתי לבוא הנה").
מאפיינים בולטים: ז' מחליפה את ס', פ' דגושה את ב' דגושה. ר' בסוף המילה אינה נשמעת. למבטא תנועות ייחודיות, חלקן במסורת האומלאוט הגרמני.
משפט דוגמה: לא לידוק ביטֶה, הכול פֶּזֶדֶא גָמוּא (לא לדאוג בבקשה, הכל בסדר גמור).
בדיחה עתיקה להדגמה: מה זה ראשי התיבות פז? פֶּנזין וזוֹלֶר.
צרפתים
דמות מייצגת: פלאטו שרון.
מאפיינים בולטים: ר' נשמעת כמו ח', עיצורים מאונפפים.
משפט דוגמה: חזחתי מביקוח בפַּחִי. (חזרתי (במלרע) מביקור בפריז).
תימנים
דמות מייצגת: האלוף התימני של חידון התנ"ך בגירסת לול (אהאווה אהאווה).
מאפיינים בולטים: חיתוך גרוני, נגינה מסולסלת.
משפט דוגמה: בורא פֶּרי הג'ופֶן (כל המילים במלעיל, בורא וג'ופן בהארכת ההברה הראשונה.
ההגייה התימנית המקורית כמעט ואינה נשמעת ברחוב, אך מקובלת באירועים פנימיים של בני העדה ובבתי הכנסת. במאפיינים רבים שלה היא קרובה להגייה האשכנזית יותר מאשר לספרדית.
מרוקאים
דמות מייצגת: דוד לוי.
מאפיינים בולטים: ש' הופכת ס', תנועות שונות נשמעות שוואיות.
משפט דוגמה: אתה מַיְסְךּ, כַּפָּרָה?
השפה היהודית-מרוקנית מתאפיינת בשוואים רבים (גְדְבְּ עלי: שיקר עלי), המשפיעים על המבטא. העיצור צ'דיק המופיע במילים רבות (כגון צ'קצ'וקה: שקשוקה) הוא הבסיס לכינוי האתני צ'חצ'ח.
דרום-אמריקנים
דמות מייצגת: שלמה יידוב.
מאפיינים בולטים: חילופי מ' ונ' בסוף מילה; דיבור מתנגן.
משפט דוגמה: החלון שלי זה לגור בקיבוץ רביבין.
ידידת המדור ד"ר שרה ספינרד השייכת לתפוצה הנ"ל מספרת שכדי לא להישמע ארגנטינאים נטו העולים לבטא גם מילה הנגמרת בנ' כמו 'נישואין' ו'גירושין' במ' בסופה: 'נישואים', 'גירושים'.
אמריקנים
דמות מייצגת: טל ברודי.
מאפיינים בולטים: ר' המתגלגלת על הלשון, ל' המתקפלת מתחת ללשון, תנועות o נשמעת ou (אוֹאוּ), ועוד ועוד.
משפט דוגמה: מכבי צריכה ללכת עם כל הפאואר והסקילס ולעשות את זה, מֶן, כי כבר אין טוּמוֹרוֹ, דֶר איז נוֹ מחר הִיר (בהשראת כדורסלן ופרשן העבר לייזי גורדון, מאושיות הז'אנר האמריקני).
לא נעשה מחקר מקיף בעניין, אך דומה שזו התפוצה המתקשה ביותר להסתגל לעברית, בוודאי בדורות האחרונים.
פרסים
דמות מייצגת: יוסף שילוח.
מאפיינים בולטים: הטעמה חזקה במיוחד על הברות מסוימות, המחלישה את ההברות שבסביבתה. תנועת a נשמעת קרובה לעיתים ל-o.
משפט דוגמה: אתם אומרים פרסי קמצוֹן?
רומנים
דמות מייצגת: סרג'יו קונסטנזה (פולי הגשש).
מאפיינים בולטים: קשים להגדרה, אבל כשאתה שומע רומני-רומני אין מקום לטעות.
משפט דוגמה: לסרג'יו פניתָ, לא טעיתָ.
הונגרים
דמות מייצגת: אפרים קישון.
מאפיינים בולטים: הטעמה בראש המילה.
משפט דוגמה: אני הושב פה באֶרץ הומור הונגרי לא כולם צוהֶקים (ההברות המוטעמות מודגשות).
יוצאי הונגריה נקראו בלעג על מבטאם איגֶן-מיגֶן. המילה מיגֶן אינה קיימת בהונגרית.
ועוד באותו עניין, כותבת אירית: "אני מורה באולפן וחלק מתלמידי, עולים מחבר העמים, מוטרדים מהמבטא שלהם ומנסים ללמוד ממני את הרי"ש הישראלית. פתאום שאלתי את עצמי מאין בא המבטא הישראלי. הרי רוב האנשים שהגיעו לכאן בכל העליות דיברו עברית במבטא שהביאו איתם מארצותיהם, אם זה מבטא רוסי, מרוקני, הונגרי או ייקי. האם ידוע מתי ואיך התפתח המבטא הישראלי, ומי המציא את הרי"ש שאנחנו מבטאים היום במקום הרי"ש שהביאו העולים החדשים, והיתה גם הרי"ש של הרדיו, הטלוויזיה והשירים? הרי מישהו היה צריך להתחיל עם זה".
את המבטא הישראלי לא המציא איש, הוא צומח באופן טבעי, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים לעצב אותו. ומהו באמת המבטא הישראלי? התמונה הולכת ומתבהרת.
התנועות במבטא הישראלי הן בעיקר במסורת הספרדית, חמש תנועות פשוטות, אָ אֶ אִי אוֹ אוּ. חצי התנועה (שווא נע והחטפים) כמעט נעלמה, או לכיוון השווא הנח, או לכיוון התנועה השלמה. התנועות המתנגנות בנוסח האשכנזי או האמריקני, וכן התנועות הייחודיות לצרפתית ולגרמנית, זרות למבטא הישראלי.
העיצורים הם בדרך כלל במסורת האשכנזית, פרט לת' הרפה, הנשמעת באשכנזית קרובה ל-ס', ונהגית בעברית החדשה כמו ת' רגילה. לא נותר דבר מן האותיות הגרוניות והנחציות, גם בין בני הדור השני של קהילות ערב. ח' הפכה כ' רפה, ק' הפכה כ' דגושה, ט' הפכה ת'. א', ע' וה' לא רק שאינן גרוניות, הן הולכות ומאבדות את העיצוריות שלהן, והופכות לתנועת אוויר סתמית. הר' הישראלית, המתגלגלת בין החך ללשון, דווקא שומרת על כוחה. שפת הדיבור הישראלית אימצה לעומת זאת בשמחה כמה עיצורים משפות שונות, ובעיקר וואו, צ'דיק וג'ימל.
ולפני מאה שנה..
ומה היו אומרים על זה אליעזר בן יהודה וחבריו? יש להניח שלא היו רווים נחת, אך את שאלת המבטא הבינו היטב כבר לפני למעלה ממאה שנה. וכך כותב דוד ילין בשנת 1903: "אם קביעת מונחים חדשים היתה דבר קשה, היה קשה ממנה תיקון המבטא. כי בירושלים, עיר הקודש, עיר של קיבוץ גלויות, שכל המבטאים השונים, היותר קיצוניים, נמצאים בה: מן המבטא הליטאי עד הספרדי, ומן הווֹליני עד התימני והפרסי. בירושלים זו היה צריך לקבוע מבטא אחד, כדי שיאחד את הדוברים עברית. ואמנם, על פי טבע העניינים היה המבטא המזרחי – המבטא החי בין הספרדים – לשפת הדיבור, ומירושלים נפוץ המבטא הזה לכל דוברי עברית בארץ".
עשר שנים אחר כך החליטו חברי ועד הלשון איך יש להגות את העיצורים העבריים, כשהדגש הברור הוא לכיוון המזרחי-ספרדי. ראובן סיוון כותב על כך: "לגבי רוב הציבור ניתן לומר שהחלטה זו ... היתה בבחינת הלכה ואין מורין כן". מה שנכון נכון.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם