הזירה הלשונית: למען הקוראים
איך צריך לקרוא למייסד פייסבוק, מארק צוקרברג או מארק זאקרברג? מה הקשר בין איבר המין הגברי לציפור השיר בולבול? ומה אנחנו טורפים כשאנחנו טורפים ביצים? הזירה הלשונית עם שאלות ותשובות של קוראים
מקורו של השם צוקרברג (הר סוכר) הוא אכן גרמני ומי ששיבש אותו הם דווקא האמריקנים. אנחנו פשוט חוזרים למקור הגרמני ובכך מרמזים למוצאו היהודי של איש השנה, ואולי איש העשור.
יוחאי משה כותב: בתשדיר רשות המים אומרת המציגה "ירד כרבע מכמות הגשמים". האם זה תקין? האם אין לומר "ירדה", בהתייחס לכמות?
"ירדה" ודאי אינו נכון, שהרי הדגש בתיאור הכמות הוא על "רבע", שהיא מילה בזכר. לעומת זאת אפשר לומר "ירדו כרבע מכמות הגשמים" בהתייחס לגשמים, והבחירה כאן היא על פי ההקשר, ולפעמים על פי התחושה הסובייקטיבית של הדובר.
אבנר מתל אביב שואל בעניין המילה בולבול: מה הקשר בין הסלנג "בולבול", שהוא אבר המין הגברי, לבין ציפור השיר?
בולבול, השם העברי לציפור השיר, נקבע בעקבות שמה הערבי של הציפור, בִּלְבֵּל. בולבול בסלנג פירושו גם "מבולבל", בעקבות הפועל 'לבלבל', וכן כינוי לאיבר המין. בכרך הראשון של מילון הסלנג של נתיבה בן יהודה ודן בן אמוץ מופיעה המילה רק ברבים: "בולבולים", ופירושה שם אשכים. בכרך השני המילה מופיעה גם ביחיד, במשמעות אבר המין, וגם במשמעות אשך. השימוש הזה נולד אולי בהשפעת "פושפוש", כינוי לאיבר האשה, שהתפתח מהצורה האנגלית pussy.
ניר מאזור המרכז כותב: האם יש בעברית תרגום למילה שמקורה בגרמנית פרגון? עד כמה שידוע לי אנחנו הישראלים לא מפרגנים אפילו לעצמנו, ולכן לא המצאנו מילה משלנו עד היום.
המקור אכן גרמני, אבל המילה הגיעה לעברית מיידיש: פארגינען, וגם 'פארגינען זיך', שתורגם ל"פירגן לעצמו". בספרות התחייה נהגו להשתמש בפועל ריתה, שמקורו בלשון חכמים, במשמעות הזו. אליעזר בן יהודה כותב במאמרו "החלום ושברו": "העניינים שנשאו ונתנו בהם ה'סופרים' ב'ספרות' זו היו כל-כך קטנים ודלים, והצורה היתה כל-כך רחוקה מהיופי, שאפילו עתה, שאני נוטה להתייחס לספרות זו ביותר ריתוי ... אינני יכול ל'התפעל' מספרות העברית ההיא". אפרים קישון, מכל מקום, קבע כי הדיבר ה-11 הוא "לא תפרגן".
אלישע פרוינד שואל: מהיכן הגיעו אלינו הערדליים?
המקור בהופעה יחידה בתלמוד, מסכת ביצה: "אמר רב פפא: ערדלין אין בהן משום כלאים". רש"י מסביר את המילה בעקבות הסבר של הגאונים: "רגילין ללבשן תחת מנעליהן, ותולים עליהם עור של תיישים מעובדין תחת קרקעיתן, וכנגד העקב של רגל יש עושין אותן של צמר". למילה 'ערדליים' אין רמז או דמיון בכל שפה אחרת המוכרת היום.
מינה כותבת: סוף סוף חורף, וכשבישלתי את המרק השבוע תהיתי מהיכן באה המילה מרק. השורש מר"ק נועד למירוק, ולא בדיוק הולך יחד עם התבשיל החורפי הנפלא הזה. אשמח אם תאיר את עיניי.
המילה מרק מופיעה במקרא שלוש פעמים, והיא, ממש כמו היום, נוזל הבישול, בתנ"ך אהבו דווקא מרק בשר. ככל הנראה זו מילה שמית עתיקה, אבל יש לה מקבילה ידועה רק בערבית, שבה פירושה דייסה או רוטב. בכל מקרה, אין כל קשר בין מירוק וצחצוח לבין המרק שאנו אוכלים.
בצלאל לנדאו שואל: מה הכוונה ב"לטרוף ביצים"?
הכוונה איננה לאכול ביצים רבות ובבת אחת, לפי המשמעות התנ"כית של "טרף" (טרוף טורף יוסף!), אלא לערבב אותן. ערבוב היא המשמעות התלמודית של המילה, ומכאן גם "ספינה טרופה", ספינה שהתערבבה בין הגלים ונטרפה. יש השערה ש'טרף' התלמודי (לערבב) הוא פיתוח והרחבה של 'טרף' התנ"כי (לחסל, להשמיד באמצעות אכילה).
עופר מראשון לציון שואל: האם יש קשר בין המילה ספורט לבין ספרטה היוונית?
אין קשר. ספורט אינה מילה יוונית אלא אנגלית. היא נולדה במאה ה-14 כקיצור של המילה האנגלית הוותיקה disport, שפירושה בילוי, שהתגלגלה ממילה צרפתית קדומה דומה.
בועז קנטור כותב: בגד כפת בראש מילה חייב בדגש קל. מה קורה כאשר המילה שלפניהן מסתיימת באחת מאותיות אהו"י?
אחרי אותיות אהו"י מופיעות לעיתים בגד כפ"ת רפות בראש מילה, כמו בצירוף "מִי כָמוֹךָ". במקרים האלה הצירוף (מי-כמוך) נתפס כמילה אחת, ולכן כ' שאחרי התנועה i תהיה רפה, כמקובל. בעברית החדשה הכלל הזה אינו נהוג.
ש' מאזור הצפון שואל: מדוע נאמר על אדם בעל דעה פוליטית שהוא 'שמאלני'? מה זה קשור לצד שמאל, ומה אומרת התוספת ני?
ההבחנה בין ימין ושמאל נולדה באסיפות הנבחרים באירופה, ובראשונה בפרלמנט הצרפתי, שבהם באופן מסורתי בעלי ההשקפות הרדיקליות יותר ישבו בצד שמאל. התוספת –ני התפתחה בשנות השישים כדי להבחין
יואב כותב: ראיתי עיתונים שבהם נכתב "עורכת לשונית", ובאחרים "עורכת לשון". יש עדיפות לאחד מהם?
"עורכת (או עורך) לשון" עדיף, כיוון שהקשר בין המילים בצירוף ברור: היא "עורכת" את ה"לשון" בטקסט. בביטוי "עורכת לשונית" לא ברור האם 'לשונית' הוא שם תואר לעורכת, או עיסוקה. "כתב כלכלי", למשל, יכול להיות כתב לענייני כלכלה, וגם כתב שהחזקתו כדאית מבחינה כלכלית, ולכן עדיף "כתב כלכלה" או "כתב לענייני כלכלה".
שושי שואלת: האם נכון להגיד "מוקיר תודה"?
השימוש ב"מוקיר תודה" נפוץ, אך במקורו הוא שיבוש של "מכיר תודה", שהתגלגל מהביטוי המוקדם "מכיר טובה". אנו חשים בנוח עם הביטוי מפני שהוא מכיל את התחושה שזה שאנו מודים לו יקר לנו, ואנו "מוקירים" אותו, כך שאפשר לראות בו ביטוי עצמאי לגיטימי.
פאר פרידמן, השוהה בימים אלה באוסטריה, שואל: מהי הצורה הנכונה: "חיילים יהודיים" או "חיילים יהודים"? "יהודים אוסטריים" או "יהודים אוסטרים"? "אוסטרים יהודיים" או "אוסטרים יהודים"? ומה עם ריבויו של החייל העברי: "חיילים עבריים" או "חיילים עברים"?
העיקרון המנחה הוא בהבחנה בין שם עצם לשם תואר. "יהודי" הוא גם שם עצם, ואז תופיע י' אחת ('היהודים' חיו בגולה); וגם שם תואר, ואז תופיע י' כפולה (חיילים 'יהודיים'). בדוגמאות שהביא פאר, המילה הראשונה בצירוף תהיה תמיד שם העצם (יהודים, אוסטרים). המילה השנייה תהיה, בעדיפות ראשונה, שם תואר (יהודיים, אוסטריים). ואולם, אפשר לראות כאן גם תמורה תחבירית, כלומר, שם העצם השני מגדיר את שם העצם הראשון, ואין לפסול את "יהודים אוסטרים" או "אוסטרים יהודים". במקרה של "חיילים עבריים" אין בעיה, עברי כאן הוא שם תואר לכל דבר. בעיה דומה אפשר לראות בנקבה, בהבחנה בין "יהודייה" (שם עצם) לבין "יהודית" (שם תואר).
ימית ארז שואלת: ידוע לי שההגייה הישראלית המלרעית נלקחה מהספרדית, והאשכנזית היא בהתנגנות מלעילית. דווקא בשמות תמצא שבני עדות המזרח מעבירים את השם למלעיל, והאשכנזים קוראים במלרע. כאשר שמי, ימית במלרע, נהגה במלעיל, הוא מקבל אופי מרוקאי-מזרחי, וכך גם דוד, יצחק, משה, מיכל, יעל סיגל וכד'. האם תוכל להסביר לי את התופעה?
המזרחיים לא המציאו את המלעיל בשמות. המילעול של שמות עבריים החל ביישוב הישראלי כבר לפני מאה שנה, שהיה ברובו אשכנזי, בין היתר בהשפעת היידיש, שהיא שפה מלעילית. עם הזמן חלה במידת מה חזרה למלרע ולשמות בצורתם התקינה, והמילעול נתפס כשפת פריפריה דיבורית, כמו במקרה של לימור של אורנה בנאי, ומכאן הזיהוי שלה כתופעה מזרחית.
יעקב קמחי כותב: בלשון החבר'ה רוֹוח השימוש ב"אָמָמָה", ולעיתים השימוש עבר מן הדיבור אל הכתיבה הלא-רשמית. אני יודע בחינת גרסא דינקותא מבית אמי המנוחה שבו דיברו לדינו, שהיא נהגה להשתמש ב"אָמָה" במשמעות של אֲבָל, ואילו בספרדית 'אבל' היתה 'פֶּרוֹ'. כמו-כן נהוג היה לומר "אָמָּה אֶסְטֶה", במשמעות אוּף זה! (בקוצר רוח, בסלידה). האם תוכל להאיר את עיניי בסוגיה זו?
מקור הביטוי "אמה מה", כלומר, אבל מה, הוא דו-לשוני. "אמה" פירושה 'אבל' גם בערבית וגם בלדינו, "מה" היא המילה העברית. כפי שמעיד יעקב, "אמה" אינה מילה בספרדית, ולכן יש סבירות רבה לאפשרות שהיא הגיעה ללדינו מן הערבית, שהיתה מוכרת בספרד באמצע האלף הראשון.
ארז חולון שואל: איך אומרים, 'הלכתי ללוויה' או 'הלכתי להלוויה'?
גם וגם. לוויה, וגם הלוויה, מופיעות בתלמוד.
מיה מירושלים שואלת: למה "מחיר" ו"מכירה" לא נכתבות באותה הצורה? נשמע הגיוני שהן ייגזרו מאותו השורש. מאיפה נובע ההבדל?
כפי שנכתב במדור בעבר, הקשר מקרי בהחלט, למרות שהמילה מחיר והםועל למכור קיימים כבר בתנ"ך. לכל אחת מן המילים מקור שמי נפרד. 'מחיר' מקורה באכדית, וממנה נגזרה גם 'מוהר'. גם ל'מכירה' ו'מכר' מקבילה באכדית: מַקַרוּ, שפירושה רכוש.
יוסי שואל: מה מקור המילה 'יוֹרָה', במובן קדרה?
המילה התנ"כית קיימת בשפות השמיות, 'אירא' בסורית פירושה קומקום. משערים שיש קשר בין יורה לבין אוּר (אש).
גיא מבני ציון שואל: כיצד יש להציג את מנַהלת הארגון? מנכ"ל או מנכ"לית? דיקן הפקולטה או דיקנית הפקולטה?
חד משמעית, תקנית ופמיניסטית: מנכ"לית, דיקנית, שרה, וכך לאורך כל ההיררכיה. יש בעיה קלה עם גירסת הנקבה של ראש הממשלה, כרגע לא אקטואלי.
אלי מתל אביב שואל: האם הקשר בין המילים רוחני-גשמי מבוסס על הקשר בין המילים רוח-גשם?
יש קשר ברור בין 'רוחני' לבין 'רוח'. הרוח כתנועת אוויר, וכאן אוויר היוצא מן הגוף, היא מקור השימוש ברוח כחלק הלא גשמי של קיומנו. זה המצב גם עם נשמה ונפש, האוויר הננשם או הנשאף. לעומת זאת, הדמיון בין 'גשמי' במובן לא-רוחני לבין 'גשם' היורד או לא הוא מקרי בהחלט.
אלי מתל אביב שואל: בשירו של ביאליק "הולכת את מעימי" נתקלתי במילה "ייף" (כָּל-עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ יִיף). מה זה "ייף"?
ייף פירושו נעשה יפה, היה יפה. זוהי צורה מליצית המופיעה במקרא, בספר יחזקאל: "וייף בגודלו באורך דליותיו, כי היה שורשו אל מים רבים". רד"ק, שהיה חובב דקדוק, מסביר: "היו"ד הראשונה מאית"ן, והשנייה פ"א הפועל, ... ובחסרון למ"ד הפעל".
ענר מתל אביב שואל: האם נכון להגיד 'כפל זהירות' במקום 'משנה זהירות'?
אחת המשמעויות המקוריות של המילה התנ"כית 'משנֶה' היא "כפול שתיים". לכן אין בעיה בצירופים המקובלים והיפים "משנה זהירות", "משנה מרץ", "משנה תוקף" ועוד.
זיוה שואלת: קיבלתי בדואר הודעה מפקיד הבנק: "שמחתי לעמוד לשירותך". מהיכן צץ השימוש "עמידה" כתוספת לפועל?
המקור הוא במשנה. במסכת בבא קמא נכתב על "דמי פרה העומדת לילד, דמי רחל העומדת ליגזז". במקרים אלה נראה שהכוונה פשוטה: הפרה עומדת ומחכה ללידתה, והרחל, הכבשה, עומדת ומחכה לגזיזתה. מכאן התגלגל "עומד" כפועל עזר, במשמעות היה עתיד ל.., התכוון ל.. וכדומה.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם