הזירה הלשונית: בעזרת השם
מה עומד מאחורי השמות העבריים שמעניקים הורים לילדיהם? אלו שמות היו פופולריים בשנות הארבעים של המאה הקודמת ואילו בעשרים השנים האחרונות? ומי הן יכנע וינטע? לכבוד כנס "המפעל לחקר השם היהודי", הזירה הלשונית עושה סדר בשמות שלנו
העניין בחקר השמות היהודיים בעדות ובמדינת ישראל עשיר מאוד. בעניין הזה יש לאוניברסיטת בר אילן תפקיד מרכזי במסגרת מה שקרוי "המפעל לחקר השם היהודי", שאותו מוביל מראשיתו פרופסור אהרן דמסקי. השבוע נערך הכנס העשירי בסדרת הכנסים השנתיים של המפעל והמדור שמח לחלק לקוראיו שבבים, ניצוצות, דוגמיות וסיפורי שמות מן המחקרים שהוצגו בכנס.
מהיכן הגיע השם הפרטי יַכְנֶע, שהפך שם נרדף לאשה רשלנית ודהויה? יכנע, מספר החוקר חנן רפפורט, הוא נציג של קבוצת שמות של נשים יהודיות שזכו לדימוי נשי מאוד לא מחמיא. כמוהו ינטע, דבושה, שפרינצה ועוד נשות העיירה היהודית. חיטוט בגלגול השמות האלה מגלה שהם באו משמות מכובדים ומהודרים הרבה יותר. יכנע הוא גלגול של שמות סלאביים כמו ידוויגה וירוסלאבה. ההברה הראשונה, יא, הצטרפה לסיומת החיבה הפולנית כְנָה, וביידיש כנֶע, וכך נולדה יכנע.
יֶנְטֶע היא גלגול של שם מהודר בהרבה: ג'נטילה, ובעברית: עדינה. ג'נטילה הפכה דרך הגרמנית יֶנטילה, ומכן יֶנטה. שפרינצה היא פיתוח של אספרנצה, ובעברית, תקווה. עדנה מסוימת זכו שמות הנשים האלה כשהפכו בסיס לשמות משפחה. שפרינצה היא מקור השם שפרינצק, שהיה בין היתר יו"ר הכנסת
המסורת היהודית הטילה הגבלות רבות על שמות שמותר לתת לילדים. כריבוי ההגבלות, ריבוי ההיתרים והחריגים. הקבוצה האסורה איסור מוחלט, כפי שסיפר החוקר חיים ריבלין, היא קבוצת הרשעים, אויבי העם היהודי, ועל כך נאמר במדרש: "וכי יקרא אדם שם בנו פרעה, או סיסרא, או סנחריב?". ברשימת משרד הפנים של שמות שאסור לאשרם נמצאים אדולף היטלר, אוסמה בן לאדן, ודמות אקטואלית השבוע: המן. עם זאת, רשעים שונים זוכים להקלות. למשל, ישמעאל, שעשה תשובה. יש הסכמה שנמרוד, עשיו, עמלק ודואג היו רשעים, אבל נמרוד הוא כידוע שם שניתן לילדים ישראלים לא מעטים, כהתרסה למסורת היהודית.
עניין הכוונה חשוב מאוד בפרשת שמות. נתת את השם אליעזר? בסדר, בתנאי שלא התכוונת לאליעזר עבד אברהם. נתת את השם מנשה? בתנאי שלא התכוונת למנשה הרשע, מלך יהודה, אלא לבנו הבכור של יוסף. השם לילית אסור תכלית איסור, הוריה של הזמרת לילית נגר לא שמעו על זה. השם נעמה נחשב שם שלילי במסורת שכן מדובר באשה עמונית, אמא של המלך רחבעם. בישראל המודרנית הוא שם מוביל. וגם בהלכות שונות מסכימים לקרוא בשם כלשהו אם הוא נעים לאוזן, גם אם פעם נקראה בו דמות לא רצויה.
פולקלור השמות, כפי שסיפר ריבלין, שונה מעדה לעדה. אם בעלי שם מסוים באותה משפחה נכשלו בחייהם פעם אחר פעם, השם יוצא מהמחזור כי הוא מגדר "שם רע מזל". הנצחה של צאצא על שם נפטר מותרת ואף רצויה, אבל גם עליה יש מגבלות. אסור למשל לתת שם זכרי על שם אשה או להיפך, כמו שלמה עם שם שולמית, חיים על שם חיה וכדומה. קריאת שם המשותף לבנים ולבנות, המקובל מאוד בקריאת שמות ישראלים היום, אינו מקובל במסורת. טל, הדר ושרון פסולים, אבל יש שמות מסורתיים המתאימים גם לבנים וגם לבנות, כמו שמחה או יונה.
כאשר נקבע שם לילד אין לשנות אותו. בעניין הזה מסופר סיפור אמיתי על אברך שאשתו עמדה ללדת בליל שבת, והוא היה חייב לחזור למשפחה לפני צאת השבת. רגע לפני שיצא צעקו לו: "מזל טוב, ילדה". הוא הגיע הביתה, קבע שם לבת החדשה, ורק במוצאי שבת התברר שנולד בן, והמילה "ילדה" מתייחסת לאם שילדה, ולא לתינוק. המשפחה גילתה הלכה המאפשרת להחליף את השם תוך שלושים יום והבן הזכר ניצל משם נקבי. בעדות שונות יש גם מסורות שונות מי קובע את שם הילד: האב, האם, או לסירוגין. מסורות שונות קובעות שהאב נותן שם לבנים, והאם נותנת שם לבנות.
אהרון גימאני חקר את השמות שנותנים בני עדתו, התימנים, לילידיהם בעשרים השנים האחרונות. בתקופה הזו היגרו תימנים לא מעטים לישראל או לארצות הברית ואירופה. דימאני סיפר שבשנות הארבעים ואילך, סביב הקמת מדינת ישראל ועליית יהודי תימן, הרבו התימנים בשמות המתייחסים לבשורת המדינה החדשה. בראש ובראשונה ניתנו השמות ציון וציונה, גואל, ינון, גאולה ועוד. השמות האלה חוזרים בקרב השמות שניתנו לילדים תימנים בשנות התשעים, סביב האפשרות לצאת מתימן, ודימאני מדווח על גם על ילדה בשם "בשורה".
קבוצה מעניינת של שמות ילדים תימנים מתארת את כיסופי ההגירה או את ההגירה עצמה. וכך אפשר למצוא ילדים תימנים ששמם אמריקה, אלמניה (גרמניה), לָנְדָן (לונדון), פְרַנְסָא (צרפת) וגם סוריה ולוביה. הילדה "סוריה" התעשתה וכאשר היגרו הוריה לניו יורק שונה השם לשרית.
התימנים חובבים שמות של אישים ידועים, תופעה המזכירה את נטיית יהדות עירק לקרוא לילדיהם בשמות כמו הרצל, בלפור או ויצמן. גימאני גילה בקבוצת הילדים החדשים כמה ילדים בשם ציון, אבל הסתבר כעדות ההורים שהם נקראו על שם הזמר הישראלי הנערץ עליהם ציון גולן. ג'מיל שחדארי שעלה ארצה קרא לבנו בשם יואל על שם האדמור יואל טייטלבוים. לבנו השני קרא נתניהו, אבל אחרי שהיגר לארצות הברית שינה את השם. ילד תימני אחר קרוי זלמן, על שם שליח שסייע ליהודי תימן בשם שניאור זלמן.
שלומית לנדמן-אשכנזי עורכת מזה מספר שנים מחקר מקיף על שמות ילדים שנולדו במדינת ישראל מאז הקמתה. לשם כך הצטיידה ברשימת 3,000 שמות מן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לאורך שנות המדינה, על פי השמות הנפוצים ביותר בכל שנה. בקבוצה זו של 3,000 הנולדים מסתתרים כ-300 שמות החוזרים על עצמם, 187 לבנים ו-135 לבנות. רוזנברג הביאה כמה מסקנות על קצה המזלג.
שלומית גילתה שכאשר שם של בן זכר נכנס לרשימת השמות, הוא שוהה בו זמן רב יותר לעומת שמות הבנות. כלומר, הגישה לשמות בנים שמרנית יותר. שם של בן שוהה ברשימה בממוצע עשר שנים, בעוד שם של בת שוהה בו בממוצע ארבע שנים.
שלומית חילקה את השמות לשלוש קבוצות: המסורתיים, האופייניים ליהודים לאורך הדורות כמו אברהם, יוסף או משה; המחודשים, שמות מן המקורות שנעלמו כמעט אך חזרו בתקופה החדשה; ושמות חדשים, שאינם מופיעים במקורות. בשנות השמונים מתרבים מאוד השמות המסורתיים והמחודשים, ויש דווקא ירידה בשמות החדשים, שנוצרו בתקופת המדינה. אחת המגמות הבולטות בשמות ישראלים חדשים הוא שמות בני הברה אחת, כמו טל, אור, בר וכדומה. גל השמות הקצרים דועך באמצע שנות התשעים.
בין השמות המסורתיים הנפוצים קיים פרופיל שמות הסגולה, שנועדו על פי המסורת להעניק תכונות מיוחדות לתינוק החדש. חלקם מן המקרא כמו זאב, ברוך, מנחם, נחום ונתן, או מהמשנה – מאיר. שמות סגולה מימי הביניים הם אריה, דב, ניסים ועוד. שמות סגולה נפוצים לבנות הם מלכה, שמחה, מזל ועוד.
בתנ"ך אין הפרדה ברורה בין שמות גברים ונשים, ושמות רבים הנחשבים נשיים שימשו במקרא כשמות גברים. בעברית החדשה, גם עקב מחסור שמות תנ"כיים לנשים, הוסבו שמות רבים כאלה לשמות נשים, וביניהם אביה, שם שניתן בתנ"ך לשבעה גברים שונים, וגם לאשה אחת; הודיה, שם שניתן לשישה גברים שונים; דקלה המופיע בספר בראשית ועוד. שמה של החוקרת, שלומית, ניתן בתנ"ך לשישה גברים מתקופות שונות, ולשתי נשים.
עד אמצע שנות השמונים, קובעת שלומית, היה לשמות רבים בעברית מאפיין של כוח, אם בזכות הדמות העומדת מאחורי השם, ועם בזכות המשמעות. כך שמות כמו ברק, גדעון, אהוד, אלון, יריב, איתן, וכך בשמות נשים דעתניות כמו תמר, נעמי ואביגיל. דווקא מזלה של דבורה הנביאה לא שפר עליה, והשם נחשב מסורתי ואולי גלותי.
הפתיחה הנפוצה לשמות בעברית החדשה היא בעיצורים א' וע', שהיום אין ביניהן הבחנה בהגייה. העיצורים הנפוצות ביותר בשמות המלאים הם שלוש מאותיות למנ"ר, הנקראות גם אותיות השטף: ל' ו-ר' בשמות הבנים, נ' בשמות הבנות. סיומת נפוצה בשמות בנות היא לי (שירלי, נטלי, אורלי ועוד ועוד), כנראה בהשפעת סיומת החיבה היידישאית לה.
ולקינוח, ביטוי שהפך כל-ישראלי: "שם של טייס", המתייחס גם לשמות הפרטיים וגם לשמות המשפחה. שם של טייס, כך עולה גם מהרצאה של מיכל רום על שמות משפחה ישראליים, הוא העליון במדרג השם הישראלי הנחשק, וגם ערובה לשידוך טוב. מה זה בדיוק שם של טייס? זה כבר נושא למחקר עומק המצפה לחוקר חרוץ.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם