לרקוד את החיים: ראיון עם רנה שיינפלד
רנה שיינפלד לא עוצרת. בגיל 73 היא משיקה מופע חדש עם גיל שוחט ואומרת: "אני רוצה להכות במכות חשמל של תנועה את הנפש המתעצלת"
מה ההבדל מבחינתך בין הופעה עם מוזיקה מוקלטת להופעה עם מוזיקה חיה?
"ההבדל הוא הסיכון, הלא ידוע. כרקדן, עם מוזיקה מוקלטת אתה באזור הבטוח שלך. אתה מתרגל למוזיקה, יודע מתי יבוא כל דבר. זה יכול להיות נהדר, אבל זה חסר את תחושת התעוזה, הסכנה והריגוש שבמוזיקה חיה, שבה כל פעם יכול להיות משהו אחר. עבור הקהל זה בכלל הבדל גדול כי הם זוכים, למעשה, לשמוע רסיטל של פסנתרן גדול כמו שוחט מנגן מלחין גדול כמו שופן. בנוסף, הם זוכים למופע מחול. ממש שניים במחיר של אחד".
שניים במחיר של אחד. רנה שיינפלד
גדי דגון
ביצירתה זו חוזרת רנה אל ה"סילפידה", אותה רקדה בסטודיו של מיה ארבטובה בהיותה בת 17. הסילפידה היא יצור נשי מיתולוגי, פיית יער המופיעה באגדות הנורדיות העתיקות. היא מלווה את הבלט מראשיתו: "הסילפידה" מאת טליוני היתה הבלט הרומנטי הראשון, אז ב-1823 רקדה הבלרינה הראשונה על קצות האצבעות והפכה לדמות נערצת בכל אירופה.
"עכשיו שוב התדפקה הסילפידה אל חלוני", אומרת שיינפלד. "במהלך שנותיי על הבמה בלהקת 'בת שבע' גילמתי תפקידי נשים רבות. היום, אני שבה אל הדמות הרומנטית ההתחלתית אליה התחברתי כנערה בת 17. עכשיו זו הסילפידה של 2011. בוגרת , בשלה תוססת ומלאת חיים. היא מופיעה ונעלמת, קיימת בריקוד לרגעים, ברמיזה ובנגיעה קלה".
יש בכלל עוד מקום לאמנות מופשטת ומאתגרת כמו מחול?
"בהחלט יש מקום וצורך במחול, בתיאטרון, במוזיקה הקלאסית וכך הלאה. המחול והאמנות בכלל הם צורך שמתעורר בנו להביע את עצמנו. אני חייבת לרקוד את החיים, לקום וליצור. דרך היצירה אתה מחנך קהל ומרגיל אותו למחול. ברור שלהביא קהל זה מאבק בלתי פוסק, כל פעם מחדש. הקהל מוצף בכל כך הרבה אופציות שונות של תרבות ובידור, קליל, גבוה וקליל שמתחזה לגבוה, אז זה בהחלט מאבק. אבל בטקסט שמצורף למופע אני כותבת משפט שמתאים בדיוק בהקשר הזה. שאני רוצה'להכות במכות חשמל של תנועה את הנפש המתעצלת'. זאת המטרה שלי בריקוד ובחיים".
המופעים יתקיימו ב-9.4 וב-30.5 במרכז סוזן דלל וב-11.7 במסגרת פסטיבל "מחולוהט" במרכז סוזן דלל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם