הזירה הלשונית: ממריאים באוויר
מה ההבדל בין כוס וספל? איך קשורים בלונים לכדור הארץ? האם יש צורת יחיד לבורקס? ומה מה מקור מילת הסלנג 'פיזדילוך'? הזירה הלשונית עונה לשאלות הקוראים
סוגיית הידיות אינה פתרון, שכן יש ספלים ללא ידיות וכוסות בעלי ידיות. אם ללכת בעקבות האנגלית, ספל (cup) הוא על פי שמו בעל צורת גביע, בעוד כוס (glass) עשויה זכוכית, אך בעולם של כוסות נייר ופלסטיק גם ההבחנה הזו נופלת. בתנ"ך הגודל דווקא קובע. 'ספל' הוא קערה לנוזלים, 'כוס' היא כלי שתייה, קטן יחסית, אך בדימוי המודרני כוס גדולה מספל. עניין הטמפרטורה לא פותר את הסוגיה. "כוס קפה" או "כוס תה" מוגשים לעיתים קרובות בספלים, בעוד השוקולדה החמה מוגשת בדרך כלל בכוסות. "רב מילים" מגדיר את הספל כתת-סוג של כוס, שהוא "בעל ידית, לרוב מחרסינה", ומתרגם mug. אם לדון על פי השימוש הנפוץ, ההבחנה בין השניים היא בצורתם. לספל יש בדרך כלל צורת מתעגלת וגובהה דומה לקוטרה, לכוס צורה גלילית וגובהה עולה על קוטרה. שנעשה תה?
אסתי רידר-אינדורסקי כותבת: במהלך השבת התערבתי עם בעלי כי למילה 'בורקס' אין צורת יחיד. האם תוכל להתייחס בתשובתך לויכוח ערכי זה? ארמוז רק כי על כף המאזניים מונחים הרבה יותר מערמת בורקס בכל מילוי שהוא.
בעלך צודק. צורת היחיד של בּוֹרֶקָס (הנהגית, בדרך כלל בטעות, בוּרֶקָס) היא בּוֹרֶקה. ס' מציינת את הרבים. ובכל זאת, גם את אינך טועה לגמרי. אם נבקש ממוכר הבורקאס 'בורקה' הוא ישלח אותנו לדוכן הפלאפל. עדיף לבקש "בורקס גבינה" כשהכוונה לחתיכה אחת, בעוד "שני בורקסים" הוא ריבוי כפול מקובל, ממש כמו צ'יפסים וג'ינסים. ושיהיה שלום בית.
אלון מהרצליה שואל: מה מקור מילת הסלנג 'פיזדילוך'?
'פיזדיולוך' פירושו מקום נידח, והוא שילוב של המילה הרוסית pizdez שפירושה סוף מר, ובמקביל של המילה הפולנית pizda שפירושה ערווה. Loch פירושה בגרמנית חור, ומכאן שפיזדיולוך פירושו חור בסוף העולם. מילה דומה באותה משמעות היא 'פיזדיניה'. הקללה 'פיזדאמאטי' פירושה בפולנית ערוות אמך.
אלישע פרוינד שואל: מה מקור המילה "חלוק"?
חָלוק הוא בגד תלמודי ששימש ככתונת ארוכה של נשים. בעברית החדשה הוא משמש לשני המינים כבגד עבודה. אין ודאות ביחס למקור המילה, וההשערה היחידה היא שפירושה "הבגד החלק". המילה הדומה בהגייתה, חַלּוק, מופיעה פעם אחת בתנ"ך בצירוף "חלוקי נחל", ופירושה "האבן החלקה".
חן מתל אביב שואל: לאיזה כיוון 'מפשילים שרוולים', למעלה או למטה? והאם אפשר להפשיל וילון? אם כן, לאיזה צד זה יהיה?
'להפשיל' פירושו להסיג דבר מה לאחור. בתלמוד מפשילים בגדים, כלים ועוד, תמיד לאחור. מכאן שאת השרוול מפשילים כלפי השכם, כלומר, מקטינים את אורך השרוול, ומכנסיים מופשלים מורדים מהמותניים כלפי מטה. הפשלת הווילון, שימוש נדיר, תהיה פתיחתו, כלומר, הסגת הווילון הסגור לאחור. הפועל הערבי הקרוב פַשִׁלַ פירושה נסוג לאחור, ומכאן גם התגלגלה לפתחנו הפשלה בערבית המדוברת.
זיוית מירושלים שואלת: האם יש קשר בין חינוך לחניכיים ומהו?
יש ויש קשר, המילה המקשרת היא חך, מן השורש חנ"ך המשותף גם לחניכיים ולחינוך, בהיעלמות הנ'. הקשר של החניכיים אל החך ברור. המילה חינוך קשורה לטקס חניכה קדום, שהתבטא בשפשוף של תמרים על חיכו של הנער.
נועה מגבעתיים שואלת: האם תקין לכתוב מנכ"לית? האם תקין להוסיף צורות נקבה ורבים לראשי תיבות?
מנכ"לית ומנכ"לים הן צורות תקינות בהחלט, כפי שתקין לכתוב דו"חות, בג"צים, סג"מים ועוד. הכלל הזה חל על מילים נוטריקוניות שהוגים אותן כמילים רגילות. הוא אינו נהוג בראשי תיבות הנהגים כמילים שלמות, כמו עו"ד
יביע אומר מניו יורק כותב: המושג "אם חד הורית" נראה בעיני שגוי, הרי אם חד הורית היא אם שרק אחד מהוריה בחיים.
על פי שימושי 'חד' אם חד הורית היא אכן אם שיש לה רק הורה אחד, בעוד שבמקרה שלנו המשפחה היא חד-הורית: משפחה שיש בה רק הורה אחד, ובאנגלית, single parent family. יתכן שיש כאן השפעה של הביטוי האנגלי single mother, שפירושו 'אם יחידה'.
אריה לוי שואל: מה מקור שמות המשפחה שמושקין ושמושקביץ? מצאתי שפירוש שם המשפחה שמושקין הוא בן השמש, במובן של עוזר המלמד. האם יש בכך ממש?
בנושא מקור שמות משפחה ההשערות רבות והוודאות נמוכה. הסיומות 'קין' ו'ביץ' מציינות בן של. הראשונה בגרמנית וביידיש: קינד, ילד, והשנייה בהשפעה סלאבית. הסיומת 'קין' מוכרת משמות משפחה שונים, בדרך כלל בעקבות שם האם: חייקין (בנה של חיה) חנקין (בנה של חנה), וכך ריבקין, סירקין ועוד. האפשרות שמדובר בבן השמש סבירה, מה גם שבעדות ספרד מוכר השם שָמוֹש, שמקורו דומה.
צחי שואל: האם יש בעברית שם לבת של החמור?
לא, ובדרך כלל זה המצב לגבי בעלי חיים רבים במקורות: שם לזכר, שם לנקבה ושם לצאצא הזכר. עקרונית יש לומר עיירה, כמו סייחה, עופרה או בכרה, אך השימוש אינו מקובל.
דורית, מורה בפנסיה, כותבת: מה הקשר בין המילים חנינה, חְנון, חן בצירוף "חן וחסד", חינם, והשם חנינא שהוא משמות המשיח? אדר מחיפה מוסיף: אנשים רבים אומרים "הספר מצא חן בעיני", ואני מוצא באמירה הזו טעות. לא אמורים להגיד "אני מוצא חן בספר"?
חנינה, חן וחינם הם מהשורש חנ"ן, הקשורה בסליחה וחמלה. על 'חנינה' אין צורך בהסבר, 'חינם' פירושה מתן של חסד ללא תמורה, 'חן' פירושה רחמים וסליחה, לצד הוראתה כיופי. מכאן הביטוי המקראי "מצא חן בעיניו", דהיינו, מצא סליחה כלפיו בעיני זולתו. ברור ששמות כמוח חנינא, חנניה, חנן, ושמות משפחה כמו חנונה ואוחנונה קשורים לאותו שורש. 'חְנון' במשמעות צייתן מרובע מקורה במרוקאית, שבה חנונה, או חנאנה, משמעותן נזלת, בהתייחסות לילד זב החוטם שהכל לועגים לו.
טל ליאור כותב: אנחנו קבוצה של מהנדסים באינטל קרית-גת. השבוע בהפסקת הקפה, עלתה השאלה בקרבנו לגבי מקור המילים מהנדס והנדסה. נשמח מאוד לעזרתך!
המילה 'הנדסה' התקבלה בעברית בימי הביניים בהשפעת הערבית. המילה הערבית 'הנדסה' פירושה אז היה גיאומטריה, והיא התגלגלה מהמילה הפרסית אנדאזא. מילון בן יהודה מביא מקורות רבים לשימוש בנגזרות שונות של 'הנדס' בספרות העברית של ימי הביניים. בספר הרקמה נכתב: "חוכמת השיעורים הנקראת הנדסה". בכתבי אסף הרופא נכתב: "ובשעה שאתה רוצה להנדס", והכוונה כאן על פי בן יהודה למדידה של עומק האדמה. בספר הכוזרי מופיע הביטוי "הצורות ההנדסיות". המילה 'מהנדס' במשמעות המקצוע, וכאן בהתייחסות לאדם המומחה בגיאומטריה, נזכרת בספר העיקרים של יוסף אלבו. בעברית החדשה התרחבה המילה כתרגום לאינג'ינריה, ומהנדס לאינג'ינר.
בצלאל לנדאו שואל: מה המקור של המילה "קוורום"?
המילה קוורום פירושה בלטינית "של מי?". השימוש במילה במשמעות מספר הנוכחים הדרוש לקיום דיון מוכר מן המאה ה-15.
אביב מחיפה שואל: balon בספרדית משמעותה כדור, בעוד בלון במשמעות המוכרת לנו הוא בספרדית globo. מה הקשר בין המילים האלה למילים בהם אנחנו משתמשים, בלון וגלובוס?
'גלובוס' פירושה בלטינית כדור, חפץ בעל צורה עגולה. מכאן הכינוי גלובוס לכדור הארץ וגם לכדור המתאר אותו בקנה מידה. מכאן שם התואר גלובאלי, כלומר, של כדור הארץ כולו. בספרדית globo פירושה כדור פורח, על פי המילה הלטינית. המילים ball בהוראת כדור באנגלית ובגרמנית, וכן balon בספרדית, התגלגלו מגרמנית עתיקה. מכל מקום, כאשר מתארים השדרים הספרדיים איך הבלון נע מרגל לרגל מתעוררת בנו תחושת אי נוחות קלה: הרי זה לא בלון, אלא כדור.
גולש בעילום שם שואל: כולם מכירים את הביטויים "הון תועפות" ו"גשם זלעפות". רציתי לדעת האם אפשר להשתמש במילים 'תועפות' ו'זלעפות' כדי לתאר דברים אחרים, לדוגמא, "חם פה תועפות".
'תועפות' מופיעה בתנ"ך ארבע פעמים: "כסף תועפות" (איוב), "תועפות הרים" (תהילים), "תועפות ראם" (במדבר, פעמיים). פירושה התנשאות, גובה רב. בעברית החדשה המילה מופיעה רק בצירוף "הון תועפות", שהוא גלגול של "כסף תועפות". 'זלעפות' מופיעה בתנ"ך שלוש פעמים, "רוח זלעפות" (תהילים), "זלעפות רעב" (איכה), וביחיד 'זלעפה' (תהילים). פירושה פחד וחרדה, והיא ככל הנראה צורת משנה של השורש זע"ף. בעברית החדשה היא קשורה תמיד למזג אוויר: רוח זלעפות, גשם זלעפות, מטר זלעפות. אצל ביאליק מופיע הצירוף "זלעפות סער", ובספרה של אידה צורית "אשתו המנודה" מופיע הצירוף "סופת זלעפות".
אור מתל אביב שואל: מהו מקור המלה 'עשתונות', והאם היא קיימת גם ביחיד, 'עשתון'?
'עשתונות' פירושה מחשבות, אבל היא משמשת בעקבות ההופעה היחידה של המילה בתנ"ך, בספר תהילים, רק בצירוף "אבדו עשתונותיו". פירושו המילולי של הביטוי: לא היה יכול לחשוב עוד. גם הפועל "התעשת" מאותו שורש קשור למחשבות: פירושו חשב על דבר מה, ארגן את מחשבותיו לאחר בלבול או משבר.
אריאל מרחובות שואל: מדוע אומרים "דייה לצרה בשעתה"? האם 'דייה' היא הנקבה של 'די'? והאם יש קשר בינה לבין הציפור באותו שם?
מקור הניב הוא בתלמוד הבבלי: "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור להם לישראל: אני הייתי עמכם בשעבוד זה, ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכויות. אמר לפניו: ריבונו של עולם! דייה לצרה בשעתה". 'די' משמשת כשם עצם או כתואר פועל ופירושה 'כמות מספקת'. הצורות המיוחדת 'דייה' שבניב המוזכר בשאלה, 'דיים' (המופיעה בתנ"ך), "דיינו' (בסדר פסח) הן צורות מושאיות: די לה, די להם, די לנו. בכל מקרה אין קשר לעוף 'דיה', ששמו קשור לפועל דאה.
בני חזן כותב: סוגיה מכבר הימים עוררה אצלי במשפחה ויכוחים רבים: שונאה או שונאת? קוראה או קוראת? מקנאה או מקנאת?
גם וגם, תלוי בהקשר, ברובד ובמשלב הלשוני ועוד. היום נהוגות הצורות בת' כמו קוראת, יושבת, בלשון הדיבור והתקשורת, בעוד הצורות בה' נחשבות ספרותיות: קוראה, יושבה.
ליאור שואל: כיצד יש לומר, העז או העיז? בגמרא כתוב: "אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו". האם חז"ל דברו עברית קלוקלת?
הצורה הדקדוקית היא הֵעֵז, שכן השורש הוא עז"ז, כמו הֵסֵב, מן השורש סב"ב, ועוד רבים. במקרא מופיע הפועל פעמיים, בספר משלי, בצורה הדקדוקית המקובלת. 'העיז' השגויה (אם כי יש העיז במשמעות אחרת, הקשורה בניהול הצאן), משקפת ככל הנראה הגייה מקובלת בתקופת התלמוד, שגלשה גם לצורת הדיבור היום. על כך נאמר, 'שבשתא כיוון דעל על', דהיינו, אין רואים שיבושים בסטיות דקדוקיות במקורות, והן רבות מאוד, אבל מקפידים על הכללים בעברית החדשה.
גדעון שואל: מהיכן הגיעו המילים דשדוש וטשטוש?
שני השורשים הם הכפלות של שורשים פשוטים בגזרת נחי ע"ו. דשדוש גזור משורש ארמי, הכפלה של דש, הקשור בדיש. טשטוש מופיע בתלמוד בצורה 'מטושטש', הכפלה של טש שפירושו 'שפשף'.
שגיא מירושלים כותב: ויכוח ניטש כבר זמן רב ביני ובין זוגתי. היא טוענת כי כותבים 'לנסוע' בלי להשמיט את האות נון, ובדיבור אפשר לומר 'לִסוע'. אני, טוען כי יש לומר ולכתוב באותה הצורה, והצורה הנכונה היא 'לִסוע'. מי צודק?
זוגתך צודקת. הצורה התקנית היא 'לנסוע', כמו 'לנסוק'. האות נ' נוהגת בשם הפועל בגזרת פ"נ בצורה מבלבלת. לפעמים היא נופלת, כמו ב'ליפול', אך גם כאן נמצא את הצורה 'מט לנפול'. לפעמים היא נשארת, כמו ב'לנקום'. היא יכולה גם להופיע במקביל באותו שורש במשמעויות שונות, כמו 'להביט' מול 'להנביט'. במקרה של 'לנסוע' הבלבול רב עוד יותר, כי בעתיד נאמר 'יִסע' ולא 'ינסע', אבל 'ינסוק' ולא 'יסוק'.
טדי לבנקופף שואל: מדוע אומרים וכותבים 'זבל' במקום 'אשפה'? הרי אין זה היינו הך?
המילה 'זבל' בשפת התלמוד מתייחסת לצואת בעלי חיים ובני אדם. בעברית החדשה הורחבה משמעות המילה לאשפה, וזאת בהשפעתה הערבית, שבה פירוש המילה 'זבאלה' הוא אשפה.
בֶני שואל: כיצד יש לבטא את האות ת' במילה תְּאוֹ? האם כשווא נח או שמא כשווא נע, כפי שמבטאים סגול וצירה?
עקרונית צריך להגות כל שווא נע בקירבה לצירה, ובצורה נבדלת מן השווא הנח. בפועל רוב השוואים הנעים בעברית היום הפכו לנחים, בעיקר בראש מילה, ולכן אנחנו אומרים tmuna ולא temuna, או kvish ולא kevish. דווקא במילה תאו הת' אינה נחה לגמרי, בהשפעת הא' הבאה אחריה. בכל מקרה, אלה אינם חוקים דקדוקיים אלא תיאור של ההגייה בפועל.
גיורא רמות שואל: מה פרוש "בני מֵרוז" בשירו של ביאליק "ברכת עם"?
בשיר "ברכת עם", המוכר יותר כ"תחזקנה", כותב ביאליק: "ולמה המפגרים פעמיכם כמו בוששו/ העבד ישראל, האם בני מרוז?" ביאליק מתייחס לפסוק בשירת דבורה, שבו הואשמו אנשי מרוז על שלא באו לעזרת ה' ונהגו בפחדנות. הדעה הרווחת היא שמרוז הוא יישוב בשבט נפתלי, אך על פי פרשנות אחרת מ' היא מילית יחס, 'רוז' היא קיצור של רוזנים, ויש כאן האשמה נגד הרוזנים (המנהיגים) על שלא הצטרפו למלחמה.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם