הזירה הלשונית: השפה הירושלמית
יום ירושלים שחל השבוע מזכיר שוב את אחת התופעות הלשוניות הססגוניות של המאה הקודמת: השפה הירושלמית. הזירה הלשונית עושה סדר, מעג'ואים ועד טדי בויז
איך נולדה השפה הירושלמית? היא נולדה בסביבה של העיר השכונתית של ראשית המאה העשרים (וכמובן גם במאה שקדמה לה) שבה דיברו בבליל שפות. נפגשו בשוק, כל שפה הביאה את יבולה וכך צמחה השפה המעורבבת.
מלדינו: טנג'רה פיילה, מנקה הגיגיות, ספונז'אדור לניגוב הרצפה, הפיניונס והפיפיטאס ועוד.
ממרוקאית: גינדאווי, עבריין טיפש. במרוקו 'גנאווי' ההיה כינוי לבני מעמד נמוך.
מערבית פלסטינית: עג'ואים, גרעיני המשמש, הקרויים בכל-ישראלית גוגואים.
מערבית עיראקית: אבן אלבולע, קללה שהגיעה עד למערכוני הגשש החיוור.
מיידיש: קרטופי, הארטיקשוק הירושלמי, בעקבות קרטופלה, תפוח אדמה ביידיש.
מרוסית: וצ'רה, ארוחת ערב, טרפוצ'קה, מחבק שטיחים, ויש עוד.
מכורדית: שרוואלוך להתלבשות, ומאבוסה, החמין הכורדי, לאכילה.
מאנגלית: באלפים, הוונטיל של האופניים, מאנגלית: valve. וגם הפועל 'להפריק' בכדורגל ירושלמי, מהצירוף האנגלי free kick.
מבולגרית: בוזה, סוג של גלידה.
מטורקית: ע'שו ממנו קראקוז', כלומר שיגעו אותו. קראקוז הוא דמות בתיאטרון צלליות טורקי.
ומעברית, כמובן, לא מעט: מציצה (סוכרייה על מקל), 'חיי שרה' ו'דודה דינה' שהם הגירסה הירושלמית ל'עמודו' ו'הקדרים באים', בהתאמה, ועוד.
משפט ירושלמי רב לשוני, לדינו, ערבית ועברית: איכולא ולא איכ אסתומוס אבודים. תרגום: כך או כך אנחנו אבודים.
דמויות ירושלמיות שונות שימשו השראה לביטויים ומונחים:
טדי בויס. על שם טדי קולק, ראש העיר המיתולוגי: כינוי לפקחי העירייה, עם קריצה למונח האנגלי Teddy Boys, שהתייחס לחבורות נוער בבריטניה בשנות החמישים שאימצו סגנון לבוש ושיער מהתקופה האדווארדיאנית (מכאן השם טדי), וחלקן עברו לפעילות עבריינית.
קפה נתיבה. בית הקפה הקטן ביותר בעולם, שולחן ושני כיסאות קטנים ליד ביתה של נתיבה בן יהודה שהלכה לאחרונה לעולמה, ובו נפגשה עם כל מי שרצה כל יום בין 11 ל-12.
רם סטי. אחלה, בסדר, על שם שחקן כדורגל באותו שם מהפועל ירושלים, שהיה בסדר, לא יותר.
זיגי. היורם הירושלמי, שנזכר במדור זה לאחרונה בהתייחסות לספרו של אסף שליטא "שניים שלושה". בעניין זה כותבת גילי בר הילל: "כירושלמית לשעבר, תמיד הנחתי שמקור הכינוי הוא דמות הקומיקס המכונה זיגי, שהיה בעצמו מין זיגי שכזה. לא יודעת איך להוכיח או להפריך שהקומיקס הוא המקור למילת הסלנג, אלא רק להעיד שככה תמיד חשבתי".
מונחים ירושלמים שונים נשמרו בכל זאת, בזכות העובדה שחדרו לערוצים שונים של השפה הכלל-ישראלית. להלן כמה מהם:
אַבּוּ לֶלֶה. שד דמיוני שנועד להפחיד ילדים. המקור בערבית: אבו לילה (אבי הלילה). אומץ כשם אתר למעשני נרגילות.
אבו יויו. השם הירושלמי למשחק המשפחתי "שק קמח" הפך לשם כלל-ישראלי. השם נוצר בראשית המאה ה-20 בעקבות שואבי מים ערבים שכונו "אסאקה", שמכרו מים בעיר. הם הכריזו על עצמם בלדינו מעורבת בערבית "אוואה יו אסאקה". "אוואה יו" הוא שיבוש של הביטוי בלדינו "אגוואה יו": "אני מים". חיקוי שואבי המים הערבים התגלגל אצל הירושלמים ל"אבא יו יו".
בנות של קבלנים. בלשון הירושלמית: פריחות טעונות בכסף, נערות עשירות אך המוניות וחסרות השכלה. הפך היום לכינוי סלנג בז'רגון הקהילה ההומוסקסואלית לטיפוס מסוים של לסביות. יש טענה שגם 'אוחצ'ות' הוא מושג ירושלמי במקורו.
חתולה. במלעיל, כמובן: נקבת החתול. נשמר בירושלמית החדשה באתר "כיכר החתולות".
טוש. טוש עבה, הקרוי בשפה הכללית 'לורד'.
לורד. טוש דק, הקרוי בשפה הכללית 'טוש'.
מַכשוּשה. כינוי למכשפה ירושלמית דמיונית, שהועתק ככינוי לנשים כעורות ומרושעות.
מעורב ירושלמי. מזון מהיר מחלקי עוף פנימיים צלויים, נדד מדוכני רחוב יורשלמים למסעדות גורמה.
ספיחס. המקור ירושלמי: צ'פיחס, מן המילה העברית-עיראקית צ'פחה.
פאוֶול. הגִרסה הירושלמית לביטוי הישראלי 'פָאוּל' (עבירה). בשימוש תדיר בפי יורם ארבל בשידורי כדורגל.
פַג'עָן. אכלן כפייתי. הונצח בלשונה של אורנה בנאי ב"רק בישראל".
פֶּטֶל. תרכיז או מיץ כלשהו. הכינוי אומץ בסלנג הצה"לי.
קוּלוּלוּש. צעקה בעת זריקת כדור באוויר במהלך משחק. הפך מונח כלל ישראלי ומשמש להשלכת סוכריות בעת מסיבה, וגם כשם של להקת ראפ ישראלית. מתכתב גם עם המונח שטבעה האקדמיה ללשון לצעקות אלה: צהלולים.
השבוע שחלף גילה שוב שהישראלים, כולל עיתונאים ופוליטיקאים, אוהבים פתגמים וניבים עד מאוד.
> יגאל רום בשידור מברלין: "כמו שגולדה היתה אומרת, כשנגיע לגשר נעבור אותו". יכול להיות שגולדה השתמשה, אבל היא ממש לא המציאה את האמרה. הגירסה האנגלית היא על דרך השלילה: אל תעבור את הגשר לפני שאתה מגיע אליו.
> נתניהו בפרץ פיוט בדיון על הסכם עם החמאס, בעקבות הנביא ירמיהו: "אם הנמר יהפוך חברבורותיו, נסכים להיכנס איתו לדיאלוג".
> הנאשם בתקיפה בשדרות ח"ן מצוטט על ידי עדי שמיעה: "הנקמה היא המנה הכי טעימה כשהיא מוגשת קרה". ניסוח מסורבל במקצת של אמרה המוכרת באנגלית, צרפתית ושפות נוספות. ב"דון קישוט" נאמר דווקא ההיפך: "נקמה הנעשית בקור רוח אינה נקמה ראויה".
> גיא פניני אחרי זכיית מכבי תל אביב באליפות המדינה בכדורסל, ועל רקע הכישלון לפני שנה: "ירדה לנו גורילה מהגב". דימוי הגורילה היורדת מהגב, כלומר, ניצחון בטורניר לאחר כישלון צורב בטורנירים שקדמו לו, נלקח מעולם הספורט האמריקני, ומתחומים שונים, מפוטבול ועד תחרויות ריצה ואתלטיקה.
> ותרומת הרמטכ"ל החדש לעולם צירופי הלשון: "האיומים על ישראל הם בין הסכין לגרעין". אחלה קופירייטר.
ישי לוי שר לעיני כל העם בגמר גביע המדינה בשבוע שעבר את גירסתו להמנון הלאומי: "כל עוד בלבב פנימה, עין לציון הומייה". שיבושים של ההמנון הלשוני אינם נדירים, כולל המוטציה "כל עוד בַלֵבָה". שנשמעה באחד מתוכניות הריאליטי-טריוויה.
האתר 'אבטיח' המתעד שיבושי שירים, הביא לאורך השנים כמה שיבושי "התקווה", מתועדים על ידי הגולשים, שחוו אותם אישית, בעיקר בטקסי בית הספר.
השיבוש הטריוויאלי: "קולות בלבב פנימה, נפש יהודי הומייה"
השיבוש הפילוסופי: "כל עוד בטבע פנימה, נפש יהודי הומייה"
השיבוש המעודכן: "ובטלוויזיה קדימה, עין לציון צופייה"
השיבוש הקרדיולוגי: "כל עוד בלבב פעימה, נפש יהודי הומייה".
השיבוש האגרסיבי: "כל עוד בלבב פן ימעך, נפש יהודי הומייה"
השיבוש הביזארי: "ציון חלפולפין בארצנו, ארץ ציון וירושלים".
"עכשיו אנחנו שולפים פטיש חמש קילו" (יובל שטייניץ, יום שלישי, בדיון על הנדל"ן). חמש קילו? הלו, דוקטור שטייניץ, אתה בשידור, לא בשוק.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם