ראשי » רייטינג » ספרות

סם הספר: על אספני ספרים כפייתיים

בשפה המקצועית הם נקראים ביבליופילים, אספני ספרים כפייתיים. רובם אנשים רגילים עם "שריטה" קטנה - הם לא סתם תולעי ספרים, הם מכורים. אולי זה ריח הנייר, או האהבה למילה הכתובה, משהו גורם להם לבזבז אלפי שקלים ולהסתכסך עם המשפחה - העיקר שכוננית הספרים תהיה מלאה

"הכרתי ביבליו-מניאקים 'חוקיים' אחדים. זו מחלה איומה. ראיתי כמותם מסתובבים כמעט בכל חנות ספרים. חייהם וגם חיי הקרובים הסובבים אותם איומים ונוראים... גבר כבן שישים, בידו מזוודה ענקית שניכר היה כי היא ריקה, עבר על פני החנות, הלוך וחזור, מספר פעמים, כשהוא מביט בחשש לכל עבר. הוא נראה אבוד. לבסוף אזר אומץ וטיפס במדרגות המובילות אל פתח חנות הספרים.

גבר שיצא אליו לקח מידו את המזוודה והאיש שלנו חזר לשוטט חסר מנוחה ברחובות. לאחר כשעה חזר אל החנות. כשיצא כבר ממנה, משך אחריו את מזוודתו, שהפעם הייתה כבדה, מביט גם הפעם בחרדה לצדדים. 'האיש שלנו' אמר לוצקי, 'פוחד מאשתו. האישה לוקחת כדורי הרגעה... הוא דומה למציצן, או לבעל כל סטייה אחרת. הגרוע מכל הוא שהם מאבדים את כל הונם על ספרים'" ("ניפגש במקום שאין בו חשכה - זיכרונותיו של גנב ספרים", מאת עמנואל מטלון, הוצאת ירדן).

הם מסתובבים בחנויות הספרים המשומשים, משוטטים ברשתות הגדולות וקונים ספרים. הם נראים כמו כולנו, אבל אל תיתנו לשקיות הספרים שמשתלשלות מידיהם להטעות אתכם. לא בהכרח מדובר בחובבי קריאה. בפעם הבאה שתפגשו מישהו מסתכל בזהירות לצדדים וקונה כרך מוזמן של ספר שאזל מהמדפים, התעכבו קצת עם המבט. יכול להיות מאוד שמדובר בביבליופיל אחד מיני רבים, ובמלים אחרות, באספן ספרים כפייתי.

ביתו של הביבליופיל המצוי עמוס ספרים מקיר אל קיר והמשימה העיקרית שלו היא להגיע אל הספר הבא. חלקם מתרכזים באיסוף אינטנסיבי של ספרים בנושאים מסוימים, וחלקם מתפזרים לשלל כיוונים. העיקר שיהיו ספרים, וכמה שיותר - יותר טוב.

מאתר הספרים איתמר לוי מספר שבמסגרת עבודתו פגש טיפוסים מגוונים: גברת מטבעון שאוספת ספרים על חתולים, אספנית ספרי בישול שלא בהכרח מתה על המטבח, אספן של ספרי העלייה הראשונה והשנייה שמיצה את האוסף והגדיר לעצמו נושאים חדשים ועוד ועוד. העיקר שלא ייגמר לעולם. וזה אכן לא נגמר: גם כשנדמה שהאספנים משלימים את האוסף, קופץ להם לעין עותק שנראה מרופט, ואז מתחיל מסע האיסוף שוב, מסע שתכליתו למצוא עותקים במצב טוב יותר.

ביבליופילים ידועים הם ש"י עגנון, שאסף כל דבר שראה אור - כולל פתקים קטנים שמצא ברחוב, חיים באר (שהודיע בחגיגיות לאחרונה כי הוא נגמל), מארק טוויין ורבים אחרים. על טוויין מספרים שכאשר חבר פנה אליו בשאלה מדוע יש ספרים בכל פינה בביתו, השיב לו: "מה אני יכול לעשות שאנשים נוהגים להשאיל ספרים, אבל אף אחד אינו משאיל מדפי ספרים?".

חיים באר, לעומת זאת, סיפר באחד מראיונות העבר כי כאשר קיבל הצעה למכור את הספרייה שלו במאתיים אלף דולר, התלבט ארוכות, כשסיפר על כך לאשתו בתיה, אמרה לו: "הרי היום ביקש מישהו שתשאיל לו ספר אחד וסירבת, אז איך אתה חושב שתוכל להיפרד מהספרייה, שהיא הביוגרפיה שלך".
"אספן ספרים זה כמו מכור לספרים. הוא חייב לקום בבוקר, להזריק לעצמו את המנה היומית של הסם - הוא הספר. הוא מזריק את הספר וקונה אותו, נרגע לכמה דקות ולמחרת קם שוב ומחפש עוד ספר", נותן בהם לוי סימנים. "הדבר הכי חשוב בהגדרה הזו הוא כשאת מדברת עם אספן ספרים הוא תמיד יגיד: אני נגמלתי. כל אלה שאומרים 'נגמלתי', שלא יספרו לך סיפורים. אני נגמלתי לחלוטין אבל אצלי זו לא בעיה. הייתי אספן של נחום גוטמן ויום אחד אמרתי די. כבר לא הייתי צריך את הרדיפה אחרי הספר האחרון כי אני אוסף בשביל אחרים".

היחסים עם הספרים גולשים הרבה מעבר ליחסי אהבה. יש כאן יחסי תלות אדוקים, ולא מעט חשדנות. לצורך הכתבה נערכו שיחות עם למעלה מ-15 ביבליופילים , ובגרסה הפחות מעודנת, "ביבליומאניקים". רובם לא מוכנים להיחשף, חלק מהם מסיבות ברורות, וחלק מסיבות סהרוריות.

"אני לא רוצה שידעו שאני אספן", מסביר א' מתל אביב. "אם סוחרי ספרים משומשים יידעו, הם יתקעו לי מחירים גבוהים". אחר הסביר שמבחינתו, כל חשיפה פומבית היא בגדר הזמנה לפריצה של ביבליופילים אחרים. והיתר פשוט לא מעוניינים להיות מזוהים עם ההגדרה. מ', אספן ספרי מדע בדיוני, בכלל מצוי במצב של שברון לב מאז שעבר לדירה קטנה ונאלץ להפקיד ארגזי ספרים אצל בני משפחה.

גדעון גלעדי החיפאי, מאתר ספרים משומשים מחיפה ובעל מחסן עצום לספרי יד שנייה ,מכריז על עצמו כעל מכור שנגמל. "התאווה שלי לספרים החלה מגיל קטן, כילד שגדל במיסיון הפיני, שם קיבלנו ספרים לקרוא בהוצאת אמנות האגדתית", אומר גלעדי. "הציורים בספרים ההם הדהימו אותי. בגיל מאוחר יותר, התחלתי לאסוף ספרים לפי כריכות מרתקות. מספרי כיס בהוצאת 'הקורא' עד שנות התשעים לספרים הראשונים שבהוצאת 'בבל' ואז הפסקתי".

באוספים של גלעדי היו מהדורות ראשונות באנגלית של ספרי כיס של ספרות בלשית אמריקאית וספרות הסיפור האפל. "רק מלהסתכל על ציורי הכריכות האלה נזרקתי לעולם אפל, ומיד. הפסבדו-אהבה אמנותית לספרים הפכה ברבות הימים לתשוקה בלתי נלאית ומכרסמת. נרפאתי ממנה בחנות ספרים מסוימת

בחיפה. בעל המקום אמר לי שבחנות הזאת עלי לשכוח את כל מה שידעתי על ספרים, הוא התכוון לכך שאין פה מקום לקשקושים עם הלקוחות, שמעכבים את המשך העבודה הרצופה במקום. היום עטיפת הספר לא מזיזה לי שום מנעד".

גלעדי מספר שהכיר במסגרת עבודתו ביבליומנים וביבליופילים. "יש ביניהם הבדל", הוא מדגיש. "משפחה אחת הזמינה אותי לאסוף ספרים מדירת אביהם, שהיה לדבריהם'איש ספר'. לך תבין את המושג. שלושה חדרים ענקיים, מלאים בשקי ספרים עד התקרה וזו לא הגזמה", משחזר גלעדי. "בקושי מצאתי חמישים ספרים מסחריים. איש הספר אגר כל נייר מודפס. זה ביבליומן. אחר היה ביבליופיל במובן הפסיכיאטרי. הוא היה לוקח כל דבר עד שהבנתי שמה שאני עושה זה רע והפסקתי לספק לו ספרים - סמים. ביבליופיל אחר היה מגיע עם משפחתו לרכוש ספרים לבית. על פניו זה נראה תמים אבל למחרת הוא היה בא'לאסוף' אותם ואז היה מתנפל על כל הספרים שאנחנו הסוחרים מייעדים למיחזור - אפילו לא כתרומה. היום, יש לי הערכה לספרים אבל לא תאווה. נרפאתי".

לא חסרים מקרי קיצון. "אנשים מתקשרים ומבקשים שאפסיק למכור לבן הזוג. זה לא משהו רכילותי אלא ענייני בריאות, של אנשים עם בעיות זיכרון שלא זכרו שהם קנו את הספרים, או בעיות פרנסה של מי שמבזבזים את כל הכסף אצלי", מוסיף לוי. "פעם צלצלו אלי אפוטרופוסים של אישה. הם טענו שהיא משוגעת, וביקשו שאפסיק למכור לה. ביקשתי שיוציאו צו בית משפט ואמרתי שהיא נשמעת מאושרת מזה שהיא קונה ספרים".

בסלון ביתו התל אביבי של ביל גרוס מסודרים בקפידה חפצי יודאיקה. לידם, בחדר המשתרע על פני מאה מטרים רבועים, מסתתר אוצר גדול: ספרים, ספרים ועוד ספרים. בקומה העליונה של הבית יש ספרייה גדולה, שלא לומר עצומה. המניין עומד על 12,000 ספרים: עתיקים, ספרות חדשה, ספרי אמנות וספרי עזר שמסייעים לו לפענח את האובייקטים באוסף היודאיקה.

מאז שפרש לפנסיה לפני שני עשורים מעסקי היהלומים, הוא מקדיש את כולו לתחביב. "זה כמו משרה מלאה וחצי. כשמגיע אלי ספר חדש, אני מרגיש כאילו אני נפגש עם חבר שלא ראיתי מזמן", אומר גרוס, מהאמיצים היחידים שנאותו להתראיין. "אני מבקר אצל אספנים אחרים וסוחרים מגיעים אלי להראות לי דברים חדשים שטרם ראיתי. זה אתגר רגשי ואינטלקטואלי אדיר".

אומרים שיש לאספנות גם צד בעייתי.
"הבית שלי פתוח בפני אספנים אחרים. גיליתי שאנשים סחבו ספרים מאוד נדירים. בנאדם שכל כך להוט לספר, יכול לא אחת לשכנע את עצמו שהספר המסוים צריך להיות שלו ורק שלו: המחזיק בספר עתה לא מעריך אותו כראוי. אני כן אעריך, לי זה מגיע".

יש לך זמן לספרי ארבעה במאה?
"זה ישמע מוזר אבל גם אחרי 42 שנה בארץ אני יכול לקרוא עיתון בקלות אבל לקרוא ספרות עדיין קשה לי. בעשרים השנים האחרונות אני כל כך מושקע באוסף שלי, שאני כמעט ולא מגיע לרומנים ולספרות יפה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...