ביקורת על האל? באגדות: על "אגדתא" של שמואל פאוסט
האשמת אלוהים במעשי עוול, עקיצת תלמידי חכמים, קריאה לגברים ללמוד מנשים - מזל שיש אגדות חז"ל. שמואל פאוסט כתב על זה ספר
באו אצלו, אמרו לו: רבי גזור תענית, גזר תענית יום ראשון, יום שני, יום שלישי, ולא ירד גשם.
נכנס ודרש להם, אמר להם: בני התמלאו רחמים אלו על אלו והקב"ה מתמלא עליכם רחמים.
עד שהן מחלקין צדקה לענייהם ראו אדם אחד נותן מעות לגרושתו.
באו אצלו ואמרו לו: מה אנו יושבים פה והמעשה שם?
אמר להם: מה ראיתם?
אמרו לו: ראינו אדם פלוני נותן מעות לגרושתו, שלח אחריהם והביאם.
אמר לו: מה היא לך זו?
אמר לו: גרושתי היא.
אמר לו: מפני מה נתת מעות לגרושתך?
אמר לו: ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה רחמים.
הגביה רבי תנחומא פניו למעלה ואמר: ריבון כל העולמים,זה שאין לזו עליו מזונות, ראה אותה בצרה ונתמלא רחמים עליה, אתה שכתוב בך חנון ורחום ואנו בניך בני ידידיך בני אברהם יצחק ויעקב, על אחת כמה וכמה שתימלא עלינו רחמים, מיד ירדו גשמים ונתרווח העולם"
(בראשית רבה פרשה לג, ג').
האגדה הזאת מופיעה בספרו החדש של שמואל פאוסט, "אגדתא" (דביר), שמגיש את אגדות חז"ל בלבוש מודרני וידידותי למשתמש המודרני. "אגדות סופרו בכל הדורות", אומר פאוסט. "גם היום דרשנים טובים בבתי הכנסת ממשיכים את המסורת ודורשים בפני הציבור בשבתות דרשות מתובלות במשלים, בפתגמים ובסיפורים. מה שהשתנה זה הסגנון והרמה.
"האגדה של חז"ל בעת העתיקה הגיעה לשיא אמנותי ולמיצוי של אמירות נוקבות בלבוש ספרותי מוקפד. ככל הנראה בין השאר בשל קרבה לחינוך הרטורי האליטיסטי של התרבות היוונית-רומית הסובבת. אנחנו מכירים לאורך כל ימי הביניים יצירות אגדיות ומדרשיות, אבל הן באמת שונות מאוד מיצירתם של חז"ל. הסיפורים התארכו מאוד, פרטים רבים נוספו, המסר הדידקטי נעשה פשטני למדי והוגש בכפית לפיות השומעים והקוראים, ובכלל נותר פחות מרחב לדמיון ולפיתוח המחשבה, שקיבלו המון מקום באגדות העתיקות".
''הרוח היצירתית של חז''ל הוחלפה ברוח מסורתית מאוד''. שמואל פאוסט
צילום: אריק סולטן
פאוסט (43), יליד ירושלים, מתגורר במזכרת בתיה, נשוי ואב לארבעה, הוא בעל תואר דוקטור מהתוכנית הבינתחומית לפרשנות ולתרבות מאוניברסיטת בר-אילן; עורך מוסף הספרים של העיתון "מקור ראשון"; מרצה במרכז הרצוג ללימודי יהדות של הקיבוץ הדתי; ומנחה סדנאות כתיבה. ספרו בנוי מפרקים קצרצרים רבים, שמביאים את הסיפור המקורי ומציעים לו קריאה חדשה. הוא לא מחייב קריאה ברצף או לפי הסדר, ואפשר לקרוא בו כל אגדה בנפרד, לפי העניין ומצב הרוח.
לדברי פאוסט, "הביטחון העצמי של חז"ל פינה מקום לחשיבה קונפורמיסטית יותר. הרוח היצירתית שלהם, החופשית והמהפכנית, הוחלפה ברוח הולכת בתלם ומסורתית מאוד. מאז ימי הביניים ועד היום התחזקה הנטייה לשימור ולהנחלת המסורת והיא באה על חשבון היצירה החופשית. סיבה נוספת לשמרנות הזאת היא השתנות קהל היעד: מה שיכול היה להיאמר ולהילמד בחברה מצומצמת של אינטלקטואלים, שונה מהסגנון שנוקטים כאשר דורשים ונואמים בפני ציבור רחב".
גם יצור נחות כמו אישה יכול ללמד לקח
"אגדתא" מציג תמונה כמעט חתרנית של חז"ל: "מבחינת התוכן, אני נפעם מול נועזות מחשבתית ואמירות מוסריות נוקבות", אומר פאוסט. "בסיפורים רבים דמות הגיבור - חכם בית המדרש - עוברת תהליך למידה של צניעות וענווה מול האדם הפשוט, הלא מלומד, שמעשיו המוסריים הנעלים מעמידים אותו בדרגה גבוהה יותר".
מציג תמונה כמעט חתרנית של חז"ל. "אגדתא" כריכת הספר
לא רק האדם הפשוט, אלא גם יצור "נחות" אפילו ממנו באותם זמנים, כלומר האישה, יכול ללמד את החכמים לקח: "סוגיית היחס למעמד האישה בספרות חז"ל היא מורכבת", אומר פאוסט. "מצד אחד יש ביטויים רבים המתאימים לתפיסות הרווחות בתקופה, שלפיהן מעמדה של האישה נחות משל האיש והם מכילים גם סטריאוטיפים מקובלים. ואילו מצד אחר, באופן מפתיע אולי ומשמח, אני מוצא שדווקא בז'אנר שבו עוסק 'אגדתא' - מעשי החכמים - מופיעות גיבורות רבות כחכמות, טובות וצודקות יותר מדמויות הגיבורים הגברים. יש לכך לא מעט דוגמאות בסיפורים שכללתי בספר. אולי זה חלק מהביקורת העצמית שלהם ומטלטול העמדות והדעות המוקדמות".
מהו לדעתך המסר העיקרי שניסו החכמים להעביר?
"המסר העקרוני, בעיניי, הוא טלטול המחשבה, אתגור עמדות, חידוד רגישויות, הצבת מראה תמידית מול הפנים, כדי להשתכלל, לא לשקוט על השמרים, לא להיכלא בגבולות חשיבה צרים, לא להיתפס לשאננות יתר ולשביעות רצון עצמית".
פעמים רבות מנסה האגדה לתת צידוק מטאפיזי לחורבן ולרוע.
"חלק משמעותי במוטיבציה של חז"ל הוא התמודדות עם הקטסטרופה הטראומטית שטלטלה את עולמם: חורבן בית המקדש, שנלוו לו זוועות אנושיות, רעב ומצור, שבי, התעללות ורצח, מצוקה פיזית, כלכלית ורוחנית; וכמובן השלכות לאומיות ודתיות אסוניות כאובדן ריבונות, גלות והשמדת מקום הפולחן החשוב והקדוש ביותר. במצב כזה, של ייאוש, של התמוטטות סדרי עולם, חז"ל נדרשו לתת פשר לאסון. הם ניסו להציע נחמה ובעצם לערוך מהפכה יסודית בכל התפיסה והפרקטיקה הדתית - בעולם כאוטי שאין בו עוד מקום לקשר ישיר לאלוהים באמצעות הפולחן. כך הם מחוללים מעבר מבית המקדש לבית המדרש, ומטקס לטקסט. הקשר עם האל באמצעות לימוד התורה הופך לזמין יותר ולבעל ערך עליון.
"ההתמודדויות באגדה עם שאלת החורבן אינן עשויות מעור אחד. יש אגדות שמתעלות את שאלת הפשר וצידוק הדין לביקורת מוסרית-חברתית; יש המציעות פולמוס והתמודדות תיאולוגית עם תפיסות נוצריות ואחרות שעלולות לערער את האמונה בברית בין אלוהים וישראל; יש אגדות שפשוט זועקות את הכאב ויש נועזות הזועקות את העוול, ומטיחות אשמה באל על חוסר הפרופורציה ועל גחמנותו ושרירותיות מעשיו כביכול".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם