אמנות להמונים: איך היה בפצ'ה קוצ'ה?
שלחנו את זוהר ראובני, שלא מבין באמנות יותר מהאדם הממוצע, לאירוע פצ'ה קוצ'ה. הוא חזר מרותק ומשועמם בו זמנית
על פי דברי הפתיחה של איתי מאוטנר וענת ספרן, המנחים של הערב, פצ'ה קוצ'ה הוא פורמט שנולד ביפן לפני שמונה שנים. במהלך הערב מציגים תשעה אמנים את האומנות שלהם, כל אחד בתחומו הוא. אבל רגע, יש גם חוקים: לכל אחד מהם מוקצבות שש דקות וארבעים שניות להעביר מצגת של 20 שקופיות או סרטים, כאשר אורכה כל שקופית כ-20 שניות.
כשמסבירים את זה כך, זה נשמע מגניב, אבל כשהמציג הראשון עלה הבנתי מהר מאוד, שפצ'ה קוצ'ה זה אולי "בלה בלה" ביפנית (על פי האתר הרשמי של האירוע), אבל אפשר בקלות לתרגם "פצ'ה" ל"פיצ'ינג" - הצגה בעל פה של רעיון או מוצר בפני קהל, בזמן מוקצב. הפיצ'ינג מאפשר למציג הפרויקט לשכנע בצורה מתומצתת על חשיבותו וייחודו של הפרויקט, ובו זמנית לשתף אותו בחוויית המסע כדי לרגש ולרתק אותו.
"השענו אחורה בכיסאות ופתחו את הראש, כי זה קצת שונה מכל מה שאתם מכירים", כך אמר המנחה לקהל. ואכן, האקוסטיקה של ההאנגר, החושך ומסכי הענק מול הפרצוף גורמים לך לפתוח את הראש ולהתמסר למציגים.
התחלנו עם דוקטור לרובוטים עם נשמה של אנשים (בדיחות המנחים על "יש רופא באולם?" היו קצת מיותרות), המשכנו דרך הצגת החללית
יחד עם זאת, את סיפור בלוג "המורדים" של אסי חיים על בתי עסק שעוד שנייה נכחדים מעולמנו, אני בטוח שראיתי באיזו תוכנית בוקר בשבוע שעבר. את סיפור ההצלחה של Spaceil (החללית הישראלית) ראיתי באחת מתוכניות הערב, עם אותם מצגות וסרטים שהוצגו אמש על הבמה. גם על סיפורם של נגני הרחוב שהתקבצו על ידי חבורת Ze.Ze על מנת להרים מופע משותף, כבר שמעתי בעבר (אולי בפייסבוק?). הציפייה הייתה לחידוש, לשמוע ולראות דברים שאני לא יודע, לא מכיר. אז למרות שנגני הרחוב נתנו אקורד סיום מרענן לערב, חלק מהמיצגים היו מעט משעממים.
מאוד רציתי להיות קטנוני ולמדוד לכל אחד מהמציגים 6 דקות וארבעים שניות, אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא באמת משנה. מי שמצליח לרתק אותך, כמו המאיירת גבריאלה, או תומר אשד האנימטור שהציג את סרטו על פלמינגו סטרייט שנקלע בעל כורחו למסיבת גייז המונית (תוכן מעולה ועבודת האנימציה אף יותר), לא צריך שיקציבו לו זמן. הצופה הממוצע שט עם המופע החזותי על פי הבנתו, בין אם הוא יודע עד כמה קשה להכין כל פריים מאותו סרט אנימציה מורכב או שהוא ממש לא מבין מה זה תיווי גרפי (יצירת שפה מוסיקלית על בסיס מערכת ויזואלית שאינה כוללת תווים רגילים).
ביציאה מהאולם בת זוגי החליטה שזה הזמן לתת לי את ההסבר המלא על מהות הערב: אמנות לעם. כרטיס זול מאוד (20 שקלים) ואירוע ללא מטרות רווח ופתוח לכולם (אם הם משיגים כרטיסים). בימים כאלה של דרישה לצדק חברתי, אין מתאים מאירוע כזה לספק צרכים תרבותיים במחירים סבירים. לא סתם ראשי המחאה החברתית סיפקו לנו אמן אחר בכל עצרת. גם זו אמנות לעם. אז לעצרת הבאה אולי כדאי להזמין את חבורת אמני הרחוב של Ze.Ze. כי זה הכי צדק חברתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם