קריאת מצוקה: "מולדת יחפה" עוסק בבעיות בדמוקרטיה הישראלית
הפרופסורים אבי שגיא וידידיה שטרן מצביעים בספרם החדש "מולדת יחפה" על הבעיות הקשות של הדמוקרטיה בישראל: "יש לנו מולדת, אבל יש בה עוני, יחפנות"
הפרופסורים ידידיה שטרן ואבי שגיא שניהם חובשי כיפה, תלמידי ישיבות הסדר, ונוסף להוראה באוניברסיטת בר אילן - שטרן בפקולטה למשפטים, ושגיא כראש התוכנית ללימודי פרשנות ותרבות ומרצה במחלקה לפילוסופיה - פעילים באינספור מפעלים ומסגרות שעניינם "מדינה יהודית ודמוקרטית". פרופ' שטרן משמש בין השאר סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, ופרופ' שגיא היה בין כותבי המסמך האתי "רוח צה"ל". בעקבות רצח רבין חברו השניים למפעלים אקדמיים שונים שעוסקים בזוויות שונות של המתח החברתי המובנה בישראל.
אתם לא קצת דומים מדי בשביל לפרוש משנה של הישראליות? אנחנו הרי מורכבים מעשרות זהויות.
"נכון שיש בינינו דמיון במרכיבי זהות חשובים", אומר פרופ' שטרן, "אבל דתיים וליברלים - זו קבוצה קטנה. חשבנו שזו משימה חשובה לבחון את ההיבטים החשובים בעולם הערכים הדתי והליברלי, ששנינו חולקים, ובכל זאת כל אחד יביא משהו שלאחר אין. אבי משתמש בדיסציפלינות מעולם הפילוסופיה, ואני מעולם ההלכה והמשפט. בין נקודות המבט הללו אפשר לדון בחלק גדול מהסוגיות שמצויות על השולחן של החברה הישראלית".
את הספר, אסופת מאמרים ודיונים בקונפליקטים העמוקים ביותר בחברה הישראלית, הוציאו כדי לקרב במעט בין הקטבים המגדירים את הישראליות. "אנחנו כותבים מתוך שתי תרבויות, של יהודי-דמוקרטי, ולא מתוך אחת שמבקרת אצל האחרת", אומר שטרן. "המרכיבים הללו הם האבא והאמא של הקיום הישראלי ואי אפשר להעדיף אחת על פני רעותה. מחד גיסא יש קול רבני שמעמיד את היהדות מעל הדמוקרטיה. מאידך גיסא יש ציבור גדול שתופס את הדמוקרטיה כעוגן אמיתי של הקיום שלנו. אף אחד משני המרכיבים הוא לא 'אקסטרה'. אנחנו מציגים מחויבות מלאה של התקיימות המתח הזה".
שגיא מוסיף כי "זו קריאת מצוקה. כל אחד מאיתנו חבר ביותר מקהילה אחת, ואנחנו כל הזמן מתמרנים בקהילות האלה, מנסים ליצור אצל הקורא תחושה של הזמנה לדיאלוג, לשותפות".
הספר מציג את רוב הקונפליקטים העיקריים של ישראל, אבל אין בו פתרונות או ביקורת נוקבת מדי.
שטרן: "הביקורת שלנו מגוונת, אין לנו עניין באדם ספציפי, אנחנו מביעים בספר חוסר נחת. המטרה היא לעורר את הקוראים למחשבות על אודות הקיום הישראלי. יש לנו מולדת, אבל יש בה עוני, יחפנות. תפקידנו להעניק לה לבוש".
לדברי שגיא, "התפקיד של אינטלקטואל בחברה הוא לעמוד צעד אחד לפני מי שמופקד על הפרקטיקה - להצביע על המרכיבים של מציאות מורכבת. נטלנו על עצמנו את התפקיד של מי שמצביע על הרגישויות - ומבחינתנו עכשיו הציבור צריך לבדוק האם וכיצד הדברים
הספר יוצא לאור אחרי קיץ של מחאה חברתית. לא חזיתם את זה.
שטרן: "כתבנו על הנושא הזה הרבה לפני שהפך לכל כך סקסי. המחאה ממש קראה את מחשבותיי, ואני חושב שאיתרנו את המצוקות המרכזיות בחברה הישראלית".
אם כבר דיברנו על מצוקות, איך אתם חיים עם הפער העצום בין רמת ההכנסה שלכם כאנשי אקדמיה בכירים לעומת זו של הסגל הזוטר?
שטרן: "ברור לגמרי שזה לא מכבד את החברה שלנו, שאנשים ששקעו בעולם הרעיונות מתפרנסים בקושי ואין להם אופק מקצועי. עוד יותר לא סביר שהאוניברסיטאות, שאמורות לשמש דוגמה, נוקטות מהלכים טריקיים ונכלוליים במהותם כדי להקטין את ההוצאות על גב הסגל הזוטר. אבל זה נכון, אין מספיק סולידריות בין המרצים באוניברסיטאות".
שגיא: "אנשי האקדמיה אינם ארגון עובדים. במהותם הם סוליסטים ויש מדרג היררכי. זה חלק מהאתוס של העולם האקדמי. בעבר היו מקרים גם בתוך האוניברסיטה של סולידריות עם הצעירים, אבל לצערי מהאוניברסיטה לא תצא בשורה בתחום זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם