מהמוצדקות במשוררינו: נורית זרחי חוגגת 70
"אין דבר כזה משורר או סופר. מה שיש זה אדם הכותב בניסיון ובתקווה שהכתיבה תצדיק את קיומו". נורית זרחי בת 70
מציאות נוקבת ודמיון צבעוני. נורית זרחי צילום: ראובן קסטרו
"אישה אחת גרה בתוך אבטיח / גדול, נורא. / היו לה שם שני שרפרפים / וכסא ומנורה. / היא חתכה לה חלון / וחצבה לה סלון / ותלתה שם תמונה / והכניסה ארון, / וחתול שיצוד עכברים / היא גידלה בפינה, / ופתאום- / נסתיימה העונה". (מתוך השיר "אישה באבטיח")
המשוררת והסופרת נורית זרחי בת 70, והעובדה שילדים עדיין מופתעים ממציאת גרעין באבטיח יותר מאשר גילוי אישה הגרה באבטיח, מעידה על נוכחותה הלא תיאמן של זרחי בספרות הילדים ב-40 השנים האחרונות. אבל זרחי, שכתבה יותר מ-100 ספרי ילדים, היא גם אחת המשוררות הישראליות החשובות ביותר.
באותן 40 שנה ויותר פרסמה זרחי 12 ספרי שירה למבוגרים, ובכללם מבחר מקיף ונפלא משיריה "עצמות ועננים" - ספר חובה לאוהבי שירה. הספרים האלה, עד האחרון שבהם ("הליום"), דומים להפליא לכתיבתה לילדים. בכולם נוכח אותו עירוב של מציאות נוקבת וערמומית עם דמיון צבעוני חובק כל, שהוא תו ההיכר של כתיבת זרחי. "זרחי נותנת למבוגרים את הזכות לחלום ולהזות, ולילדים את האפשרות להבין", ניסחה באופן קולע העורכת נעה מנהיים בחגיגת יום ההולדת שנערכה לזרחי בבית ביאליק בסוף השבוע שעבר.
"קרפיוני הברכות ודאי מכים עכשיו זנבם / בעליצות וחוסר שקט. ." (מתוך השיר "דלת")
כל שיר של זרחי משאיר בקורא תחושה מוכרת אבל מוזרה, ובערב בבית ביאליק ניסו האורחים לפצח את סוד קסמה של זרחי, את האלכימיה שבשיריה, בלשונו של המשורר ישראל בר-כוכב. אפילו זרחי עצמה, באחד משיריה, מכנה את עצמה "המכשפה מהקומה למטה". "השירים מנסים לשקף כצילום רנטגן צבעוני את הנפש הגדולה-קטנה שלנו", התנסח ברכוכב, שהוא גם חבר קרוב של המשוררת.
החוקרת ד"ר יעל דר אמרה שייחודה של זרחי הוא שפתה, "שפה המתנסחת כחלום". שני ילדים עלו לבמה ודקלמו שירים מתוך מבחר שירי הילדים של זרחי שיצא עכשיו בהוצאת דביר, "דודה מרגלית נפלה אל השלולית": " דודה מרגלית / נפלה אל השלולית, / אל תצטערו עליה, / נסתדר גם בלעדיה".
החוקרת פרופ' רות קרטון בלום דיברה בהתרגשות רבה על שני שירים העוסקים בעקדת יצחק שכתבה זרחי. באחד מהם זרחי מכנה את אברהם "אברהימון הנורא", ובשיר עצמו יצחק מבקש לחמוק מהגורל המזומן לו ולחזור לבטן אמו שרה. לאחר
מכן עלתה לבמה קמה ורדי, נכדתה הצעירה של זרחי, ששרה שיר בלוזי שכתבה בליווי גיטרה. השחקן גל זייד קרא שני שירים של זרחי והפנט את כולם. עד שזרחי עצמה עלתה לבמה.
הנוכחים הרעיפו עליה אהבה. האולם היה מלא ואינטימי. אבל, שאלתי את עצמי, היכן כל הדורות שגדלו על שירתה? האם אנחנו קרובים ליום שגם ילדים לא יהיו עוד בעלי דמיון? או אולי דווקא הפופולריות העצומה שלה הופכת את קיומה המציאותי לבלתי נתפס? ובכלל, האם שירת זרחי, שכמעט לא השתנתה בעשורים האחרונים, תעמוד במבחן הזמן ותמשיך לדבר ללב ילדים ומבוגרים בעידן הנוכחי?
זרחי הודתה לכולם בהתרגשות ובאצילות. "אני אסירת תודה על מה שנאמר עליי הערב ועל כך שאתם סבורים שאני משוררת וסופרת אהובה על קוראים רבים". ואז התנצלה ואמרה בכנות הכל כך אופיינית לכתיבתה: "אבל האמת היא שאין דבר כזה משורר או סופר. מה שיש זה אדם הכותב מתוך ניסיון ובתקווה שהכתיבה תצדיק את קיומו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם