שנת הפניקס: על שנת 2011 בספרות
2011 התאפיינה בהעלאה באוב של סופרים נשכחים ובתרגום מחודש של יצירות מופת. אבל ההצלחה המפתיעה של השנה רשומה על שמו של אוסטרלי צעיר ומצחיק
המבשר הגדול של המגמה הוא הנס פאלאדה הגרמני, שמת ב-1947. ספרו "לבד בברלין", שהיה להצלחה מסחררת בעולם כולו ובישראל במיוחד, יצא לאור בקיץ 2010, והצלחתו נמשכה גם ב-2011. סיפורם של אנשים גרמנים רגילים בברלין של 1939 ריתק מאוד את הקוראים הישראלים, והספר מכר כאן עד היום כ-120 אלף עותקים.
בשנה החולפת הצטרפו לפאלאדה רוברטו בולניו הצ'יליאני, שאמנם "כוכב רחוק" שלו יצא לאור וקצר שבחים לפני חמש שנים, אבל נדמה שרק עכשיו מגלים אותו בישראל בעקבות התרגום לרומן החשוב שלו "בלשי הפרא"; והסופר הגרמני הנס קיילסון, שהלך לעולמו לפני שנה בגיל 101 ושספרו "קומדיה בסולם מינורי" ראה אור ממש לאחרונה.
את סופרי העבר מחזק השנה גל משמעותי של תרגומים חדשים לקלאסיקות ולספרי מופת. המאורע הגדול בקטגוריה הזאת הוא "האחים קרמזוב" של דוסטויבסקי בתרגומה של נילי מירסקי. זמן רב חיכו כאן לתרגום שלה, וכעת, כשיצא, הוא לא מאכזב גם מבחינת המכירות; ישראל הרי ייחודית ברשימות רבי-המכר שלה, שכוללות לעתים קרובות גם ספרות איכותית. עד כה מכרו שני כרכי "האחים קרמזוב" כ-10,000 עותקים.
פרט לתרגומים חדשים לספריהם של וירג'יניה וולף, ארנסט המינגוויי וגראהם גרין, יצאו השנה גם "בין שתי ערים" של צ'רלס דיקנס, "פראני וזואי" של ג'יי.די סלינג'ר, "בעל זבוב" של ויליאם גולדינג ו"אישה שבורה" של סימון דה בובואר. בהוצאות מסוימות תרגמו מחדש גם ספרים חדשים יחסית, דוגמת "עין החתול" של מרגרט אטווד או "המחברת הגדולה" של אגוטה
"המשבר בענף המו"לות, ולא רק בישראל, מכוון את התעשייה הזאת לחזור 'לגלות' סופרים ותיקים, ובכך להסתכן פחות", אומרת תרזה בירון-פריד, מעורכי הספרייה לעם של עם עובד. המו"לים מחפשים את הקלפים החזקים שנמצאים ממילא בקטלוגים שלהם, ולוקחים סיכון מחושב. "אני לא זוכרת מי אמר שהספריות מלאות סופרים שטרם התגלו", מוסיפה בירון-פריד, "אבל זו הערה נכונה במיוחד כשמדובר בספרות לילדים ולנוער".
ואמנם , גם בתחום הזה ניכרות זהירותם של המו"לים והעדפתם ללכת על המוכר והבטוח, בדמות הוצאות המחודשות של "המומינים", "האסופית", "היידי בת ההרים", "עלובי החיים", "נשים קטנות", "אי המטמון", "פיטר פן" וגם ספריה של איניד בלייטון, שרואים כעת אור בתרגום חדש בהוצאת אחוזת בית.
איך קורה שפתאום נזכרים בסופרים נשכחים שכתבו בתקופת המלחמה?
"בשנים שאחרי המלחמה היתה איזו הדחקה. אחרי הרבה שנים התחילו הסיפורים לצאת החוצה באמצעות כאלה שהחליטו לכתוב רק עכשיו או בעקבות תגליות בארכיונים. גם הגרמנים עצמם התחילו להתעסק בזה. סרט כמו 'סרט לבן' של מיכאל האנקה לא היה יכול לצאת לפני 20 שנה. רק עכשיו אפשר לראות בבירור את הרקע להיווצרות הזוועה הזאת".
אבל הבשורה המרעננת יותר השנה היא משב הרוח הקריר שבא מארצות הצפון. בישראל, וגם בשאר העולם, נמשכים אל הקסם האפלולי של המותחנים הצפון אירופיים, בעיקר משבדיה ומנורבגיה. סטיג לארסון פתח לכולם את התיאבון עם הטרילוגיה שלו - "נערה עם קעקוע דרקון", "הנערה שבעטה בקן צרעות" ו"הנערה ששיחקה באש". אחרי לארסון התחילו לייבא לכאן גם את יו נסבו עם "אדום החזה" ועכשיו עם "נמסיס", ומשם עבר הקהל הישראלי להתעניין בספרים סקנדינביים שאינם מותחנים.
"ההצלחה של לארסון הובילה להגדלת הנתח של ספרות המתח האיכותית בישראל בכלל, לאו דווקא מסקנדינביה", אומרת אדר זאבי, עורכת הספרות המתורגמת בכתר. "אצלנו בהוצאה זה בא לידי ביטוי עם ספרים כמו 'לפני השינה' של ס.ג ווטסון, 'מתחת לאדמה' של בלינדה באואר וספריו של טום רוב סמית".
בהוצאת פן יוציאו בשנה הבאה את ספרה של סופרת המתח הפינית לינה לטוליינן "הרצח הראשון שלי". "יש לי תחושה שהסופרים הסקנדינבים פשוט רציניים יותר", אומרת פן, "זו לא סתם ספרות מתח. היא עמוקה יותר ויש לה ערך ספרותי. יש בה חקירה פסיכולוגית של הרוצחים ושל הקורבנות ושל החוקרים, הדמויות עגולות. תוסיפי לזה את הנופים הקרים והרחוקים".
אבל אם צריך להכתיר ספר מתורגם חדש כ"אירוע של השנה", הרי זה הרומן של הסופר היפני הרוקי מורקמי "1Q84". הספר ראה אור בהוצאה משותפת של כתר וכנרת (אולי בגלל מחירן המופלג של זכויות התרגום), בתרגומה של עינת קופר. בארץ חיכו לו זמן רב, וגם אם המבקרים מאוכזבים - מורקמי חוזר על עצמו, לא כל הקטעים בספר טובים ומנומקים, התפירה שלהם אינה שלמה - מורקמי הוא עדיין מהסופרים האהובים בישראל (ובעולם).
עוד ספרים משמעותיים שראו אור בשנה החולפת הם "קילוף הבצל" האוטוביוגרפי של גינתר גראס; "מלחמה ומלחמה" של הסופר ההונגרי החשוב, שטרם נשמע עליו בארץ, לאסלו קרסנהורקאי; ו"סולאר" הבריטי החמצמץ של איאן מקיואן. וגם הביוגרפיה של סטיב ג'ובס - בהוצאת מודן אומרים שיחסית לספר עיון המכירות טובות. הספר המפתיע של השנה הוא "שבריר", ספר ביכורים עב כרס ומצחיק מאוד של סטיב טולץ האוסטרלי, שראה אור בעם עובד ומכר כ-9,000 עותקים.
אכזבות? למרבה הצער, התרגום החדש ל"חבית הקסמים" של ברנרד מלמוד. "שפת הפרחים" של ונסה דיפנבאו, שהיה ועודנו הצלחה גדולה מאוד באירופה, ראה אור לפני כמה חודשים בעברית ולא זכה להצלחה. גם "לירות בציפורים", ספר הביכורים של אליזבט גילברט, מחברת "לאכול, להתפלל, לאהוב" - סיפורים קצרים שמתרחשים במערב התיכון של ארה"ב - לא זכה לתשומת לב מיוחדת של קוראי העברית. הטעם הישראלי, מתברר, ואולי טוב שכך, לא תמיד חופף את טעמם של שאר הקוראים בעולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם