במקום אסון, קרואסון: "האם פריז בוערת?" נקרא בשקיקה
"האם פריז בוערת?" מתאר כיצד דה גול ואייזנהאואר מנעו מהקומוניסטים הצרפתים לקטוף את פירות הניצחון על היטלר
היטלר, בתוך תוכו, כבר ידע בשלב הזה שאין מנוס ממפלה בחזית המערבית של המלחמה, ולכן הורה בצו נטול אמוציות למחוק גושי בניינים שלמים בעיר, להוציא להורג את מנהיגי ההתנגדות לסלק איומים מכל רובעי העיר ולהתכונן להריסת גשרי העיר מעל הסיין. הגנרל דיטריך פון קולטיץ, המושל הצבאי הגרמני של פריז, שסיפורו האישי עומד במרכז הספר, הפר את פקודת הפיהרר. יומיים אחר כך שוחררה פריז כשכל המונומנטים ההיסטוריים המפורסמים שלה עדיין עומדים על תלם.
הסיפור הזה כבר סופר ותוסרט במלואו, ואין בספר "האם פריז בוערת?" שום גילוי חדש ומסעיר, ובכל זאת מדובר באחד הספרים החשובים שנכתבו בעניין שחרור אירופה, שכן הוא מציג תמונה רחבה ומדויקת של הזירה בימים שלפני הכניסה של כוחות בעלות הברית לעיר האורות. הספר מדגיש את הפער בין התכנון והכוונות של בעלות הבית לבין הרצון הצרפתי, ובעיקר שאפתנותו ותוכניותיו הפוליטיות והמדיניות של דה גול, שהיה נחוש שלא לאפשר פיקוח צבאי של בעלות הברית על אזורים כבושים.
דה גול ראה את עצמו כעומד בראש ממשלת צרפת החופשית, ובעיני המטה של צבאות הברית צרפת היתה זירה של פעולות צבאיות, והצרכים הפוליטיים של דה גול היו חייבים להתאים לדרישות האסטרטגיות של צבא הברית. המצביא הצרפתי נמצא במתח מתמיד עם מקבלי ההחלטות האמריקאים, אף שעם הגנרל אייזנהאואר הוא הסתדר לא רע.
ואולם, יותר מכל דה גול חשש מכוונותיה של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית. המתחים האלה, המפורטים בספר, ממחישים עד כמה כיבוש פריז היה עניין עדין ומשמעותי לעתידה של אירופה כולה. המחברים מדגישים כי פריז ניצלה לא רק מהרס ומחורבן בלתי נסבלים אלא גם משלטון הקומוניסטים הצרפתים ששלטו במחתרת הפריזאית. דה גול עשה כל מאמץ אפשרי למנוע מהם התעצמות פוליטית, והמבחן המכריע התרחש עם כיבוש פריז.
בספר מתערבבים להם האירועים ההיסטוריים עם סיפורים קטנים ואנושיים מוכרים קצת פחות, למשל זה של ז'אן הוק, בעליו של הקרקס השבדי, היחיד מסוגו שנותר באירופה הכבושה, המגיע לפריז לרגל עסקיו על שלל ליצניו ובעלי החיים שלו, שהוא מאפסן בגראן פלה ("הארמון הגדול"), ארמון מפואר שנבנה בשנת 1900 בין השאנז אליזה ונהר הסיין. מכונית תופת והפגזה גרמנית מסיבית על הארמון, כנקמה על פגיעה במכונית גרמנית שנסעה 20 דקות קודם לכן בשאנז אליזה, קוטעות באחת את תוכניותיו
המחברים מתארים את הכאוס שנוצר במקום כשהאריות והטיגריסים של הקרקס שאגו באימה, הסוסים דהרו בבניין הבוער, הטנקים הגרמניים שהתאספו מחוץ לארמון הפגיזו, והארמון כולו הפך לים של להבות. אחד הסוסים, המעוטר בסרטי הטריקולור שהוזמנו במיוחד למופע השחרור, נורה כשהוא דוהר ברחובות הסמוכים לארמון, ועל פי הדיווח הסתערו עליו תושבים רעבים בצלחות ובסכינים.
"האם פריז בוערת? " הוא מותחן היסטורי שסופו ידוע מראש.
המתח הולך ונבנה והתרגום הנהדר והמודרני של דרורה בלישה קולח ובונה עלילה היסטורית מסועפת. המחברים הסתמכו על דוקומנטציה עשירה ועל מאות ראיונות מסוגים שונים שערכו עם צרפתים, עם אנגלים ואף עם גרמנים שחזרו מהמערכה הקשה והמורכבת ההיא. הספר מסתמך על חומר ארכיוני רב, שכלל גם 13 סלילי מיקרופילם ארוכים של מסמכים גרמניים שנתפסו, ללא ספק שלל מרשים עבור כל היסטוריון.
מצד אחד זהו ספר היסטוריה לכל דבר המנסה ככל יכולתו להתחקות אחר האמת ההיסטורית של ימי שחרור פריז, ובגרסה העברית גם מצורפת רשימת מקורות מרשימה. ומצד אחר הוא נקרא בשקיקה, אינו מכביד בפרטים טפלים, ומעבריו המהירים בין זירות ההתרחשות מצליחים להמחיש כמה אינטנסיביים ומשמעותיים היו הימים ההם, גם אם תיאוריו הספרותיים מעט דרמטיים מדי.
"האם פריז בוערת?", לארי קולינס ודומיניק לאפייר, מאנגלית: דרורה בלישה, ידיעות ספרים, 454 עמ'.
(הכותב הוא דוקטור להיסטוריה של העת המודרנית)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם