בגלל המוזיקה: "החלילן" מבוסס על הסכסוך הבלתי נגמר
לפני עשור התיידדה ג'ודי טל קופלמן ("המגירה של סבא") עם שריף, מוזיקאי ערבי שהגיע מעזה לתל אביב במסגרת פרויקט של מנהיגות צעירה. "החלילן", ספרה החדש, מבוסס על סיפור היכרותם ומאיר צדדים חדשים ומרתקים ביחסים שבין יהודים לערבים ובין איש לרעהו. ראיון עם סופרת שמרחיבה אופקים
כל זה ועוד קורה ברומן "החלילן" מאת ג'ודי טל קופלמן (הוצאת זמורה ביתן), המבוסס על סיפור אמיתי. המציאות לא תמיד מזמנת סופים טובים, וספרות המבוססת על המציאות, בוודאי זו שעל רקע הסכסוך הישראלי ערבי הבלתי נגמר, נוהגת כמוה. הקשר בין שריף מסאלחה לג'ודי טל קופלמן החל לפני עשור, כשג'ודי - בעלת משרד עיצוב מצליח, נשואה לאריק קופלמן ואם ליואל, יסמין ואדם - פגשה בשריף, מוזיקאי יפה תואר שהגיע מעזה לתל אביב כחלק מפרויקט טיפוח מנהיגות צעירה. המעבר מבקתות הפח בעזה לווילה בשכונת יוקרה ישראלית היה חד. ברקע, היו מי שטיפחו פרויקטים חברתיים לקידום צעירים מהדור החדש, כאלה שמאמינים בשלום. ההיכרות התפתחה לידידות קרובה וכנה.
כשפרצה האינתיפאדה השנייה, התבקש שריף לעזוב את הארץ ולחזור הביתה. הבשורה הותירה אותו מבולבל וכאוב. בסופו של דבר, כששב לעזה, השלטונות לא היו מוכנים לקבל את הסיבות שסיפק לשהייתו בישראל, הוא הוקע כמשת"פ, נעצר לחקירה ועבר עינויים קשים בכלא הפלסטיני. הימים היו ימי אנרכיה, חשדנות ומסעות נקם ברחוב הפלסטיני. שריף הגיע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. לאחר שעונה, כבר לא היה אותו אדם. רוחו נשברה. בקושי רב הוא הצליח להינצל, ובעזרת חבריו הגיע לאירופה. מאז, הוא נאלץ לחיות בעודו קרוע בין הישרדות לידיעה שמשפחתו נותרה מאחור, תחת אש, וידיו כבולות.

ג'ודי טל קופלמן היא בוגרת החוג לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון, מורה ליוגה בוגרת וינגייט ובוגרת עיצוב גרפי בבצלאל. הפרויקט הגדול שלה היה כותר המולטימדיה "Eclipse of Humanity" של מוזיאון יד ושם, הכולל, בין השאר, גלריה לאמנות, עדויות וסרטים. ספר הילדים שכתבה, "המגירה של סבא", זיכה אותה בציון לשבח במסגרת פרס זאב לספרות ילדים ונוער ובמקום הראשון במצעד הספרים תשס"ג. טל קופלמן חתומה גם על הרומן, "השד מברלין".
"החלילן הזה התהלך בעולם עם הראש המיוחד שלו וחי את חייו", היא מסבירה את האתגר שהציבה לעצמה הפעם. "למרות המשפחה המסורתית שלו מעזה, למרות הישראלים ה'כובשים'
אם כן, למה בכלל לצאת לדרך עם ספר שמקפל בתוכו עלילה כה נפיצה?
"הספר נכתב מתוך דאגה ואהבה רבה לארץ הזאת ולאנשיה", מסבירה קופלמן. "אני מתכוונת לדאגה מפני מפלס השנאה ההולך וגואה. שליחי דת קיצוניים עושים בה שימוש ציני ונלוז - גם ביהדות וגם באסלאם. אנחנו כבר כמעט לא שומעים יותר את קולם של מבקשי השלום. אני לא פוליטיקאית ולא אשת חינוך, ובכל זאת, איך אמר ס. יזהר? 'לא יכולתי לשתוק אחרת'".

למי, בעצם, כתבת את הספר? מי עמד לנגד עינייך?
"הספר נועד לכולנו. כולנו אנשים שנאבקים לפלס לעצמנו דרך במציאות שאין בה אוויר. אנחנו הגיבורים בספר. תמרה, לצורך העניין, היא אמנית שלא מימשה את יכולותיה כי העולם שגדלה בו אמר לה 'את, חכי בשקט. קודם הבעל, ואחר כך הילדים והבית'. שריף הוא מוזיקאי מחונן שגדל במחנה פליטים עזתי, וגם אחרי שפרץ, כנגד כל הסיכויים, אל העולם החופשי, הוא נשאר פליט, נווד תלוש ורדוף רגשות אשם על שהשאיר את משפחתו בעזה, בבית פח ארעי. הוא מתגעגע אל חליל הרועים שלו, שנשאר מאחור, והוא לא'שומע שום מנגינה יותר' במערב הירוק והמדושן. מיכאל הוא הגאון, איש הרוח, שלמרות כל הספרים שקרא ולמד, לא משתלט על השדים שמרקדים בתוכו".
איך הקורא הערבי יתייחס לספר הזה, לדעתך, אם הוא יתורגם לערבית?
"אני מקווה שהקורא הערבי יתחבר אל הדימויים ואל העושר התרבותי שניסיתי למלא בו את הספר. אל שירתו של מחמוד דרוויש, אל המוזיקה הערבית, אל תמונות נוף מיריחו הכנענית ואל פרקי זיכרונות אישיים מהילדות של שריף בעזה. צלילים של אום כול תום מתנגנים בספר לצד הביטלס, באך ומוצרט. ארכיטקטורה אנדלוסית מתוארת שם לצד בתי סוכנות משופצים במושב בשרון. מדרשים ודברי תורה לצד אגדות אסלאמיות. בכלל, יש בו מין בליל מרובד של יצירה אנושית ממזרח ומערב. אני מקווה שהקורא הערבי והיהודי יראו את היסוד המשותף שבינינו, את ה'מקום שמעבר' שמתאפשר להתקיים, לרגעים, בסיפור".
טל קופלמן מבקשת להדגיש שאין בספרה רעים או טובים, צודקים או טועים. "מדובר בבני אדם, על חולשותיהם, מגבלותיהם ועוצמותיהם, בתוך הקונטקסט הפוליטי העכשווי ההולך ומתהדק סביבם", היא אומרת, "אני מקווה שקוראים ערבים יזדהו עם החלילן ויראו בו גיבור שמעורר השראה. שיבינו את המאבק העיקש שלו ליצור ולאהוב. שיתפעלו מהתושייה שלו, מהיכולת שלו לחשוב מחוץ לקופסא. שלא יראו בו' בוגד' כפי שראו בו סוהריו, כי סיפורו מספר גם על טעויות ועל אי הבנות - ואלה מייצרות הרס, כאב וסבל מיותר".
בספר, כמו בחיים, שריף משלם מחיר כבד. האם במציאות שלנו לא יכול להיות סוף אחר?
"זה בדיוק העניין. שריף משלם מחיר כבד שלא לצורך, על לא עוול בכפו. הוא לא היה משתף פעולה, הוא שמר על כבודם של בני עמו לאורך כל הדרך. גם בסצנת ההופעה שלו בטלוויזיה, בפסגת הצלחתו המקצועית, הוא נשאר להיות בן עם נאמן, אבל הנאום הפטריוטי שלו לא שודר, ואף אחד בכלא הפלסטיני לא האמין לו שהוא קרה במציאות. הרי בעולם של היום, מה שלא מגיע לתקשורת לא קיים.
"השוטרים רואים בו 'זונה של יהודים' למרות שהוא לא כזה, ואילו המפיק הישראלי של התכנית, שהבטיח לשדר את הנאום, לא התאמץ, ולו במעט, להבין שאי קיום ההבטחה עוד תעלה לשריף בחייו. סוף אחר? אם הנפשות הפועלות היו לרגע עוצרות לחשוב, להקשיב, לראות את זה העומד מולם, הסיפור היה מתגלגל לגמרי אחרת, אבל כולנו, כמו הדמויות בספר, מתקשים, משום מה, לראות זה את זה".