שירה בציבור: שירה קצנלנבוגן מחפשת פרויקטים שירגשו אותה
המרוץ בין הסטים של תוכניות הטלוויזיה לבמות התיאטרון גרם לשירה קצנלנבוגן לאבד את החיבור למקצוע. אז היא עשתה הפסקה יזומה, בחרה פרויקטים בקפידה ומצאה אהבה חדשה: ללמד משחק. היום היא לא מתביישת להגיד שאחורי הקלעים לא פחות יפים מקדמת הבמה
הרבה עבר על שירה קצנלנבוגן בזמן האחרון. השחקנית היפה, שכבשה את המסך הודות לתפקידיה ב"דני הוליווד", ב"אולי הפעם" וב"ילדות רעות", החליטה לעשות הפסקה יזומה בקריירה ורק גרמה לנו להתגעגע אליה בשנתיים האחרונות. "הייתי זקוקה לאתנחתה הזאת", היא מספרת בראיון ל"המגזין". "אמנם עשיתי דברים, אבל פחות בפרונט. היתה תקופה שעבדתי המון וזה היה נורא קשה. הרגשתי שאני עובדת על ריק והגלגל מסתובב לחינם, כך שהייתי צריכה פסק זמן כדי למצוא מחדש את החיבור שלי למקצוע. שנה וחצי לא הלכתי לאודישנים ותשומת הלב ששחקנים נורא זקוקים לה תמיד היתה לי זרה. אני לא הולכת להשקות, לא טובה בדיפלומטיה, לא רוצה לדבר עם אנשים חשובים בשביל להתקדם. בגילי אני צריכה לעסוק רק בדברים שמעניינים אותי".
>> בואו להיות חברים של nrg תרבות בפייסבוק
ואכן , קצנלנבוגן נשארת נאמנה לאג'נדה שלה. בעולם שלה היא זאת שמככבת בתפקיד הראשי וטוב לה לגלם את עצמה בגבולות האלה. "הפרסום בארץ הוא בדיחה", היא גורסת. "הוא בשביל לקבל עוד עבודה אבל לא מעבר לזה. מאוד נעים לי במקום שאני נמצאת בו כי מצד אחד מספיק מכירים אותי בשביל להציע לי תפקידים ומצד שני אני לא מפורסמת מספיק כדי שיבקשו ממני חתימות ברחוב".
מה עשית בשנה האחרונה?
"המון, אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. אני עובדת הרבה עם המגזר החרדי. עשיתי פרסומת לקוקה קולה בתלת-ממד ופרסומת לקופת חולים כללית - שתיהן למגזר החרדי. התחברתי לחברת הפקה של חרדים ואני הולכת לעשות איתם סיטקום. זה הסיטקום הראשון למגזר החרדי. באפריל פתחתי עסק משלי יחד עם השחקנית הילי ילון ("השמיניה"). מדובר בסדנאות משחק לנוער ולמבוגרים שכוללות אירוח בן שלושה ימים. כל סדנה נערכת במקום אחר בארץ. יש שיעורי משחק אינטנסיביים וארוחות שמכין שף פרטי. אנחנו גם עושות סדנאות לעסקים ולחברות המעניקות לעובדים ולמנהלים כלים להשתמש באמנויות של משחק לחיים. אני גם מטפחת קבוצת לימודי משחק למבוגרים בחדרה. בנוסף לכל זה, אני משתתפת בפרויקט חברתי שנקרא 'מנהיגות תרבות' ומיועד לבני נוער מהפריפריה שלומדים אמנות במטרה להפוך לשגרירי אמנות ביישובים שלהם. התלמידים שלי ארגנו לבדם פסטיבל בדימונה ואני מאוד גאה בהם".
איך נוצר החיבור להילי ילון?
"ניסינו סדנה משותפת, והיא היתה כל כך מוצלחת שהחלטנו להמשיך עם זה. תמיד התעניינתי בעשייה של מאחורי הקלעים, גם על הסטים בסדרות ששיחקתי בהן. לכן החלטתי שעליי לעסוק גם באחורי הקלעים, למשל בלימודי משחק".
את קצנלנבוגן, כאמור, לא תמצאו על האקרנים בימים אלה, אבל בתיאטרון היא מככבת. כבר ארבע שנים שהיא משתתפת בהצגה "הכתובה" של תיאטרון הקאמרי לצד שלמה בראבא. היא גם מגלמת תפקיד בהצגה "התסביכים המיניים של הורינו" בבימויו של גד קינר, מבית תיאטרון תמונע. בטלוויזיה היא שיחקה תפקידי אורח ב"רמזור", ב "סברי מרנן" וב"סרוגים".
לצד העיסוקים הרבים בתחום המשחק, היא חשה צורך ברכישת ידע והחלה ללמוד לתואר רב-תחומי באמנויות. "אחרי 'דני הוליווד' היה לי צורך לחזור ללימודי אמנות, כדי להתמלא", היא מסבירה את הבחירה לשוב לספסל הלימודים. "לימודים עבורי הם סוג של הטענת מצברים. במיוחד כיום, כשנכנסתי לתפקידי הוראה ולכן נזדקקתי לעוד פן אקדמי, זה נתן לי המון. אני מאוד אוהבת ללמד, לא פחות מלשחק. אני זוכרת שבתחילת הדרך המשחק העניק לי יכולת לגלות דברים
"אני משתדלת לתת לכל אחד את התרגילים שלהם הוא זקוק כדי ללמוד להכיר את עצמו. היתה באחת הסדנאות נערה שסבלה מהפרעות קשב וריכוז ונאלצה לקחת כדורים. עבדנו איתה על טכניקות ריכוז וחודשיים אחרי תום הסדנה אמא שלה שלחה לנו מכתב תודה וציינה שזה נורא עזר לה, שהיא כבר לא משתמשת בכדורים. במקרה אחר עזרנו לילדה שעברה תקיפה קשה ובשל כך היתה נורא סגורה. לימדנו אותה לרכוש אמון וביטחון והיא יצאה מהסדנה הזאת עם חיוך. זה נורא מרגש אותי כי זה באמת ממלא את הנשמה. יש המון סיפורים כאלה. אנחנו גם מלמדות אנשים מהמגזר הערבי והדעות הקדומות מתנדפות בזמן העבודה".
כבר ארבע שנים שקצנלנבוגן חובקת זוגיות עם אלון לוטרינגר בן ה-30, מפיק מוזיקלי שהיה שותף בהפקת האלבום של יהודית רביץ ואבי בללי מלהקת נקמת הטרקטור. הם מתגוררים במושב חגור, וכן, הם כבר חושבים על ילדים. "היינו ידידים הרבה שנים ואז הפכנו לזוג", אומרת קצנלבוגן. "אלון הוציא השנה אלבום בכורה פרי עטו. גם אני השקעתי בזה את נשמתי כי הוא בן הזוג שלי. הסינגל שלו כבר הושמע בגלגלצ".
את תל אביב היא עזבה בגלל יוקר המחייה. "נראה לי אבסורד ומעליב להוציא כל כך הרבה כסף על דמי שכירות", היא אומרת, "וחוץ מזה, המעבר הוא חלק מתהליך טעינת המצברים שאני עוברת. אנחנו גרים במושב כבר שנתיים ובניתי על שטח ששייך למשפחה בית מעץ. כילדה מבית שבין שדות לפרדסים, המעבר למושב חגור לא היה לי זר. טוב לי מחוץ לעיר - אני קמה בבוקר, מאכילה עשרה חתולים, יושבת על הדשא, שותה קפה בנחת וזה עושה לי טוב. יש לי חתולה שהיא כמו התינוקת שלי", היא אומרת ומיד שולפת את הסלולרי ומציגה תמונות שממחישות חיבור קוסמי בין המינים.
מממשת את קלישאת הרווקה והחתולים?
"האמת שבגילי זה מסוכן כי אני צריכה להיזהר לא להפוך ל'קט ליידי'. אני צריכה לעשות ילדים דחוף. אני מאוד רוצה ילדים ומרגישה מוכנה לזה. לחתונה אני דווקא פחות מצפה. כשהייתי בת 20 נורא רציתי להתחתן וכיום הבנתי שזה לא כזה מלהיב. בסוף תהיה חתונה אבל רק אם אכנס קודם להיריון ואני מקווה שזה יקרה במהלך השנה הקרובה".
איך הקשר עם האקס מיכאל אלוני?
"היינו זוג ארבע שנים, כיום אנחנו חברים טובים ולכן קל לי מאוד לדבר עליו. מיכאל בא ללמד אצלי פעם בסדנה וזה מעיד עד כמה הקשר שלנו טוב".
מאז שנפרדתם הוא לבד. זה מחמיא לך?
"זה לא משנה לי. אני מניחה שזה כי הוא צעיר ועסוק".
עם מי מהשחקנים שכיכבת לצדם נותרת בקשר?
"יש לי הרבה חברי ילדות שהפכו להיות חלק מהתעשייה. עד היום אני בקשר עם מיכאל ועם הדר לוי מימי הנחייתי בערוץ הילדים. אני בקשר רחוק עם גאיה טראוב ורן דנקר, שבא להופעה של בן הזוג שלי, אבל אלה בעיקר קשרים טובים שנשארו".
לא הרבה שמעו על כך, אבל באפריל האחרון קצנלבוגן זכתה למחמאות רבות מסוזן סרנדון הגדולה, לאחר שסרט סטודנטים שבו השתתפה זכה במקום הראשון בפסטיבל טרייבקה. "שיחקתי בסרט של עדיה אמרי אור לצד ריקי בליך", מפרטת קצנלנבוגן. "מדובר בתפקיד מאתגר מאוד. גילמנו זוג לסביות שמביאות ילד לעולם וחוות משבר ביחסים סביב הלידה. התחרינו במקצה הסרטים הקצרים בטרייבקה וזכינו במקום הראשון.
"ממש לא תכננו לזכות, זאת היתה הפתעה. בסך הכל נסעתי לבלות בניו יורק. אני זוכרת שבערב חלוקת הפרסים הייתי בשופינג ושקלתי לא להגיע, אבל אחרי מסע שכנועים של הבמאית הגעתי. ואז עלתה לבמה סוזן סרנדון, ראש צוות השופטים של המקצה שלי, והודיעה שזכינו. זה היה שוק מטורף. והקטע המגניב היה שאחרי הטקס היא קראה לי בשמי ובשבילי זה הישג שהיא הכירה אותי. כמעט התעלפתי כשהיא החמיאה לי על המשחק. היא אמרה שבזכות התסריט המהודק והמשחק העוצמתי זכינו, וזה נורא מחמיא ומרגש".
למה לא ניסית לנצל את המומנטום וללכת לכיוון של קריירה בהוליווד?
"אין לי חלומות על קריירה בהוליווד. אני פה וזהו. מה, אתחיל לחפש את עצמי בחו"ל? נהניתי מהמחמאה וזה מספיק לי. עשיתי הרבה דברים מצליחים וגם כאלה חובבניים. בתוך כל זה לזכות למחמאה על סרט דל תקציב, זה חיזק אותי. זה גרם להבין שהדרך שלי, של לא לנסות לבלוע את העולם ולרוץ מדבר אל דבר, מצליחה. שכדאי לעשות גם דברים שאין בהם תקציב וכסף".
ומה הלאה?
"כרגע מה שמעניין אותי זה שהעסק שלי ושל הילי ימשיך להצליח ולצמוח. אנחנו לא מלמדים אנשים איך להיות כוכבים אלא גורמים להם להכיר את עצמם דרך אמנות ומשחק. הייתי רוצה לעשות עוד פרויקטים שירגשו אותי. כותרות לא מדברות אליי, יש מלא צבעים לכל חלום. מישהו אחד משגשג בהוליווד, אחר מצליח פה בארץ, אבל זה לא עושה אף אחד מהם מאושר בהכרח. כשאני חולמת אני עושה צעד, עוצרת ורואה אם הוא מתאים לי. יש בזה משהו נעים, כי אתה יודע טוב יותר איפה להשקיע את האנרגיה שלך ואיפה לא".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם