מעורב בעל כורחו: תרגום חדש לרומן המלחמה הנצחית
עיתונאי בריטי שקוע בתנומת אופיום בלב סייגון של תחילת שנות החמישים. הוא מתעלם מהמלחמה, מהצרפתים, מהאמריקאים, ובעיקר - מהעתיד. הסופר שברא את תומס פאולר מאלץ אותו להתעורר ולנקוט עמדה. "האמריקאי השקט" הוא סיפור רלוונטי לכל הווה
גראהם גרין (1994-1901) הבריטי עצמו היה עיתונאי בין שלל עיסוקיו היצירתיים, והוא הרבה לנסוע בעולם. אין ספק שמשהו מהדכאוניות שלו (גרין לקה בהפרעה דו-קוטבית) דבק בדמותו של פאולר הציני. הגיבור הכבוי מתעקש על ניטרליות, שומר על "אי-מעורבות", כפי שהוא שב ומצהיר. סייגון, כמו בכל המלחמות שהתישו אותה, הייתה דייסה מבעבעת של כוחות זרים ומקומיים, שניסו לשאוב מן המלחמה רווח כלכלי או פוליטי, אישי או לאומי. פאולר מביט בכל אלה במבט לאה, משתדל לחסוך במאמצי התיעוד העיתונאי, ונהנה לשכוח את העולם וצרותיו בחברת וייטנאמית צעירה המכינה לו מקטרות אופיום. "תפקידו של הכתב לחשוף ולתעד. לאורך שנות הקריירה שלי מעולם לא פענחתי את מה שאינו ניתן להסבר," מסביר פאולר לכל מי שתובע ממנו מעורבות.
בלונדון לא מחכה לפאולר אשתו בנפרד, שאינה מאמינה בגירושין. זאת אחת הסיבות שהוא מעדיף להעביר את שארית ימיו בדירה העלובה בלב סייגון, שקוע בתנומת אופיום, מתעלם מן המלחמה, מהצרפתים, האמריקאים, מאחותה הלוחצת של אהובתו, ובעיקר - מהעתיד. אבל הסופר שברא את פאולר מאלץ אותו להתעורר מן ההרהור האפתי, לנקוט עמדה ולעשות מעשה.
גרין כתב את הרומן הרלוונטי הזה בתחילת שנות החמישים, כשהמלחמה עדיין גבתה עשרות אלפי קורבנות וייטנאמים וצרפתים. כמנהג העולם המערבי, בצד הווייטנאמי היו הרבה יותר אבידות בנפש. בסיבוב הזה, שנמשך שמונה שנים (1954-1946), נהרגו בין 175 אלף ל-500 אלף וייטנאמים. בצד הצרפתי אבדו כ-75 אלף בני אדם. האמריקאים התלבטו בין הצדדים ומשכו לכאן ולשם בגלל דחפים כלכליים ופוליטיים. גרין היה הראשון שחשף את מעורבותם בווייטנאם, כמעט עשור לפני שהחלו להטיס חיילים לסייגון.
המתבונן הספרותי של גרין יודע שהתקריות ישובו ויחזרו על עצמן, שתמימים נהרגים, שעמדות צרפתיות נופלות בצפון לידי הווייטמין ונכבשות למחרת מחדש בידי הצרפתים. הכול הבל בעיניו, בין השאר מפני שהוא יודע שבעיתון הבריטי הסנוביסטי, שמממן את שהותו הנעימה בסייגון, לא יוכנסו יותר מכמה משפטים על רימון שהושלך למסעדה. הרג החפים אינו מעניין את לונדון, והסטאטיות של המלחמה משעממת את פליט סטריט. לכן פאולר מרשה לעצמו להתעלם מן ההוראות שהוא מקבל מהמערכת הרחוקה.
הסיפור שגרין השנון מגיש במיטב מיומנות הכתיבה המשובחת שלו, מתאר כל מלחמה. כל מלחמה מפתה אליה את השחיתות, את קהות הרגש וקהיון החושים, את חסרי המוסר, תאבי השלטון וחמדני הרווח. בכל מלחמה הקורבנות עניים ואינם מודעים לנסיבות מותם חסר התועלת. הם נהרגים בפיצוץ בכיכר בלי לדעת הרבה על המלחמה. וכך תאר אותם גרין בתקופה שהציניות טרם קנתה לה שליטה כה מוחלטת על נפש האדם בשנות האלפיים. שנות החמישים נשאו בכנפיהן תקוות לעצמאות ושגשוג של מדינות באפריקה ובמזרח אסיה, שהיו עד אז תחת שלטון קולוניאלי. גרין ראה את העולם בשקיפות. הסודות
האמריקאי שלו הוא האמריקאי של כולם. של כל העולם. תמיד. אמריקאי כלל לא שקט. פעיל ותזזיתי ופזיז, ובור ונמהר, ותמים ורגשני, שוחר טוב שטחי בחשיבתו, ומשום כך גורם לרצח נשים וילדים. וכן, הוא גם גוזל מהבריטי הקשיש את אהובתו הווייטנאמית.
הבריטי חווה רגשות מעורבים כלפי האמריקאי, ונדמה שגם התופעה הזאת מוכרת בזכות הכתיבה של גרין. במקום שבו נפסקת ביניהם השיחה על ליברליזם וקולוניאליזם, שם מתחילה השיחה על קשר לאשה, ואהבה, ומין, ונדודי שינה. הסופר הזה תמיד הרשים כמי שנוטל לו פיסה חיה ממציאות ידועה כדי לערוך אותה בהבלטה לנגד עיני הקורא. אבל גרין, שאמנם התבסס היטב על עובדות מוצקות, ברא תמיד, יש מאין, עולם אנושי ופוליטי משכנע. המלחמה ההיא הסתיימה בתבוסה צרפתית כפי שהמלחמה הבאה באזור הסתיימה בתבוסה אמריקאית. האמריקאים מוסיפים להלחם רחוק מהבית מתוך תקוות שונות. ישראל מעדיפה מלחמה על שלום מתוך תקוות לא ברורות. וגראהם גרין יוסיף להסתכל בעולם השותת דם, ולב הסופר יקפיא בקרבו את הצער. אם יש טעם במלחמה כלשהי הוא נשאר בדפי הספרות הטובה הנולדת מן היגון ותחושת חוסר התכלית.
"אנחנו צריכים להמשיך ללחום עד שיגידו לנו הפוליטיקאים להפסיק", אומר לפאולר טייס מפציץ צרפתי. "הם יתכנסו, מן הסתם, ויגיעו לאותו הסכם שלום שיכולנו להשיג מלכתחילה, וכל השנים ההן יהפכו לשטות חסרת טעם". על המלים האלה ועל אחרות יש להודות להוצאת ידיעות אחרונות שיזמה את מפעל התרגום החדש ליצירות גראהם גרין.
גראהם גרין, האמריקאי השקט, מאנגלית: יואב כ"ץ, סדרת פרוזה, ידיעות אחרונות, 246 עמ'.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ספרים וספרות-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם