הסופרת שהציבה מראה לנשים הנשואות
הספר "נשים נשואות לא מדברות על אהבה" הוא הזדמנות למלאני גידיאון לפשפש שוב בקרבי הזוגיות הממוסדת ולנדב, בראיון בלעדי, את המתכון שלה ל"מונוגמיה סדרתית"
המוטו הזה, שנטען משמעותית מחדש בעולמנו ההיפר טכנולוגי, נבחר על ידי מלאני גידיאון כמוביל הטון האירוני של הרומן הראשון שלה למבוגרים: "נשים נשואות לא מדברות על אהבה" (הוצאת כתר). גידיאון מגוללת בו את סיפורה של אליס באקל, 44, שחייה סובבים סביב ילדיה - עבודתה כמורה לדרמה, נישואיה לוויליאם באקל, חברותיה הקרובות. ופייסבוק, כמובן.
כשהיא מתקרבת לגיל 45, הגיל שבו מתה אמה, אליס נאבקת עם הפשרות בחייה: חיבור קלוש לשותפה לחיים, וההכרה שאינה מרוצה. כשמייל ממכון מחקר ידוע מזמין אותה להשתתף בסקר על מצב הנישואים במאה ה-21, היא נענית לאתגר שעתיד לשנות הכל. כמהה לתשומת לב, היא מתחילה לענות בצורה אנונימית לשאלות ומסבירה שאם אמה הייתה בחיים, היא הייתה מדברת עימה במקום לענות לשאלות.
"היא הייתה שואלת אותי 'האם את מאושרת, מתוקה'? 'הוא מתייחס אלייך יפה'? 'את יכולה לתאר לעצמך שתזדקנו יחד"'? היא כותבת בפתיחות ל"חוקר 101" שמתשאל אותה. ההתכתבות ביניהם מתחילה לקבל גוון אישי מדי, ואליס נסחפת במלוא העוצמה לפלירטוט וירטואלי. "הלב שלי הולם בכוח. כל סוד גורם לי להרגיש שחזרתי לגיל ההתבגרות. שחזרתי להיות נערה שכל עתידה עוד לפניה"... היא כותבת. "לענות על השאלות זה כמו לשפוך את הלב... מי היה מאמין שהאנונימיות כל כך משחררת?".
זיכרונות וגעגועים ליחסיה עם בעלה בראשית דרכם עולים גם הם. מכאן זירת הדיאלוג עוברת לוול של הפייסבוק. נפתחים פרופילים (בשמות של דמויות מספרים אהובים), כמובן שהסטטוס של חוקר 101 הוא "איט'ס קומפליקייטד". "נשוי, תוהה, מלא תקווה", הוא מוסיף, ומאוחר יותר מעלה תמונה של כף ידו ומסביר: "רציתי שתדמייני אותה על העורף שלך".
אליס מגיעה לפרשת דרכים רגשית שבה עליה להחליט אם להעז להעביר את הרומן לחיים האמיתיים. וכך, גידיאון טווה עלילה על בסיס הפער בין המציאות והסביבה הווירטואלית, ותוהה מתי העולם האמיתי הפך כל כך ריק, ננטש לטובת האינטרנט. "נדמה לי שהגענו לשלב שבו החוויות שלנו, הזיכרונות שלנו - כל החיים שלנו, בעצם - לא נעשים אמיתיים אלא כאשר אנחנו כותבים עליהם באינטרנט. מעניין אם פעם נתגעגע לימים שבהם היינו בלתי נגישים", אליס כותבת.
התרחיש הזה נשמע אומנם צפוי בהחלט עבור מי שניהל רומן אינטרנטי (והאמת שגם עבור מי שלא), אבל עם נתונים קשה להתווכח. "נשים נשואות לא מדברות על אהבה" (הוצאת כתר) זכה לביקורות מהללות בארצות הברית, תורגם ל-30 שפות ומיד עם צאתו נרכשו הזכויות לעיבוד קולנועי. אין עדיין שחקנית הוליוודית שגידיאון מייחלת במפורש שתאייש את התפקיד.
"רכישת זכויות הספר לעיבוד קולנועי היא בראש רשימת החלומות של כל סופר. זה היה חלום חיים שהתגשם", היא אומרת בראיון בלעדי לסגנון. "עכשיו אני מחזיקה אצבעות ומתפללת שנעבור את שלב הפיתוח ושהפרויקט יצא לדרך", היא אומרת. גידיאון שומרת על מרחק: "אני לא מעורבת בתהליך העיבוד הקולנועי,
במקור הספר קרוי "WIFE 22", הכינוי המקודד שקיבלה אליס במחקר. ברור שיש כאן התכתבות עם הספר הקאנוני מלכוד 22, "אני חושבת שהנישואים הם סוג של מלכוד 22", גידיאון מבארת. "מוזר איך חלק מהמוזרויות הקטנות והשגיונות של בן הזוג, שבהתחלה כל כך הקסימו ומשכו אותך - האפלוליות, הרצינות, חוסר התקשורת, השתקנות - הדברים האלה שאולי תרמו להתאהבות, הם בדיוק הדברים ש-20 שנה מאוחר יותר מוציאים אותך מדעתך".
- בישראל שם ספרך שונה מ"נשואה 22" ל"נשים נשואות לא מדברות על אהבה", מה דעתך על זה?
"אני חושבת שזה מאוד פרובוקטיבי".
לגידיאון, 48, אין סיפור טראגי של גירושים או ילדות קשה. היא בוחרת בכתיבה על הדברים הקטנים והרגילים, על אפיזודות יומיומיות מחיי השגרה של הזוג הממוצע, הסובבים לרוב סביב הורות-עבודה-זוגיות-נשיות (שבירה), וחוסר תקשורת בינאישית בצל התקשורת המודרנית. הקוראים מזדהים בקלות עם דמויותיה.
היא ילידת רוד איילנד, מתגוררת באוקלנד, קליפורניה, בעלה עוסק בטכנולוגיית מידע והם הורים למתבגר בן 14. גידיאון בהחלט עונה לתואר סופרת מצליחה, שבאמתחתה שלושה רומנים. ספרה האוטוביוגרפי "השנה ההפכפכה" מ-2009 כיכב שבועות רבים בראש רשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס". כתבותיה התפרסמו בניו יורק טיימס, בסן פרנסיסקו כרוניקל, ובמגזינים מור, שייפ, מארי קלייר, לונדון טיימס והדיילי מייל.
גידיאון ידעה כבר בגיל 11 שהיא רוצה להיות סופרת. היא סיימה תואר בעיתונות בקולג' ועסקה בעבודות מזדמנות כניהול משרד בקליניקה הוליסטית שהתמקדה ברקיחת צמחים, קופירייטינג במשרד פרסום וקניינות בחברה לייצור מחשבים. בלילות כתבה את ספריה. "כיום אני סופרת במשרה מלאה, אך לקח לי הרבה שנים לעשות את המעבר", היא מדגישה.
"אחרי שכתבתי את 'השנה ההפכפכה' הרגשתי שעוד לא מיציתי את הנושאים שהעליתי בספר. רציתי להמשיך לכתוב על נישואים, אבל לא על שלי! הייתי צריכה את החופש ללכת למקומות שלא הייתי מעיזה לגעת בהם ביומן האישי שלי. ערב אחד נפגשתי עם אחת החברות הטובות שלי, ועל כוס יין שנייה חבשתי את כובע החוקרת הקטנה שלי והתחלתי לשאול אותה שאלות אישיות על נישואיה. נדהמתי לגלות איך היא נפתחה והייתה מוכנה לדבר על הכל: אהבה, מין, זיקנה, ביטחון, אושר והורות. זה היה הרגע שבו ידעתי שעליתי על משהו: המחשבה מה יקרה אם לאשה שהיא אם ורעיה תינתן ההזדמנות - והכי חשוב, אנונימיות - להודות במה שהיא חושבת באמת, לבטא את הרגשות הפנימיים שלה, החלומות, התקוות, החרטות והכמיהות הנסתרות לחייה ולחיי הנישואים שלה. וכך נולד הספר".
- כמי שהשחיקה בנישואים היא נושא קבוע בספריה, מה את מייעצת לקוראים שמוצאים את עצמם באמצע החיים חשים ריחוק מבן הזוג ומרגישים יותר כמו שותפים לדירה מאשר שותפים רומנטיים, כמו וויליאם ואליס?
"תעשו משהו מרגש ביחד, שבאופן רגיל לא העזתם לעשות. תנסו משהו שמפחיד אתכם, מרגש אתכם, משנה אתכם. דווקא החיים הלא בדוקים הם החיים ששווה לחיות, אם רוצים לחיות".
בספר אליס אומרת ש"אולי זה נראה כמו מוסד טיפשי, אולי המין הביולוגי מתקדם עד כדי כך שאמורים להיות לך בני זוג שונים לשלבים שונים בחיים", אבל דעתה האישית של גידיאון על נישואים ומונוגמיה מתמצה בכך ש"שום נישואים לא מושלמים, ואם הם נראים מושלמים, אז הדבר היחיד שאפשר לדעת בוודאות זה שהם לא. פעם מישהו אמר לי שבמהלך 30 שנות נישואיו הוא היה עם חמש נשים שונות. כולן - היו אשתו. אם שניכם מושקעים ומחויבים בצמיחה כזוג, משתנים ומתפתחים - מונוגמיה לא תהיה בעיה. כך כל חמש שנים בערך תמצאו את עצמכם עם 'מישהו חדש.' אני מאמינה במונוגמיה סדרתית בתוך הסדר הפנימי של הנישואים".
- עד כמה את דומה לאליס?
"שתינו בשנות הארבעים לחיינו. גם לי יש בן בגיל העשרה וגם אני נשואה 20 שנה. אבל שם הדמיון נגמר. השתדלתי מאוד להפוך את החיים של אליס לשונים משלי ככל שיכולתי".
- אליס מתקשה לדבר עם בעלה על הרצונות והפחדים שלה. האם, בתחקיר שערכת לשם ספרך, מצאת שזה מצב שכיח אצל נשים?
"במידה מסוימת, כן. אבל אני לא חושבת שזה בריא שבן זוגך יהיה תיבת התהודה היחידה בחייך. אני חולקת את הבעיות האינטימיות ביותר שלי עם בעלי, אבל את הדאגות ורבות מהנוירוזות של היומיום - עם קבוצה של חברות קרובות ומהימנות".
- האם שמה של הגיבורה, אליס, נבחר בהשראת אליס בארץ הפלאות?
"לארץ הפלאות אליס נופלת דרך מחילת הארנב. במקרה של אליס באקל, מחילת הארנב היא סוג של תשומת לב שלה לא זכתה כבר זמן רב. ההקשבה העמוקה יוצרת בה רטט רגשי והתעוררות מינית, כאשר חלק גדול מהריגוש הוא האנונימיות".
- מהם שלושת הרגעים המכוננים בחייך?
"ההיכרות עם בעלי, לידת בני וכשספרי זכה להיכלל ברשימת רבי המכר של ה'ניו יורק טיימס'".
- על מה את עובדת עכשיו?
"על כתיבת רומן נוסף, שונה בקול ובצליל מ'נשים נשואות לא מדברות על אהבה"', אבל דומה מבחינת הנושא. זה סיפור אהבה".
- תחשבי לרגע שאת מגיעה לראיון הזה לגמרי אינקוגניטו. את אופטימית לגבי מוסד הנישואים?
"המסר בספרי הוא אופטימי: תחלמו על העתיד, על החיים היחידים והבלתי מושלמים שתחיו ועל הנישואים היחידים והבלתי מושלמים לאהבת חייכן היחידה והבלתי מושלמת. הרי מה יש חוץ מזה? זה הדבר היחידי שמשנה. לאהוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם