ראשי » תרבות » ספרותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

מתח גבוה: ספר בלשי מסוג אחר

בספר "אי הנוכלים" הדמויות עגולות ומורכבות, הכתיבה מהודקת והתעלומה נפתרת בלי גימיקים. העלילה המותחת היא רק תירוץ לדיון על שחיתות חברתית ועל דעיכתה של העיתונות החוקרת

בין שלל ספרי המתח עם הטוויסט המפתיע בסוף, שבו מתגלה — הפלא ופלא — שלרוצח היה פיצול אישיות, והוא לא ידע שהוא הרוצח, ובחייו האחרים הוא בעצם איש טוב לב ואכפתי (או אפילו כומר), נחמד לפגוש בספר בלשי שבו המחבר החליט להתמקד בכתיבה ששמה דגש על האווירה, הסיפור ועיצוב הדמויות במקום לפזר שלל גימיקים פשטניים. ליאם מאליגן הוא עיתונאי–חוקר המתגורר בפרובידנס במדינת רוד איילנד. הוא מכיר כל רחוב, כל סמטה וכל איש בעיר, יש לו אישה (כמעט לשעבר) בשם דורקס, המחזיקה את הכלבה שלו כבת ערובה. יש לו מכונית ישנה ויש לו חברים משני צדי החוק.  

הספר נפתח בתיאור שריפה תשיעית המתרחשת בשכונת ילדותו של מאליגן, "מאונט הופ", שגובה את חייהם של חמישה תושבים. הגיבור שלנו לא ינוח ולא ישקוט עד שיגלה מי עומד מאחורי ההצתות. אפילו העורך שלו, השולח אותו לסקר סיפור מתקתק על הכלבה סאסי ששבה לבעליה, כי "אנחנו חייבים לתת לקוראים שלנו את מה שהם רוצים, כדי שתהיה לנו אפשרות להמשיך לתת להם גם את מה שהם צריכים" — לא יעצור בעדו.

מצויד בסייד קיק שמתברר כלא–כזה–אידיוט–כמו–שהוא–נראה–בהתחלה, ובהומור ציני שמכניס אותו לצרות, יוצא ליאם לגלות את המצית הסדרתי ומסתבך בסיפור שעלול לעלות לו בחייו.

דה–סילבה, שהיה עיתונאי במשך ארבעים שנה, הצליח ליצור אווירה מלחיצה ודחוקה במקום הקטן (יחסית) הנקרא רוד איילנד, והוא מעביר בצורה אפקטיבית את תחושת הפחד והחשדנות המציפה את הקהילה. העובדה שהמחבר סיקר את פרובידנס במשך שנים בטרם פרש לגמלאות מורגשת היטב: ניכר שהוא מתאר קרקע מוכרת ובונה עבור הקוראים תמונת עולם ריאלית.

הספר ספוג בראייה מפוכחת, שמציגה את חוליי החברה האמריקאית על כל רבדיה; החל במכסי ביוב וכלה בעסקאות נדל"ן מפוקפקות. הדינמיקה בין הדמויות העגולות מזכירה את תחושת הריאליזם וטשטוש הגבולות בין טוב לרע שנתנה הסדרה המצוינת "הסמויה" (The Wire), עם תיאורים עשירים שנעים על קשת גווני האפור, וחפים מראייה חד ממדית של שחור או לבן.

למרות שהעלילה מסופרת בגוף ראשון, דרך עיניו של מאליגן, העיתונאי הציני אינו מוקד הסיפור וגם לא הפתרון לתעלומת ההצתות המסתורית. דה–סילבה בעצם מעוניין לספר לנו סיפור אחר — על שחיתות חברתית, ציבורית ומוסרית; על דעיכתה של העיתונות החוקרת; על טשטוש הקווים בין טוב לרע ועל האובססיה לדבר אחד, שעלולה להסתיר את התמונה הגדולה.

דה–סילבה לא המציא את הגלגל ברצונו להעביר מתחת לפני השטח מסרים בעלי חשיבות. ספרי מתח עם אג'נדה נסתרת צצים כמו פטריות אחרי הגשם, כמו למשל בטרילוגיית "מילניום" ("הנערה עם קעקוע דרקון") של סטיג לרסון, שהיתה מלאה במסרים כרימון, ולאחרונה ב"אם רק היית זוכרת" של אליס לפלנט, שנכתב במטרה להעלות את המודעות למחלת האלצהיימר. אולם ייחודיותו של דה–סילבה היא ביכולתו להעביר את מסריו ובה בעת לשמור על רמה אחידה, טובה ומהודקת לאורך כל הספר מבלי להקריב את עיצוב הדמויות או העלילה על מזבח האג'נדה.

הפתרון שהציג דה–סילבה למקרי ההצתה אמנם אינו מספק את הקורא, השואף לסוף סגור ומהודק, אך הוא אינו פשטני ונותן הסבר הגיוני למזימה, ובלי לזלזל באינטליגנציה של הקוראים. בארה"ב כבר התפרסם ספר שני בסדרה, המתאר את המשך קורותיו של העיתונאי החוקר ויש לקוות שגם הקוראים הישראלים יזכו לקרוא את המשך עלילותיו של מאליגן בקרוב.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ספרים וספרות-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...