"עלובי החיים": כבד, רציני ומעולה
טום הופר מתכתב עם מיוזיקלס ומוציא מ"עלובי החיים" סרט גדול מהחיים
סביר להניח שגם אלה שלא קראו את היצירה עבת הכרס של הוגו, כ־1,300 עמודים, מכירים את סיפור העלילה המתרחש במאה ה־19, בין השנים 1815 ל־1832 - אז נכשל ניסיון ההמונים להפיל את המלוכה בצרפת. ז'אן ולז'אן (יו ג'קמן), אסיר שהתענה בעבודות פרך ויצא לחופשי, נרדף עד חורמה על ידי השוטר הנקמן והקטנוני ז'אבר (ראסל קרואו) משום שהפר את תנאי שחרורו בערבות.ולז'אן מחליט לחיות כנוצרי טוב ומיטיב לאחר שבישוף שנתן לו מחסה לא הסגירו לידי החוק, למרות שזה גנב ממנו כלי כסף יקרים. הבישוף הרחמן לא הסתפק בכך ואף העניק לוולז'אן את הכלים במתנה. בדרך זו, על פי המקובל בז'אנר סיפורי המוסר הכנסייתיים, ינהג ולז'אן מעתה ואילך.
שנים לאחר שחרורו ולז'אן הוא ראש עיר ובעל מפעל. אחת העובדות במפעל, פנטין (אן התאוויי), מפוטרת מפס הייצור על ידי מנהל עבודה קשוח וחסר לב. היא עבדה כדי לאסוף כסף ולשולחו לבתה הקטנה, שנמצאת אצל הורים מאמצים המעבידים אותה קשות בכל מטלות הבית ומתאכזרים אליה. לאחר פיטוריה פנטין המסכנה נזרקת לרחוב, מנסה לשמור על כבודה אך לבסוף נאלצת לעבוד בזנות כדי לשלוח לבתה את הכסף הדרוש. רגע לפני שהיא קורסת מציל אותה ולז'אן ומביאה לבית חולים. אין ספק שהוא מאוהב בה, והיא בו, אלא שלפני שהם מספיקים לממש את אהבתם זה לזה, פנטין לא מחזיקה מעמד ומתה. ולז'אן מחליט לקיים את צוואתה הלא כתובה: להציל את בתה, לחלצה מידי מאמציה, טנרדייה (סשה ברון כהן) ואשתו הרוטנת והלא מסופקת (הלנה בונהם קרטר), לאמצה ולגונן עליה (בבגרותה מגלמת אותה אמנדה סיפריד).
היתרון הבולט הראשון של הסרט היא עובדת היותו מבוסס על עיבודים קודמים של הספר למחזות ולאופרה. בלי לנסות להמציא את הגלגל מחדש, הסרט עושה שימוש במוזיקה ובטקסטים הנהדרים שכבר הוכיחו את עצמם על הבמה. העיבוד לשירים מזכיר מיוזיקלס קלאסיים כמו "מטריות שרבורג" ו"העלמות מרושפר" של ז'אק דמי. ברור שברוח התקופה וכדי לעמוד בסטנדרטים שאליהם הורגלו הצופים כיום, התפאורות והכוריאוגרפיות ב"עלובי החיים" הרבה יותר מסובכות להפקה, לתזמון ולביצוע, תוך שמירה על דיוק מרבי.
מעבר לשליטה המלאה שלו בכל אמצעי ההפקה, הופר קיבל החלטה אמיצה, לדרוש משחקניו לשיר את תפקידיהם בעת הצילומים תוך שהם מוקלטים באיכות פנטסטית במקום בדרך המקובלת: להקליט קודם לכן בנפרד את השירים בתנאי אולפן. ועל פי תכתיב זה, ג'קמן, קרואו וגם התאוויי (אף שתפקידה קטן יחסית לשלהם) - מבצעים עבודה מופלאה כזמרים, וכך גם החברים האחרים בקאסט הגדול. ההקפדה על בניית הסיטואציות וההתאמה של הטקסטים המדוברים והמושרים, הופכות את הסרט לאחיד וקוהרנטי.
הצילום הנהדר של דני כהן, עיצוב ההפקה בידיה האמונות של איב סטיוארט (שניהם עבדו עם הופר ב"נאום המלך") ועבודת העריכה של כריס דיקנס מספקים את חלקם ליצירה המסוגננת והמיוחדת הזו. סשה ברון כהן והלנה בונהם קרטר, המגלמים דמויות כמו־דיקנסיות, אחראים לאתנחתאות הקומיות המעטות במעשייה הוויקטוריאנית הכבדה, הרצינית והמעולה הזו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם