ג'וש ארונסון: הכוכב הראשון עם תסמונת אספרגר
ג'וש ארונסון עבר הרבה בחייו הקצרים כדי להגיע למצב שבו הוא נמצא היום: גר בדירה משלו, עובד בעבודה שהוא אוהב וחי באמונה שלמה עם עצמו אחרי שיצא בשאלה. עכשיו נשאר לבחור הצעיר שחווה התעללויות כילד עם תסמונת אספרגר חלום אחד - להגיע להוליווד. עד שזה יקרה תוכלו לראות אותו מככב בסרט שנעשה על חייו
החיבה לתהילה ולזוהר של עולם הקולנוע והתקשורת הבזיקה לראשונה בחיים של ארונסון כשהשתתף בשעשועון "מונית הכסף" עם המנחה עידו רוזנבלום. "עצרתי מונית בתל אביב וכשנכנסתי הבנתי שלא מדובר בסתם מונית. בסוף אפילו זכיתי ב-2,500 שקל ", הוא מספר בהתרגשות. "אחרי הפרומואים והתוכנית הפכתי לסלב. אנשים עצרו אותי בכל מקום, הצטלמו איתי וביקשו חתימות".
אבל ארונסון לא היה מוכן להסתפק ב-15 דקות התהילה מהנסיעה במונית, והחליט, כשהוא נאחז במחמאות שקיבל על מראהו, להצטרף לסדנת הקולנוע "יוצא מן הכלל", הפועלת במסגרת עמותת שק"ל (שירותים קהילתיים לאנשים עם צרכים מיוחדים), שבה הוא נעזר, בשיתוף הערוץ הקהילתי 98 בכבלים.במהלך הסדנה הוא הנחה אירועים תקשורתיים דוגמת הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע לאנשים עם מוגבלויות, יחד עם עלמה זהר. באחד ממפגשי הסדנה הציעה נורית שרויטמן, רכזת וידיאו וטלוויזיה בשק"ל, לצלם סרט על חייו של ארונסון, והוא לא היסס: "ברור שמיד אמרתי כן. אני לא מתבייש בתסמונת שלי או בחיים שלי".
הסרט , שנוצר על ידי חבריו לסדנה, מלווה את סיפור חייו של ארונסון, שגם ביים והפיק אותו, והוא נותן במה לחלומות הנוצצים על השטיח האדום בהוליווד. הסרט "אוי מיי ג'וש" יוקרן הערב בשעה 22:00 בערוץ 98, הערוץ הקהילתי בהפקת מזמור הפקות. ערוץ 98 הוא ערוץ הטלוויזיה הפלורליסטי היחיד בישראל שנקלט בהוט וביס. הוא משדר 24 שעות ביממה וכולל כ-150 מגזינים שעוסקים במגוון נושאים ומוגשים בשפות שונות, שיוצרים כ-2,000 פעילים מתנדבים מכל הארץ.
לפני שמונה שנים, כשהיה בן 18, נשלח ארונסון ממנצ'סטר לישראל. הוא השביעי מבין 14 ילדים במשפחה חרדית מאוד. "משפחה עם משמעת משלה, סגורה בעולם משלה, בלי קשר לעולם החיצון, בלי טלוויזיה או אינטרנט", כפי שהוא מגדיר זאת. האב הוא רב והאם מועסקת כאם בית בסמינר.
כמעט מיום לידתו התברר למשפחת ארונסון שג'וש אינו כשאר הילדים. כך החל מסע שעבר בין פסיכולוגים באנגליה ובמקומות נוספים בעולם וגם בישראל. לארץ הוא הגיע בגיל 6 ועבר אבחון בידי פרופ' ראובן פויירשטיין, שפיתח שיטה ומרכז לאבחון ושיפור כושר למידה. וכאן גם עלתה לראשונה האפשרות שהילד לוקה בתסמונת אספרגר.
ובכל זאת, למרות שמעולם לא היה ילד רגיל, ג'וש למד בבית ספר כמו כולם. "באנגליה אין בתי ספר יהודיים שמותאמים למוגבלות שלי. בבוקר לומדים גמרא וחומש, ובצהריים לומדים מקצועות ליבה: מתמטיקה, היסטוריה ואנגלית", הוא אומר. בבית הספר היו רבים, תלמידים ואף מורים, שניצלו את חולשתו של ארונסון, והוא סבל במשך שנים מהצקות ומהתעללות פיזית ומילולית. "היה לי מורה שהמשפט הראשון שאמר בכיתה היה 'ג'וש, החוצה'. אפילו בימים שלא באתי לבית הספר הוא היה צועק 'ג'וש, החוצה'. הייתי מסתובב בחוץ ומנהל בית הספר היה מעניש אותי. זאת טראומה קשה שאני לא רוצה להיזכר בה".
איך ההורים שלך הגיבו לכל האירועים?
"ההורים שלי לא ממש ידעו מה עובר עליי. היו פעמים רבות שלא רציתי לחזור לבית הספר בגלל ההתעללות. הייתי זקוק למישהו שיהיה איתי ויגן עליי מפני אלה שמציקים לי ופוגעים בי. מאוחר יותר ההורים שלי הצטערו ואמרו שאם היו יודעים מה עבר עליי, הם היו מטפלים בזה אחרת. בבית דווקא קיבלתי עזרה. אמא שלי היתה מדהימה, ממש טובה. לקחה אותי לפסיכולוגים ולמורים פרטיים, השתדלה לבלות איתי הרבה זמן, אבל זה לא הספיק. אני זוכר שתמיד לפני השינה היינו מדברים על ההתנהגויות שלי, ואמא היתה מסבירה לי איפה טעיתי ואיך יכולתי להתנהג אחרת".
איך הרגשת?
"בודד מאוד. כאילו אלוקים לא אוהב אותי. לא הבנתי איך הוא גורם לי לסבול כל כך".
בגיל 18 עלה ארונסון לישראל לבדו למשפחה שחיכתה לו כאן. על הנסיבות שגרמו להוריו לשלוח אותו לפני שמונה שנים לארץ בדחיפות הוא מסרב להרחיב. "קשה לי לדבר על זה. הפרידה היתה טראומטית, לא היה לי זמן להתרגל לרעיון. זה קרה מהיום למחר. הייתי בהלם בגלל הפרידה מהמשפחה, מהאחים שלי, מהחברה שלי ובכלל מהמעבר מאנגליה לישראל".
בשלוש השנים הראשונות נדד ארונסון בין הוסטלים לאנשים עם צרכים מיוחדים בכל הארץ, אבל לא מצא מרגוע לנפשו המטולטלת. עד שפגש ברב שמואל זרביב מישיבת בית לחם יהודה בירושלים, או "רבנו", כפי שהוא מכנה אותו בסרט. "הייתי מדוכא ובמצב קשה מאוד. מישהו הפגיש אותי עם הרב המקובל, והוא מיד הבין אותי, עזר לי ועודד אותי. לאט לאט הפכתי להיות עוזר שלו וגם עבדתי בבית התמחוי שלו. באנגליה עבדתי במסעדות. אני מאוד אוהב לבשל".
בארבע השנים האחרונות ארונסון מתגורר בירושלים במסגרת דיור מוגן של עמותת שק"ל בדירה עם עוד שלושה שותפים. ההתחלה אמנם היתה קשה, כפי שמעידים המדריכים שמופיעים בסרט ומספרים על ההתפרצויות והקשיים הנוספים. אולם לאחר שנדד בין מקומות רבים, נראה שארונסון מצא את הבית שחיפש. הרגשתי שהמטרה של המקום הזה היא באמת לדאוג לאנשים עם צרכים מיוחדים. כאן לא חושבים רק איך להרוויח כסף. דואגים לך בדיור, בתעסוקה, בפנאי. הסימן הראשון היה כשקיבלתי מפתח לדירה, הרגשתי שסומכים עליי. פעם ראשונה בחיים שלי שהיה לי חדר משלי".
גם תעסוקה יש לו. לפחות עד שיגיע להוליווד, ארונסון משמש כרכז הפרויקטים המיוחדים של שק"ל בהרשמה לחוגים השונים, כמו החוג לקולנוע ולטלוויזיה שבו הוא משתתף. עם הזמן התנתק ג'וש מהאמונה הדתית שעליה חונך. "היו לי מחשבות בעניין במשך הרבה זמן. גם כשהייתי ילד, אבל אז לא הכרתי עולם אחר. בשלב הראשון הורדתי את הציצית, ואחר כך קרה כל השאר".
איך המשפחה קיבלה את זה?
"בהתחלה היה להם מאוד קשה. אחד האחים שלי שגר בישראל לא הרשה לי לבקר אותו, אבל אחר כך הוא התחרט. גם לאמא שלי היה קשה ועדיין קשה לה. רק ג'רמי, אחי הצעיר _שהציל לפני כמה שנים את התינוק בפיגוע דריסת הטרקטור בירושלים), הבין אותי. עכשיו הרבה יותר טוב לי בלי הדת".
הדבר העיקרי שמשמח את ארונסון בעולם החילוני החדש לו הוא העובדה שכעת הוא יכול לצפות במשחקים של מנצ'סטר יונייטד, הקבוצה האהובה עליו. "אני שרוף על יונייטד", הוא אומר. אבל כדורגל אנגלי, גם אם הוא איכותי, זה עדיין תחביב. החלום האמיתי הוא להגיע עד הוליווד. למרות שבסרט נראה שהמדריכים מעמותת שק"ל, שוודאי מבקשים לגונן עליו, מנסים להוריד אותו מעננת הפנטזיה שבה הוא חי לקרקע המציאות."אתה כל הזמן מדבר על הוליווד. זה באמת יפה, והלוואי שיום אחד אלך לצפות בסרט שלך בקולנוע. אבל יש מציאות", אומר לו מיכאל בלר, המדריך המלווה שלו בדירה.
מפריע לך שאומרים שאתה חי באשליות?
"החלום שלי זה להגיע להוליווד והוא מושך אותי קדימה. זה מה שנותן לי פוש לעשות דברים".
את מי אתה מעריץ?
"אדם סנדלר הוא הכוכב שלי. הוא מפיק את הסרטים שבהם הוא משחק וזה גם מה שאני רוצה לעשות. בנוסף לו אני מעריץ את אלן דג'נרס".
בימים אלה מנחה ג' וש ארונסון גם את "מבשלים תוכנית" עם סיוון כהן מעמותת שק"ל, הלוקה בתסמונת דאון. במקביל הוא עובד על סרט דוקומנטרי פרי יוזמתו שעוסק בבעלי מוגבלויות באנגליה וכולל צילומים מאולימפיאדת הנכים שהתקיימה בלונדון ב-2012.
בנסיעתו הקרובה לחגוג את חג הפסח עם המשפחה במנצ'סטר ארונסון מתכוון לשלב הנאה עם עסקים, וייסע לתעד את ההנגשה הקיימת לבעלי מוגבלויות במועדון של קבוצתו האהובה מנצ'סטר יונייטד. "מאז שהתחלתי לעבוד בסרטים גיליתי שזאת דרך טובה להראות שגם אדם עם צרכים מיוחדים יכול לכבוש את עולם התקשורת והקולנוע. גם לאנשים כמוני יש כישרונות ויכולת לעשות דברים. אנחנו לא רק אנשים מסכנים".
לא קשה לך לחשוף את עצמך?
"לא אכפת לי לדבר על עצמי ועל התסמונת שלי, אם כי יש דברים שאני מעדיף לא לחשוף. אני חולם להיות מפורסם ולעשות דברים שגם אנשים רגילים עושים. כשאני פונה ומבקש לראיין אנשים או לסייע בהפקת סרט, אני תמיד מציג את עצמי כאחד שיש לו תסמונת אספרגר. זה מיד מעורר אהדה שהנה, בחור עם תסמונת עושה סרט על אנשים עם מוגבלויות. לפעמים אני משתמש במוגבלות שלי כמו שבחורה יפה משתמשת ביופי שלה כדי להתקדם. אני יודע שזה מרשים את האנשים שאני פונה אליהם וזה פותח דלתות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם