מכשפת: מישל וויליאמס היא כוכבת הילדים הבאה
מישל וויליאמס היא כבר מזמן לא החברה הנצחית של הנודניק מ"דוסון קריק". חמש שנים לאחר מותו של בן זוגה ואבי בתה הית' לדג'ר, מספרת המכשפה הטובה מ"ארץ אוז" על האמוציות על הסט, על חלוקת הזמן הבלתי אפשרית בין הבית ובין העבודה ועל ההחלטה לזנוח זמנית את האינדי לטובת סרטים עתירי תקציב - וקצת פאן
האם ההחלטה לשחק בסרט לכל המשפחה נובעת מהרצון של ויליאמס שבתה בת השבע, מתילדה לדג'ר, תוכל סוף-סוף לצפות בה? "זה בהחלט סרט שונה מכל סרט אחר שעשיתי", מודה ויליאמס. "אבל מה שבאמת משך אותי אליו היא תשומת הלב לפרטים. זה מאוד חשוב לי. ב'הר ברוקבק', למשל , התפאורנים הניחו בדירה פריט שהיה מאוד קטן, אבל כזה שהביא אותי לדמעות מרוב התרגשות כי הוא השלים את האווירה הכללית ונתן לי להרגיש יותר בדמות שלי. אף אחד אחר לא שם לב לפריט הזה, אבל לי הוא היה משמעותי. אותו הדבר בסרט הזה: תשומת הלב לפרטים הקטנים הייתה מושלמת".
דמותך בסרט היא חלומה של כל ילדה קטנה. שרביט, כתר על הראש השמלה המלכותית. הרגשת שוב כמו ילדה על הסט?
"זה נכון, אבל מה שלא לקחתי בחשבון כשהייתי ילדה הוא כמה לא נוחות היו נעלי העקב. התרכזתי רק בכתר ובשרביט".
אפרופו כתר ושרביט, לקחת מזכרות מהסט בשביל מתילדה?
"לצערי לא. המחיר שלהן גבוה מדי".
אבל בכל זאת זכית במשהו אחר שמעטים זכו לו: הלכת על דרך האבנים הצהובות המפורסמת.
"זה היה באמת רגע מרגש. תפסתי את היד של מי שעמד לידי ואמרתי: אנחנו הולכים על דרך האבנים הצהובות! ואוו. כמה אנשים יכולים להגיד שהם עשו את זה? חשבתי אפילו לגנוב אבן צהובה אחת למזכרת, אבן צהובה מהדרך לאוז. זה חלק מההיסטוריה התרבותית שלנו. בטייק האחרון של הסרט ניגנו ברקע את שירו של אלטון ג'ון" Goodbye Yellow Brick Road", וזה היה כל כך מרגש".
מה הזיכרון הכי חזק שלך מהסרט הקלאסי על הקוסם מארץ עוץ?
"הגמדים הקטנים, כמובן".
אגב קטנים, את הולכת להיות עכשיו מלכת הילדים.
"להגיד לך את האמת? זהו כנראה הדבר הכי מרגש שחוויתי על הסט. מצלמים בסטודיו, אף אחד לא יוצא ונכנס, את די מנותקת מהכל, אבל היו שם הילדות הקטנות הניצבות, שלבושות בתלבושות הססגוניות, ובכל פעם שהייתי עוברת לידן הן היו אומרות' אווו' בהתרגשות ובהתפעלות. הן הסתכלו עליי בביישנות ונופפו לי לשלום, וזה היה כל כך חמוד. לא לקחתי בחשבון כשלקחתי את התפקיד הזה שילדות קטנות יעריצו אותי, רק חשבתי שאשמח ילדה אחת בלבד, את מתילדה. מה יכול להיות טוב יותר מלגרום לילד לחייך?".
לא פשוט, לגדל ילדה במקביל לקריירת משחק תובענית.
"זו שאלה שכל אמא עובדת מתמודדת אתה. אף אחד לא מכין אותך לאמהות. אף אחד לא מספר לך את האמת: בלתי אפשרי לעשות את שני הדברים בעת ובעונה אחת ולעשות אותם טוב, במיוחד אם את בת מזל בתולה ואת מאוד ביקורתית כלפי עצמך, כמוני. כל אמא שאני מכירה דורשת מעצמה הרבה ומשתדלת להיות האמא הכי טובה, ובד בבד להפיק את המיטב מעצמה בעבודה. והן תמיד מרגישות שהן לא מספיק ממצות את עצמן, או כקרייריסטיות או כאמהות. החוכמה היא לדעת להרגיש נוח עם מה שאת עושה, להבין שאף פעם לא תצליחי להגיע לאיזון המושלם ושזה בסדר. משהו תמיד ירגיש מפוספס, וקשה להרגיש שאת לא ההורה הכי טוב שאת יכולה להיות או שאת לא הכי טובה בעבודה, כמו שאת יכולה להיות".
איך את בכל זאת מתמרנת?
"זה קשה מאוד, ואני מנסה לקנות זמן איפה שאני רק יכולה. למשל, אמרתי לעצמי שאני לא הולכת לשטוף את הכלים לפני שאני מניחה אותם במדיח, אני לא הולכת לבזבז את ה-15 דקות האלה על שטיפה רק כדי לתת למכונה לשטוף אותם אחריי, זה יותר מדי זמן מבוזבז. אני מחפשת זמן בכל פינה, כל מה שיכול לחסוך זמן, אני עושה אותו. ידיד שלי אמר לי לאחרונה שכולם חושבים שהם צריכים להעביר את זמנם בעשיית כסף, ושלמעשה אנחנו צריכים לבזבז כסף כדי לפנות זמן".
עושה רושם שוויליאמס דווקא מצליחה לתעל את הזמן שלה היטב. היא רק בת 32 וכבר הספיקה לככב באינספור סרטים, להיות מועמדת לגלובוס הזהב ולאוסקר (על משחקה ב"השבוע שלי עם מרילין") ולנהל רומנים מתוקשרים עם שחקנים נחשבים, ובהם הית' לדג'ר שמת ב-2008, כשנה לאחר פרידתם - מה שגרם לה למשבר ולהורדת פרופיל מול התקשורת. אחריו יצאה עם הבימאי ספייק ג'ונז, והקשר המשמעותי האחרון שלה, שנמשך כשנה, היה עם השחקן ג'ייסון סיגל, שממנו נפרדה בחודש שעבר - לדבריהם, בגלל בעיות מרחק.
היא נולדה במונטנה לאם עקרת בית ולאב סופר וסוחר מניות. כשהייתה בת תשע עברה המשפחה לסן דייגו שבקליפורניה, ואז החלה להתעניין במשחק. אמה המסורה לקחה אותה לאודישנים בלוס אנג'לס הסמוכה, עד שהפכה לכוכבת סדרות הטלוויזיה "אבא חורג אמא חורגת", " שפץ ביתך", וכמובן סדרת הנוער המצליחה "דוסון קריק", שם גילמה במשך חמש שנים את חברתו של דוסון ג'ן לינדלי, תפקיד ששימש לה מקפצה מאוחר יותר כשעברה למסכי הקולנוע.
התפתחותה של ויליאמס בעולם הסרטים הייתה הדרגתית ויציבה. היא התחילה בסרטי אינדי איכותיים ומשם דילגה לסרטים הוליוודים עתירי תקציב. בשונה משחקניות שהתפרסמו בן לילה בזכות סרט שובר קופות, ויליאמס תמיד הייתה שם, ממתינה בשקט לתפקיד הגדול שיקפיץ אותה לליגה של הגדולים. בעבר היא נתפשה יותר בתור "החברה של הית' לדג'ר" מאשר כשחקנית שעומדת בזכות עצמה, אלא שאז חל מהפך: ויליאמס הפכה לאחת השחקניות הנחשקות בהוליווד, כזאת שמקבלת תפקידים בסרטים מהסוג של "אוז", שנעשה בתקציב ענק של 200 מיליון דולר.
לצד ויליאמס מככבים בסרט ג'יימס פרנקו בדמות הקוסם ומילה קוניס ורייצ'ל וייז בתפקיד המכשפות. סרטו של הבמאי סם ריימי (המוכר מטרילוגיית ספיידרמן), מתיימר להראות מה קרה בארץ עוץ עוד לפני שהכרתם אותה מהסרט "הקוסם מארץ עוץ". זהו פריקוול (יצירה קולנועית שנוצרה לאחר קודמתה, אך מתארת אירועים שקרו כרונולוגית לפני קודמתה)לסרט הקלאסי של דיסני, המציג בפנינו עולם צבעוני ומקסים של אגדות ומלחמות בין רעים וטובים, שבמרכזו ניצבת דמותו של הקוסם. הרבה כסף הושקע בבניית העולם הזה, ונכון לכתיבת שורות אלו נראה שהסרט הוא הצלחה גדולה בארה"ב.
איך היה לעבוד עם הבמאי ריימי?
"סם הוא אדם קול ומצחיק. קשה לעשות סרט כל כך גדול ולהיות אחראי על צוות של 150 איש, ואני הסתכלתי עליו כמו על הפיה הטובה של כולנו. הוא אחד הבימאים האהובים עליי. הוא כל כך חכם, שאת מרגישה חופשייה להביא אליו את הרעיונות שלך כי הוא באמת מקשיב. הוא הקשיב לכל אחד מאיתנו ולמה שיש לנו לומר. לו עצמו יש חמישה ילדים, וכן, כולם מאישה אחת. זה אומר לך משהו על הבן אדם".
צילמתם את הסרט בדטרויט, עיר הולדתו של ריימי. איך היה לצלם שם?
"מאוד נהניתי. היינו שם שישה חודשים, אז בתי הלכה שם לבית ספר והיא מאוד אהבה אותו. אם הבת שלך מאושרת, את מאושרת. החברים של סם שעדיין גרים באזור באו לבקר אותו על הסט, והם היו אומרים לי, רוצה לשמוע סיפור מצחיק על סם? ואז מראים לי תמונות שלו מהילדות או קליפ שלו רוקד איזה ריקוד משוגע, מה שמאוד הביך אותו. היה מצחיק".
איך בנית את הדמות של גלינדה?
"סם לא רצה שום דבר שיהיה דומה לדמות המקורית שלה מהסרט הקלאסי, הוא רצה ליצור משהו חדש. יש כמה דברים שמזכירים את הדמות המקורית, למשל בבגדים, אבל היא דמות בפני עצמה. כשאת פוגשת את גלינדה בסרט המקורי של הקוסם מארץ עוץ היא טיפוס רגוע ושליו, ואחנו רוצים להאמין שדמותה התחילה כך, באופן שבו אנחנו מציירים אותה בסרט".
זהו סרט הקולנוע הגדול ביותר שעשית עד כה, מבחינת תקציב. היה לחץ?
"אני חייבת להגיד לך שבאופן מפתיע ומעניין, זה קל יותר. רוב הסרטים שאני עושה הם קטנים, סרטי אינדי בלי תקציב פרסום על שלטי חוצות גדולים, בטלוויזיה ובעיתונים. הם תלויים לחלוטין בשחקנית, שתמכור את הסרט כדי שאנשים ידעו על קיומו וילכו לראות אותו. כאן, בסרט הזה, הם לא צריכים אותי בשביל זה, כי יש להם תקציב ענק לעשות את כל הפרסום האפשרי. אני מרגישה הרבה פחות אחריות".
זו הפעם הראשונה שאת עושה סרט בתלת-ממד. מה את חושבת על המדיה הזאת?
"אני מודה שהייתה לי הסתייגות מסוימת מסרטי תלת-ממד, כי כל החיים צפיתי בסרטים רגילים וזה היה בסדר גמור. אבל יש סרטים שזה מוסיף להם, ו'אוז' הוא אחד מהסרטים האלו. כשראיתי אותו בפעם הראשונה הבנתי למה היינו צריכים אותו בתלת-ממד: זה עוזר לך להיכנס לעולם המיוחד של אוז".
מה לגבי המשחק לצד דמויות ממוחשבות, שלא רואים בכלל? לא קצת מוזר?
"כן, אבל סם עזר לנו בדרכים שונות להרגיש שאנחנו לא משחקים סתם מאחורי מסך ירוק אלא מול דמויות. למשל, בסצנות עם הדמויות הממוחשבות של בובת החרסינה שיחקה מולי מריונטה, כך שלא הרגשתי שאני מדברת לאוויר. כשראיתי אחר כך את הסרט בפעם הראשונה, הרגשתי כמו צופה לכל דבר. זה היה מעל ומעבר לציפיות שלי. מה גם שאני יכולה לצפות ביחד עם הילדה שלי בסרט, והיא סוף-סוף יכולה לראות אותי בסרט לילדים, איזה כיף".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם