קרבות אביר: יואן מקגרגור כבר מרגיש זקן
בסרט "ג'ק צייד הענקים" מגלם יואן מקגרגור אביר עשוי ללא חת, ובמציאות הוא עומד לקבל תואר אביר מהמלכה אליזבת. זה לא אומר שאסור לו לפחד
מקגרגור , כידוע, בוחר את הפרויקטים שלו בפינצטה. הוא משנה צורות, דמויות ותפקידים, עובר מז'אנר לז'אנר בטבעיות ומקפיד לשלב איכות ומיינסטרים: מהתפקיד שהכיר אותו לעולם, מרק רנטון המכור להרואין בקומדיה השחורה "טריינספוטינג", דרך "מולאן רוז'" המוזיקלי , אסיר הומו ב"אני אוהב אותך פיליפ מוריס", מומחה דגים מזדקן ב"לדוג סלמון בתימן" ועד אובי ואן קנובי ב"מלחמת הכוכבים". כן , הקריירה של מקגרגור מגוונת וגדושה, אבל אם מחפשים הוכחה לייחודיות שלו בנוף השחקנים, ניתן למצוא אותה בדמות הפנייה ממפיקי "ג'יימס בונד". כשחיפשו את האיש הנכון ל"קזינו רויאל", הם הציעו למקגרגור להיות 007 הבא. מדובר בחלום של נוחות, יוקרה וביטחון, אבל מקגרגור ויתר על הכבוד בידיעה שהמחיר של התפקיד הוא מיתוג נצחי, הדבקה של טייפקאסט וצמצום ספקטרום הדמויות הפוטנציאלי עבורו בעתיד.
אפשר להניח שההתעקשות של מקגרגור על הגיוון וההקפדה על משחק בסרטי איכות לצד סרטי מיינסטרים פגעה במעמד שלו בהוליווד. הוא אמנם היה הזוכה הצעיר ביותר בפרס על מפעל חיים בפסטיבל הסרטים בסאן סבסטיאן, שפט בפסטיבל קאן וזכה בפרס לורנס אוליבייה, אבל למרות הכישרון השופע וההשתתפות בסרטים שזכו למועמדויות, אוסקר אין לו בארון.
עם בחירות קולנועיות אחרות הוא יכול היה להיות בראד פיט, טום קרוז או ריצ'רד גיר הבאים, אבל נראה שזה לא מה שבאמת מעניין אותו. בראיון לתוכנית הבידור של ג'ונתן רוס הבריטי נשאל מקגרגור על הבחירה שלו בסרטים קטנים. "אתה יודע שאף אחד לא יראה אותם", עימת אותו רוס עם המציאות. "אולי", ענה מקגרגור, "אבל אני אוהב סיפורים, ובעיקר אוהב לעבוד בסרטים שבהם כולם מכירים את כולם על הסט. בסרטים גדולים אתה לא מכיר אף אחד. ב'מלחמת הכוכבים' , למשל, חלק מהשחקנים בכלל לא היו שם. בסרט השלישי כבר הצטלמתי לבד". את איילת זורר, שאיתה עבד ב'מלאכים ושדים', הוא דווקא זוכר היטב. "היא היתה מבריקה' הוא מאשר, "נהנינו מאוד לעבוד יחד. היא שיחקה תפקיד מאוד מורכב וקשה למשחק, כזה שלא פשוט להחזיק על הכתפיים, והיא החזיקה אותו בצורה מצוינת. היא מאוד מוכשרת".
כשחקן שאוהב למתוח את גבולות האמנות, לא פעם יצא למקגרגור להתפשט בסרטים, כולל סצנות מין ועירום מלא - אבל לשמחתכם (ולצערכן), "ג'ק צייד הענקים" הוא לא אחד מהסרטים שבהם הוא מאתגר אותנו עם הבחירה הזו. מדובר בסרט הרפתקאות מהנה לכל המשפחה, כזה שמקפיד על עלילה שתסחף את הצעירים ועל בדיחות שישעשעו את הצעירים ברוחם.
הסרט מבוסס על האגדה הקלאסית "ג’ק ושיח האפונים", ומשלב אותה בגרסה חשוכה יותר שבה התחוללה מלחמה בין הענקים לבני האדם, שהמערכה האחרונה שלה הוכרעה בהריסת הגשרים בין העולמות, כך שהענקים נכלאו בממלכתם שבשמים, בלי יכולת להגיע לעולם שלנו. הצרות מתחילות כשג’ק, איכר צעיר, עני ואמיץ, מביא בטעות לבנייתו של שער חדש בין העולמות, בדמות גבעול ענקי של אפונה שמגיע לרקיע. העניין מסתבך כשהנסיכה מממלכת קלויסטר בורחת מהארמון ומגיעה בטעות לבקתה של ג’ק – ומשם לממלכת הענקים. האירוע מחולל מהומה בממלכה, ומיד מוזנק צוות חילוץ.
מקגרגור מגלם את אלמונט, יד ימינו של המלך, ראש צוות האבטחה ושומר אישי של הנסיכה. הוא בחור קשוח אבל טוב לב, נאמן לנסיכה ולמשמר ובעיקר - חסר פחד. הוא הראשון בצוות שיחזיר את הנסיכה הביתה בשלום, כשהוא מלווה באנשי המשמר וגם בג’ק הצעיר וחסר הניסיון. איתם יוצא גם רודריק (סטנלי טוצ’י), החתן המיועד של הנסיכה והאיש שמחזיק את המפתח לצרות שעוד נראה בסרט, כי לרודריק יש משימה משלו: להשתלט על הענקים ולכבוש בעזרתם את הממלכה ואת העולם כולו. מכאן מתחילות שלל הרפתקאות, אקשן וגם סיפור אהבה אחד גדול.
הראיון שלי עם מקגרגור מתקיים באחד החדרים העתיקים ששימשו את הנרי השמיני. הריהוט אותנטי, התאורה עמומה והחימום יוכנס לסצנה רק בעריכה. מקגרגור נראה נפלא. הוא החליף את הזקן הצרפתי המוקפד שמלווה אותו בסרט בזקן עבות, שמשלים את השיער האדום ומשווה לו מראה קדמוני אבל רך. הוא לבוש בפשטות לא אופיינית לכוכב קולנוע וקולע למראה ה"זרקתי על עצמי איזה משהו בבוקר ולמרות זאת אני נראה מצוין" - ג'ינס שחור, טי שירט ומעליה חולצה כחולה, פתוחה ברישול. בואו לא נשקר, אף אחד אחר לא היה מצליח לשאת את הלבוש הזה בחן, אבל במקגרגור יש משהו ארצי, חסר התנשאות ונגיש. הוא אפילו מפתיע ומקדים אותי בברכת השלום וב"מה נשמע" המסורתי, שומר על קשר עין, מגרד את הזקן כשהוא חושב על התשובות ומתנהל באופן פתוח. אני ניגשת לעניינים ומנסה לברר: מה איתרה הפעם הפינצטה של מקגרגור בסרט?
"זו הזדמנות מצוינת לשחק דמות גדולה מהחיים ולצאת מזה בשלום", הוא מסביר, "ידעתי שאני איהנה לשחק קצין בריטי אציל ונעלה בסרט פנטזיה. זה בעצם לשחק את הדמות המוכרת של האביר הטוב, האביר בשריון הנוצץ - וזה די נדרש, לא? מעבר לזה, יש פה גם עניין של הומור, כי אלמונט, הדמות שאני מגלם, נורא אמיץ וממש עשוי ללא חת, אבל לפעמים הוא גם קצת מטומטם...כלומר למרות שהוא מוביל צבא של אנשים למשימות מסוכנות, הוא טועה לעתים קרובות ולא פעם מוצא את עצמו נופל על הפנים - ואז ג'ק בא ומציל את המצב".
את ג'ק, התפקיד הראשי בסרט, משחק ניקולס הולט, בריטי בן 24 שנוכח בקולנוע ובטלוויזיה מגיל 7 ועשוי להיות לכם מוכר מתפקידיו ב'התנגשות הטיטאנים' ב-"אקסמן - ההתחלה" או בתפקיד הראשי הראשון שלו כזומבי R בסרט "מת עליה", שיצא לאחרונה לאקרנים. הרקורד של מקגרגור מאפשר לו לפרגן: "מאוד אהבתי לעבוד עם ניקולס. אני חושב שהוא מבריק וזה מרגש אותי להיות שם בתחילת הקריירה שלו. לצערי, היו כמה פעמים שבהן הרגשתי כמו שחקן זקן וממורמר ויכולתי לראות את עצמי דרך העיניים שלו ושל אלינור תומלינסון (הנסיכה איזבל), חושבים 'נו, שתוק כבר'. אין מה לעשות, אחרי הרבה סרטים, ההמתנה לסצנה שלך הופכת לקשה יותר ויותר, וסרטים מהסוג הזה לוקח המון זמן לצלם".
נו , בטח שלוקח הרבה זמן. חלק לא מבוטל של עלילת הסרט נישא על כתפי הענקים, שדמויותיהם "הולבשו" על תנועות צוות שחקנים תוך שימוש באפקטים מיוחדים. במהלך ההפקה השתמש הבמאי בריאן זינגר ("החשוד המיידי", "אקסמן - ההתחלה") במעבד מתקדם שפותח עבור "אווטאר" ואפשר לו לראות את הסצנה השלמה, על האפקטים הוויזואליים שלה, כבר בעת הצילום של השחקנים האנושיים. הטכנולוגיה הזו העלתה את איכות האפקטים, אבל לא עשתה חיים קלים לשחקנים ה"אנושיים", שנאלצו לצפות בתשומת לב ב"ענקים" מקליטים את התנועות שלהם תוך שהם מפעילים בובות קטנות של עצמם - ולזכור זאת. חודשים אחרי ההקלטה ההיא הגיעו מקגרגור ושאר הצוות לצלם את החלק שלהם בסצנה, כשהם צריכים להסתמך על מה שראו אז ועל הוראות הבמאי שרואה את התמונה הסופית על המוניטור שלו.
האפקטים הוויזואליים הם בהחלט חלק חשוב בסרט, אבל זינגר החליט לשלב בסרט כמה שיותר אלמנטים פיזיים ולבנות סט ממשי, כדי שהתוצאה הסופית לא תישען רק על המחשב. כך מצא את עצמו צוות השחקנים בטירה שהפכה לממלכה של המלך ברהאמוול, מלך קלויסטר. המבנה העתיק זכה להשתתף בכמה סצנות מרשימות ביותר בסרט ואפילו שודרג בגשר מיוחד באורך 17 מטרים ובמשקל ארבעה טונות, שסביבו נערכה סצנת המלחמה המכרעת בין הענקים לאנשי הטירה. "זו היתה סצנה שהיה פשוט מרגש לצלם, היא היתה מלאת אנרגיה ותנועה", מספר מקגרגור. "היו איתנו 200 ניצבים פנטסטיים, סוסים רצו על הגשר, היתה אש אמיתית על הסט והמון אקשן ודרמה. זה היה מרשים".
ולא רק הטירה היתה חלק מהסט שהקים את העיר קלויסטר לחיים. מתברר שגם גבעול האפונה הענק נבנה במציאות: הוא הורכב מספוג, גומי וטיח (שכמובן הגיעו לשמים בזכות מרכיב הפלא "אפקטים ויזואליים"). באחת הסצנות בסרט, ג'ק ואלמונט עוברים מגבעול אחד לאחר באמצעות אומגה מאולתרת וגומאים מרחק לא מבוטל. הפעלול הזה, בין רבים אחרים ששולבו בסרט, היה אמיתי ובוצע על ידי השחקנים, שאמנם היו קשורים בכבלי ביטחון, אבל בהחלט נאלצו להתמודד עם האתגר. בכלל, צוות השחקנים נאלץ להזיע לא מעט בחודשיים של אימונים מפרכים בטיפוס וברכיבה, כך שכשיגיעו לרגע האמת בצילומים, עם מכונות הרוח והגשם הסוחף, הם יצליחו לעמוד במשימה.
בכל מקרה, הדבר היחיד שנשאר עומד זקוף לאורך כל הסרט, בים באוויר וביבשה, הוא התסרוקת של מקגרגור, שמתחרה עם גובהה של האפונה. היא כל כך נוכחת, שזה כלל לא יהיה מפתיע לגלות שהיא קיבלה שורה משלה ברולר הקרדיטים בסוף. מקגרגור דווקא מאוהב בעניין. "זה כל כך גבוה - אני מת על זה", הוא מתלהב. "כשהתחלנו לצלם את הסרט בדיוק סיימתי צילומי השלמה לסרט אחר, "Haywire' שם היתה לי תספורת מגולחת ממש רעה - קצוצה מאחורה ובצדדים, קשוחה. כשהגעתי לצילומים של הסרט, השיער שלי היה ממש קצר. בהתחלה חבשתי פאה סטייל ימי הביניים, אבל זה נראה פשוט נורא. שנאתי את זה. הסיפור אמנם ממוקם ב'מזמן מזמן, בארץ רחוקה רחוקה' ונרמז שמדובר בתקופה של ימי הביניים, אבל התלבושות לא נעולות בתקופה והיה לנו גם חופש בזה. חשבתי לעצמי שאין סיבה שלא אעשה משהו קצת שונה עם השיער של אלמונט. אז זה ככה: אלמונט בשליטה, הוא השומר הכי בכיר, הוא המאבטח הכי חשוב - ויש לו שיער גבוה בצורה פנטסטית". הסרט הולך עם זה עד הסוף, גם בקטע הומוריסטי. "בסוף, כשאלמונט יורד מהאפונה הוא נופל, ואז באורח פלא הוא מתרומם והשיער שלו מושלם, השריון שלו שלם והוא כמו חדש, מוכן לקרב. אני חושב שהסיטואציה הזו אמינה. אני מאמין שהוא שורד נפילה כזו. למה לא?".
אין ספק, הדמות של מקגרגור בסרט לא מזיעה, לא ממצמצת ולא מפחדת משום דבר. האם הכוכב שאב את התכונה הזו מהחיים האמיתיים? "לא, לא, לא! אני די מלא פחדים", הוא מתוודה. "אני בהחלט לא חסר פחד כמו אלמונט. הוא בחור שרואה סכנה ואומר 'יאללה, בואו נעשה את זה'. אם אני אתקל במשהו מסוכן אני אהיה יותר מהוסס ואחשוב 'רגע, אלוהים, מה קורה פה?'" אז מה כן גורם לו לפחד? "מוות", הוא לוקח נשימה ארוכה, "למות. בתאונה נוראית".
זה הזמן לספר, למי שעדיין לא התרשם דיו ממקגרגור, שהבחור מעורב בשלל יוזמות צדקה: מעזרה לילדים בסוריה, דרך חברות בארגון "גו קמפיין", שמסייע ליתומים וילדים חלשים ברחבי העולם, ועד שגרירות ביוניצ"ף. הוא אפילו טרח לשלב ביקורים במקומות שמטופלים על ידי יוניצ"ף ב"הדרך הארוכה למטה" - הסדרה הפופולרית המתעדת את מסעות רכיבת האופנוע שלו ברחבי העולם. חוץ מזה הוא עובד עם הוספיס לילדים בסקוטלנד, השתמש בפרסום שלו כדי לתעד את חלוקת החיסונים לילדים ממדינות עולם שלישי במסגרת סדרה ששודרה בבי.בי.סי ב-2012, ואפילו אימץ ילדה ממונגוליה שפגש במהלך צילומי הסדרות. גם בחור יפה, גם לב זהב. מה עוד יכולה בחורה לבקש? רגע, אולי פגישה עם המלכה? למה לא.
כן, בקרוב יוענק למקגרגור תואר האבירות הבריטי, שמצטרף לתואר אבירות צרפתי שקיבל עם ג'ים קארי, בן זוגו לסרט "אני אוהב אותך פיליפ מוריס?". (הזוג חגג את התואר באופן הכי טבעי: נשיקה על השפתיים). עכשיו הממלכה המאוחדת, מולדתו, עושה לו כבוד. "זה נכון. קיבלתי תואר OBE ( "קצין במסדר המצוינות של האימפריה הבריטית" - תואר אבירות זוטר שמוענק על ידי בית המלוכה). אני ברשימת הכבוד השנה, שכוללת אנשים ששייכים לאומה הבריטית ומפורסמים בזכות דברים טובים שעשו. קיבלתי את התואר על המשחק שלי וגם על העבודה עם יוניצ"ף ועם עמותות צדקה שונות".
כדי לקבל את התואר מקגרגור יפגוש את המלכה, או את הנסיך צ'רלס. "האמת היא שכבר פגשתי את המלכה פעמיים", הוא נזכר. "פעם כשהופעתי בפניה בהצגה, בבית הספר לדרמה, במקום שנקרא The Drapers Hall, שזה אולם ישן בלונדון, ובפעם השנייה כשהייתי חלק מלהקת בית הספר. היא ביקרה בו ואני ניגנתי לכבודה בתוף. אם אפגוש אותה שוב, אולי אעלה את זה בשיחה: 'היי, אליזבת, זוכרת אותי? ניגנתי בתוף שלי לכבודך פעם'". אל תדאג, יואן, היא תזכור, סמוך עלינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם