חיים טופול: "ישבתי שבוע ימים עם בחור בשם סאלח"

"בסאלח שבתי" הצליחו אפרים קישון וחיים טופול לגעת בנימים רגישים ולהציג סאטירה מדויקת של החברה הישראלית השסועה

נחום מוכיח | 15/4/2013 19:37

תגיות: סאלח שבתי,אפרים קישון,חיים טופול

"עוני ומחסור קיימים תמיד", אומר כוכב הסרט חיים טופול. "גם הדאגה למשפחה והמתח בין מסורת לבין קדמה נשאר רלוונטי – ואלו הם החומרים שלדעתו של חיים טופול עושים את "סאלח שבתי" על־זמני.

כוונות כנות. קישון וטופול שמואל רחני

ובכל זאת, מהמקום שלך, מה הפך אותו לסאטירה חברתית כל כך אמינה ומדויקת?
"מכיוון שיש לי ניסיון בשני סרטים כאלה, 'סאלח שבתי' ו'כנר על הגג', המסקנה שלי היא שהתהליך בשניהם אפשר לי, כשחקן, לעשות את מה שבדרך כלל לא ניתן בסרטי קולנוע - חזרות ארוכות ורציניות. ב'סאלח' זכיתי לעשות חזרות במשך שנים מאחר שהוא התחיל בלהקת הנח"ל. השם המקורי של הדמות היה סעדיה, ולמערכון קראו 'סעדיה והסעד'. זה אמנם לשון נופל על לשון, אבל אני לא חשבתי שזה מצחיק. כדי ללמוד את הדמות הלכתי למעברה, ישבתי שם שבוע ימים ופגשתי אדם בשם סאלח, ואת בניו ובנותיו. ישבתי איתו שבוע ושמעתי אותו מדבר וחושב, וראיתי איך הוא מתנהג עם הילדים שלו. כך נולד המערכון הראשון 'סאלח והעובדת הסוציאלית'".

"כשסיימנו את השירות הקמנו את 'בצל ירוק', וכבר בתוכנית הראשונה היו זיגי וחבובה, חבר המשק והרומן שלו עם הבת של סאלח. אחר כך הצטברו חומרים נוספים, כך שלא מדובר ביצירה של יום או יומיים. עברנו עם סאלח המון גלגולים וכשבאנו לתסרט את הדמות והסיפור, כמעט שמונה שנים אחרי, ידענו מי בדיוק האיש ולאן הוא הולך, איך הוא נשמע ואיך הוא חושב".

קישון הצליח ליצור סרט בכורה מרשים במיוחד.
"הוא היה חסר ניסיון, אבל שנינו כבר הכרנו את סאלח. השפה כבר היתה מקובעת. דיאלוג כמו 'המאה ה־20 זה לא מקום לגור בו – גם מעברה לא', כבר היה היה טבוע בנו. בסרט הצלחנו לגעת בנימים רגישים. העשייה הזו גם חינכה אותנו, כי הופענו הרבה ביישובים חדשים ובמעברות שהפכו ליישובי קבע, והקהל שלנו היה 'מהשטח', והכניס אותנו למציאות שלו".

"פעם אחת הגענו למעברת אור עקיבא, שבה האנשים היו רעבים, מסכנים ועלובים. ואז בא מישהו מהסוכנות ובלבל להם את הביצים ש'עכשיו תופיע בפניהם להקת הנח"ל'. הקהל התקבץ, אנשים לא מגולחים עם ילדים קטנים על הידיים, ראית ושמעת שהם רעבים, והם צועקים בכעס 'אדון, עזוב, תרד, מה נח"ל?! אין לנו עבודה'. בקיצור, תפסנו את איש הסוכנות הזה וזרקנו אותו החוצה דרך החלון, ורצנו וקפצנו אחריו דרך החלון עם האקורדיון שלנו – וברחנו. והם רצו אחרינו: 'כוס אוחתו נח"ל, אינעל אבוק יא סוכנות, יא ממשלה. שתמותו'. אבל ככלל, הכוונות של קישון היו כנות, והקהל חיבק אותו בצורה חסרת תקדים".

פרויקט הסרטים הישראלים הגדול: מקומות 40-31

פרויקט הסרטים הישראלים הגדול: מקומות 30-21