מחבר "יומנו של חנון" עונה למבקרים, וחושף את תכנוניו להמשך
ממש כמו גיבור סדרת הספרים שלו, ג'ף קיני היה ילד לא פופולרי שסבל מבריונות וספג כישלונות בדרך לתהילה. לרגל עשור ל"יומנו של חנון" הוא מגלה איך גורמים היום לילדים להרים עיניים מהמסכים, וחושף מתי הוא מתכנן להוציא את גיבורי הסדרה לגמלאות
כבר ברגע שהתחיל לשרטט את הקווים הראשונים בסדרת הספרים המצליחה שלו, ג'ף קיני ידע שהגיבור שלו יהיה שונה. לא אמיץ במיוחד, לא יפה במיוחד, לא חכם באופן יוצא דופן, ובשום אופן לא קוסם. גרג הפלי, גיבור סדרת הספרים "יומנו של חנון", הוא ההפך הגמור מכל אלה: לוזר נצחי, אנטי-גיבור קלאסי. "אני חושב שילדים יכולים לשאוב נחמה רבה מדמויות כמו גרג, כי הוא עוזר להם להרגיש טוב יותר לגבי עצמם", אומר קיני.
קיני עצמו הוא לגמרי לא לוזר, אפילו רחוק מכך. בשנת 2009 הופיע ברשימת מאה המשפיעים בעולם של השבועון טיים, ובשנת 2016 דורג במקום השני ברשימת הסופרים הרווחיים בעולם על פי מגזין פורבס, עם רווחים של כמעט עשרים מיליון דולר באותה שנה. לאורך השנים, נמכרו ספריו בכ-180 מיליון עותקים וזכו בפרסי פופולריות של ילדים, בהם פרס ניקלודיאון. בישראל, ספרי הסדרה מככבים שבועות ארוכים ברשימות רבי-המכר לאחר צאתם לאור, עם מכירות של מאות אלפי עותקים.
את חגיגת העשור להולדת סדרת "יומנו של חנון" מציין קיני (46) במסע ברחבי העולם לאחר שספריו תורגמו ליותר מחמישים שפות. בחשבון הטוויטר הידידותי שלו רואים אותו מצולם עם ילדים מלוכסני עיניים בפגודות בטאיוואן, או לצד ילדים רוסים על רקע הכיכר האדומה במוסקבה. גם אלינו הוא הגיע לפני שנה, סייר בעיר העתיקה וביקר בכותל המערבי. המפגשים עמו מלווים תמיד במאות ילדים מצווחים שבאו לקבל חתימה, בעודם מחזיקים בובות נייר בדמותו של גרג הפלי.
"כל מה שקורה סביב הסדרה מרגש אותי מאוד", אומר קיני בריאיון מביתו במסצ'וסטס. "זה אף פעם לא מובן מאליו בעיניי שאנשים מגיעים לאירועים האלה. ההתרגשות היא כפולה, בהתחשב בעובדה שבתחילת הדרך לא חשבתי שהספרים בכלל יראו אור.
"הילדים שקראו את ספריי הראשונים הם היום כבר בשנות העשרים לחייהם, רבים מהם סטודנטים בקולג'. כשאני כותב אני עושה זאת לבד בבית, וזה כיף לצאת, לנסוע בעולם, לפגוש את הילדים ולהיות חלק מהחיים שלהם. אני מוצא שילדים מסביב לעולם די דומים זה לזה, אבל היו שני מקומות שהתרשמתי בהם שהילדים חמים יותר ובעלי כושר הבעה גבוה יותר - בברזיל ובישראל. הילדים בשתי המדינות האלה נראים אנרגטיים במיוחד", הוא אומר בדיפלומטיות.
אתה מנהל יחסי אהבה-שנאה עם דמותו של גרג הפלי.
"אני לא אוהב את המגרעות של גרג, כי המגרעות שלו הן המגרעות שלי. הוא סוג של ילד בלתי נראה ואני לא חושב שמבחינים בו בבית הספר או שהוא משאיר אחריו רושם גדול. מצד שני, יש לו ביטחון עצמי והוא דמות מעניינת. הוא לא עומד בצד ותמיד מנסה לעשות משהו אקטיבי כדי לנסות לשנות דברים בחייו, הוא נכשל הרבה ובכל זאת ממשיך. גם אני הייתי כזה, נכשלתי לא מעט ובכל זאת המשכתי".
אם באורח פלא עדיין לא יצא לכם להיתקל בתופעת "יומנו של חנון", נספר שמדובר בסדרת ספרים מאוירת והומוריסטית שגיבורה הוא כאמור גרג הפלי, תלמיד בחטיבת הביניים. גרג הוא ילד סנדוויץ', בין אחיו הבכור והמציק רודריק והאח הצעיר והמפונק מני.
ההורים, סוזן ופרנק, מחפשים הוראות הפעלה לגידול ילדים, לא תמיד בהצלחה. לא אחת מרגיש גרג כי הוריו לא מפרגנים לו; אביו אומר שהוא לא מתמיד בכלום, אמו טוענת שהישיבה הממושכת שלו מול המחשב שורפת לו את המוח. בן משפחה נוסף הוא חזיר מאומץ שבני המשפחה לימדו ללכת על שתי רגליים. בקיצור, משפחה אמריקאית ממוצעת.
ביומן מתוארות שלל דמויות מחטיבת הביניים: הילדה הכי יפה, הבריונים, המוזרים ועוד. גרג צריך להתמודד גם עם גיל ההתבגרות והשינויים הגופניים והמנטליים המבלבלים שמאפיינים את הגיל. "אתם מבינים, זה מסוג הדברים שאני לא סובל אצל בנים בגילי. בסופו של דבר הם פשוט חבורה של חיות מופרעות", אומר גרג באחד הספרים.
בימים אלה יוצא בארץ בהוצאת כנרת הספר ה-12 בסדרה, "יציאת חירום", שבמהלכו משפחת הפלי יוצאת לחופשת חג המולד. גרג מבהיר בספר שהיה מעדיף להישאר בבית, ובאמת, במהלך החופשה הזו כל דבר אפשרי משתבש, מרגע אריזת המזוודות ועד לשיבה הביתה.
"הספר היה בשבילי הזדמנות להוציא את משפחת הפלי מחוץ לאזור הנוחות שלה ולשים אותה בסביבה עוינת. לקחתי את הסיפורים מהניסיון שלי כאבא שלוקח את משפחתו לטיולים, בתוספת זיכרונות מהחופשות המשפחתיות שיצאנו אליהן כשהייתי ילד, והכנסתי לספר. בספרים אני מנסה להסתכל על חוויית הילדות מכל זווית אפשרית, וחופשה משפחתית זה משהו שטרם יצא לי לחקור. לכן היה לי מאוד כיף לעבוד על הספר הזה", הוא אומר.
בין אם אלה האיורים המזמינים, העובדה שהספר כתוב כולו בפונט עגול של כתב יד, המשפטים הקצרים והתמציתיים או דמותו מעוררת ההזדהות של גרג, דבר אחד בטוח: "יומנו של חנון" הוא מסוג הספרים שאין שום צורך לשכנע ילדים לעזוב את המסכים בשבילם. תעיד על כך גם כותבת שורות אלה, שבנה בן העשר הגיב בהתרגשות יוצאת דופן כששמע על המרואיין הנערץ, ואף ביקש להוסיף כמה שאלות משל עצמו. "אני חושב שילדים נמשכים לספרים כי הם מצחיקים, וגם בזכות הפורמט: הם קלים לקריאה ומלאי תמונות, משהו בין ספר תמונות לרומן", אומר קיני.
האם הבחירה למעט במילים ולהתמקד באיורים היא ניסיון לגשר בין העולם המודפס לעולם הדיגיטלי?
"לילדים היום יש ציפייה שחומר הקריאה יכיל גם ויזואליה, אולי בהשפעת הטלפונים החכמים. קשה לצפות מילדים בני תשע-עשר שיצלחו ספרים עם עמודים מלאי טקסט".
לאורך השנים קמו לא מעט מבקרי ספרות ואפילו הורים שטענו כי הסדרה לוקה בשטחיות ואף במגרעות חמורות יותר. גרג הפלי מצטייר בספרים כילד עצלן, קטנוני, שחושב בעיקר על עצמו ולא לוקח אחריות אמיתית על מעשיו.
"אני לא מתיימר לחנך בספרים שלי", מודה קיני, "חשוב לי להפגין הומור. אני משתדל ככל האפשר להימנע מטון מחנך, כי אני לא חושב שזה מה שילדים מחפשים בספרים שלי. אבל אני מאמין שהמבקרים ממעיטים בערכם של ילדים. הם לא מבינים שילדים מסוגלים גם לצחוק וגם לראות מעבר למה שכתוב. אחרי הכול, גרג הוא בסך הכול ילד ממוצע".
לזכותה של הסדרה ייאמר כי הורים רבים כותבים לקיני בהתרגשות על כך שספרי "יומנו של חנון" הם הראשונים שילדיהם הצליחו לקרוא מכריכה לכריכה. "חשוב לי שילדים יאהבו לקרוא, לאו דווקא בספרים שלי כמובן. אני מציע לילדים לגלות מה מעניין אותם, לקרוא ולהתאהב בקריאה", אומר על כך קיני.
השילוב בין המילה הכתובה לבין איורים עניין את קיני מאז ומעולם. כבר כילד, הוא אומר, העדיף לקרוא בעיקר קומיקס. "אהבתי גם את 'ההוביט' של ג'.ר.ר. טולקין, וספרי הקומיקס האהובים עליי היו Uncle Scrooge ("דוד קמצוץ" מסדרת דונלד דאק) של קארל בארקס", הוא נזכר.
בהמשך ניסה להתקבל כמאייר קומיקס בשלל עיתונים, אך ספג דחייה אחר דחייה. במקביל עבד גם כמפתח משחקי מחשב, תחום שהוא ממשיך לפעול בו עד היום כעבודה צדדית, "בשביל הנשמה".
הדמויות המככבות ב"יומנו של חנון" החלו את דרכן כקומיקס שפרסם קיני באתר FunBrain.com, ובהמשך פותחו כספר שבכלל היה מיועד למבוגרים, במעין התרפקות נוסטלגית על העבר. כשהציע את כתב היד לעורך בהוצאת "אברמס בוקס", השיבו לו שם שמוטב להתאים את הספר לקהל יעד של ילדים, "והם צדקו, כמובן", הוא מודה. העבודה על הספר הראשון ארכה שמונה שנים; כיום הוא מקדיש כחמישה חודשי עבודה לכל ספר.
ספרי "יומנו של חנון" מבוססים על זיכרונותיו של קיני כילד. "גם אני חנון", הוא מודה בפה מלא. "הייתי אומר שבסך הכול הייתי ילד ממוצע. לפעמים הייתי אמיץ, לפעמים חלשלוש ולפעמים חנון. הרבה מסיפוריו של גרג מבוססים על חוויות הילדות שלי, שהוקצנו כדי ליצור אפקט קומי. גם אני כילד חוויתי אירועי בריונות, ובאותם ימים הייתה תחושה של איום ממשי. נראה לי שכיום יש יותר מודעות לתופעה, ושבתי הספר של היום מגוננים יותר".
כיום יש בריונות ברשתות החברתיות.
"בהחלט, ובמובן מסוים זה גרוע יותר מבריונות פיזית כי בריונות ברשת החברתית קשורה יותר למוניטין שלך".
באנגלית נקראת הסדרה "Diary of a Wimpy Kid" - מילה שתרגומה החופשי באנגלית הוא חלשלוש, רכרוכי. "אני לא בטוח שיש בעברית תרגום מושלם למילה Wimpy", אומר קיני, "אבל הנקודה העיקרית בהחלט עוברת בעיניי גם בבחירת המילים בתרגום העברי: שמדובר בילד שהוא לא אמיץ וחזק. במובן הזה, אני משוכנע שהמתרגמים לעברית עשו עבודה טובה".
אתה חושב שלאורך השנים חל שדרוג במעמדו החברתי של החנון?
"אני לא יודע אם החנון הוא ה-Cool החדש, אבל לדעתי כיום נוח יותר לילדים לזהות את עצמם כחנונים. אם פעם, כשאני הייתי ילד, זה היה נחשב לדבר רע, היום ילדים חשים יותר בנוח להשתייך להגדרה הזאת".
איך אתה יכול לכתוב מנקודת מבט של ילד?
"קשה להיכנס לראש של ילד, אבל למזלי יש לי זיכרון טוב בכל מה שנוגע לחוויות האישיות שלי".
מה אנחנו, המבוגרים, לא מבינים על הילדים שלנו?
"הילדים שלנו גדלים בתקופה אחרת ועלינו להבין שהילדים שלנו מתקשרים ומתרועעים עם ילדים אחרים באופן שונה מזה שאנחנו נהגנו לעשות".
קיני הוא אב לשני בנים, ויל (14) וגרנט (12). כשהוא נשאל אם הוריו של גרג הם הורים טובים בעיניו, הוא משיב: "הם הורים ממוצעים ויש להם כוונות טובות, אז מהבחינה הזאת הם ההורים הטיפוסיים. גם אני הורה טיפוסי: אני משחק עם הילדים שלי ולוקח אותם למשחקי ספורט. אני נהנה לבלות איתם".
הילדים שלך עוזרים לך לכתוב את הספרים?
"קשה לומר", הוא משיב, "שניהם טיפוסים אתלטיים והם לא כמו גרג בכלל, לכן אני לא יכול להשתמש בהם כמקור השראה. לרוב הם רואים את הספרים לפני שהם יוצאים לאור, אבל הפעם הם לא ראו את הספר החדש והם מצפים לו מאוד".
מלבד ספרי הסדרה, הוציא קיני לאורך השנים גם שני ספרי "עשה זאת בעצמך" ובהם איורים, הפעלות, חידות ובעיקר הרבה מקום ריק שבו כל ילד מוזמן להשלים חוויות משל עצמו, ובעצם לכתוב את "יומנו של חנון" הפרטי שלו. "ילדים שלחו לי צילומים של עמודים מהספרים שלהם. זה מאוד נחמד לראות איך ילדים חושפים שם את עולמם, וגם לא חסרים ילדים שקנו יותר מספר אחד כדי לכתוב בו ולהדביק תמונות מתקופות שונות מחייהם", אומר קיני.
גם ארבעה סרטים המבוססים על "יומנו של חנון" כבר יצאו לאקרנים, וקיני ליווה את יציאת הסרטים הראשונים בשני ספרי בונוס שתיארו לילדים את מאחורי הקלעים של ההפקה. הסרטים זכו להצלחה, אבל לא חסרו מבקרים שטענו שיש משהו שלא עובר בהם עד הסוף, מה שמוכיח שלעיתים המשפט "לא קראתי את הספר אבל צפיתי בסרט" לא מספיק.
לאורך השנים יצאו לא מעט ספרים ברוח יומנו של חנון, אחדים מהם זכו להצלחה לא מבוטלת. דוגמה בולטת לכך היא סדרת "יומני החנונית" (באנגלית: Dork Diaries) של הסופרת האמריקאית רייצ'ל רנה ראסל. לא ברור לגמרי אם הספר יצא כתשובה נקבית לסדרה של קיני, אשר שישים אחוז מקוראיה הם בנים, אבל קשה להתווכח עם הכרונולוגיה: ספרו הראשון של קיני יצא לאור בשנת 2007, ואילו "יומני החנונית" הגיחו לעולם רק שנתיים לאחר מכן. "ברור שכשיש משהו חדש בשוק יהיו לכך חקיינים, התרגלתי לזה כבר", אומר קיני.
קיני זכה להתארח עם משפחתו בבית הלבן בתקופת הנשיא הקודם, שם שמע מפי בני הזוג אובמה כי בנותיהם מאליה וסשה קראו את ספריו. על השאלה האם ירצה לפגוש גם בטראמפ, הוא מעדיף שלא להשיב.
לפני כשנה פתח קיני יחד עם אשתו ג'ולי חנות ספרים גדולה בעיר מגוריהם, פליינוויל. "החנות היא חלק מרגש מאוד בחיים שלי. בכל שבוע אנחנו מארחים בה סופרים מקומיים ובינלאומיים וזה מאוד מעשיר וטוב לקהילה. אני לא ממש עומד מאחורי הדוכן ומוכר ספרים, אבל אני מעורב ברמה היומיומית ובאסטרטגיה של החנות".
יש מחשבות על פרישה מכתיבת הסדרה?
"אני מתכוון להמשיך לכתוב, ומקווה להגיע לספר מספר עשרים. אני חושב שיש לי עוד הרבה מה לחקור בעולמם של בני הנוער. אם אחליט לפרוש תצטרך להיות לי סיבה טובה - כי זה צעד שיאכזב רבים".
יש סיכוי שנראה את גרג מתבגר והופך לסטודנט בקולג' או לאב בעצמו?
"במהלך העשור, הדמויות בסדרה לא השתנו הרבה. זה האתגר בלכתוב דמויות קומיקס - הן צריכות להישאר כפי שהן היו בהתחלה. האתגר שלי הוא תמיד למצוא סיפורים חדשים סביבן וסביב התכונות המזוהות עמן, כדי למשוך קוראים להמשיך לקרוא בסדרה. גרג יישאר ילד לנצח, אבל אולי באחד הספרים אפליג איתו בדמיונות על החיים כמבוגר".
יש סיכוי שתכתוב גם למבוגרים יום אחד?
"בהחלט, ואני אפילו עובד על פרויקט שמיועד למבוגרים, אבל אני עוד לא יכול לדבר על זה".
אקו"ם