תחנות תידלוק
מני פאר מרביץ המלצות חמות על שני בתי יין כיפיים ולא מתחכמים בקיסריה ובמעברות
גיליתי לאחרונה שני בתי יין מקסימים ממש באמצע הדרך בין תל-אביב לחיפה שכאילו נועדו למימוש רצון מיידי של תענוגות יין. נסיעה של 40 דקות מספקת לאלה שלא גרים באילת או בצפת אפשרות לשתות יין טוב במקום קרוב שהוא כל כך רחוק מחיי היומיום שלנו. האחד בחצר המשק של קיבוץ מעברות והשני בנמל העתיק של קיסריה.
בזמן שהייתם מחפשים חנייה בעיר, היין שלכם כבר הספיק לנשום בגביע בעוד אתם מתרחקים לאט מהמציאות המחניקה. מעבר לפסטורליה ההמלצה שלי מעוגנת בשפע ההצעות לשתייה ששני בתי היין האלה מציעים. ההתלבטויות הארוכות מה לפתוח, מה לטעום ומה לשתות הן לכאורה החיסרון היחיד של המקומות האלה. הרגשתי כמו ילד שהוכנס לחנות צעצועים ענקית עם קופון לשני פריטים בלבד. מאחורי מדפי היינות העמוסים מסתתרים, כרגיל, סיפורים אנושיים.
בשנות השלושים של המאה הקודמת חצה נחל אלכסנדר את הארץ. רק כביש אחד חיבר אותה לאורכה. הוותיקים קוראים לו עד היום "הכביש הישן". מייסדי קיבוץ מעברות באו לגבעה כדי לשמור על המעבר בגשר הבודד של אז. הם התיישבו ליד שני האקליפטוסים הזקנים שצמחו על המעיין שזרם לנהר, ובשנות הארבעים הם בנו שם בית קירור לתפוחי האדמה שהיו אז הבסיס של כלכלת הקיבוץ. שני קירות עבים שביניהם שכבת בידוד שמרו על טמפרטורה הגיונית בימים שקדמו למיזוג האוויר. היום הם שומרים על יינות מכל העולם.
באמצע שנות התשעים נסגר בית הקירור ועמד מוזנח כמו כל מי שגמר את תפקידו ההיסטורי. כשברוך וולף הציע לפתוח בית יין במקום, שאלו החברים באסיפה האם האלכוהול יכניס גורמים שליליים לחצר המשק. ברוך לא ויתר. כמו הרצל הוא עמד על המרפסת של בית הקירור בצל שני האקליפטוסים ונלחם על חזונו. אמרו לו שיביא משקיעים מבחוץ כדי שהמשק לא יישא לבד באחריות. תמי ואבנר כהן ממושב סמוך הרימו את הכפפה, והחודש חוגג בית היין את יום הולדתו השלישי. המשק מתחלק עם המושבניקים ברווחים.
ברוך היה איש חיל הים. כשחבריו שתו וודקה או וויסקי, הוא בחר ביין. סוג של התבלטות לירית בחבורת לוחמים, אבל ברוך תמיד לא הלך בתלם. "כשהיינו מתקרבים לנמלים זרים במבצעים שונים בים התיכון היינו משליכים לים את כל המזון והשתייה שהבאנו מהארץ", הוא נזכר. "בלית ברירה נאלצו לזווד אותנו במלאי מקומי". ככה הכיר ברוך וולף את היינות, את הגבינות, את הלחמים ואת החמאות של איטליה, צרפת ועוד ארצות שעד היום אין לנקוט בשמן.
לאחר הפציעה הקשה שלו הוא הכיר את ריבה מקיבוץ מעברות. היום הבת שלהם היא אחת מצוות המלצריות של בית היין. ריבה הגיעה מצ'ילה. אולי משום כך הייצוג של יינות דרום אמריקה על מדפי המקום מרשים ביותר. הדגלים של המדינות מאפשרים סיור מהיר וממצה בעולם היין של האולם הבינלאומי. האולם השני מוקדש ליינות הישראליים. בראשון יש דגש על יינות העולם החדש. שפע דרום אפריקניים,
ברוך הוא סייר יינות ואספן ותיק. הקשרים שלו מאפשרים להציע יינות שלא נמצא בחנות רגילה בעיר הגדולה. שאריות נדירות של סוכנויות שנדדו בין היבואנים יוצרות מציאות גדולות. למשל, שיראזים ישנים מבית פנפולדס שמחירם במעברות היה מצחיק כל סוחר יינות בלונדון, או שאסיין מורשה זהוב, פרמייר קרו מ-1995. אם אתם חברי מועדון בית היין אתם זכאים להנחה, ובוויכוח קל על דמי החליצה - לטעום במקום את היין ואז להחליט אם לקנות את אחיו למקרר היינות הביתי שלכם. לאחר הטעימה קנינו שני ישראליים.
התחלתי בפלטת גבינות עם לחם טוב שנאפה באזור, כי ככה אני רגיל עם היין שלי. שוכנעתי לטעום את הפורל המעושן שהיה מעולה, והצטערתי שכבר חלצתי שני פקקים של יינות אדומים. המבט של אשתי כיבה את החשק הלא הגיוני שלי לצנן במקרר את השאסיין מורשה 1995 לכבוד הפורל. סימנתי לי שיראז אוסטרלי מ-1998 וצ'יליאני ידוע שלא ראיתי בחנויות התל-אביביות, וקבעתי לי פגישה איתם עם הצלע המעושנת שקרצה לי מהתפריט לקראת הביקור הבא.
לכבוד יום ההולדת של בית היין אפשר להשיג במעברות כמה יינות בהנחות חגיגיות. הנה כמה המלצות ליינות טובים בפחות ממאה שקל. הסירה או הקברנה סוביניון של מונטס אלפא מצ'ילה, הברברה ד'אלבה של פיוצ'זרה מאיטליה או השיראז הנהדר של ממרה ברוק 1998 מאוסטרליה.
אין יוזמה ישראלית שלא נמצאת באולם הישראלי. תחגגו החודש עם האדום של מאור בפחות ממאה שקל. יין אדום וסמיך מיקב צעיר וטוב ברמת-הגולן. הקברנה סוביניון 2003 הוא יין הבכורה שלו. יין שהוכן מענבי בקעת קדש שהגיע הזמן להחזיר את כבודה ההיסטורי. כרמיה הם מולדת כל האדומים הגדולים של הצפון הישראלי. תודעתנו שטופת ענבי כרם בן-זמרה קיפחה את מעמדה של בקעת קדש שהיתה המקור של יינות רמת הגולן. את היין של מאור אפשר פשוט ללעוס. לגימה ממנו מעניקה לפה תחושה של פרוסה קלויה ומרוחה במרקחת שזיפים שחורים.
מערבה ממעברות נמצאת קיסריה. בצל מקדשו של הורדוס בנמל העתיק שוחזרה שורת החנויות והפכה לחצר האמנים. במקום היפה הזה פתחה משפחת ארבל את בית היין שלה. אורי, מומחה בינלאומי להתפלת מים, עובד כעת באוסטרליה ואשתו רחל מנהלת את המקום. הבן גיל, שעוזר לה, הוא צלם טבע בעל מוניטין בינלאומי שסרטי הלווייתנים שלו משודרים בכל העולם.
למשפחת ארבל רומן ארוך עם יין. לבן אלון יש יקב במערב אוסטרליה במחוז נהר מרגרט ליד העיר פרת'. לפני כמה שנים הוא שכנע את משפחתו לייבא ארצה את יינותיו של וולף בלאס. נטולי ניסיון מסחרי הסתבכו בני המשפחה והעבירו את הזכויות לחברה הסקוטית בתל אביב. הם נשארו עם מרתף עמוס יינות ועקוצים באהבה ליין. מתחת לקמרונות הרומיים המשוחזרים אפשר למצוא בין יינות כל העולם מציאות נדירות של יקבי בוטיק אוסטרליים שנשמרו ברשות המשפחה. הרומאים לא חלמו שבנמל שהם בנו אנחנו נתענג היום על שיראזים מהקצה השני של העולם.
קניית בקבוק מזכה אתכם בנשנוש על חשבון הבית אם תשתו אותו ליד אחד השולחנות המפוזרים ברחבה העתיקה. בתפריט המצומצם, שיש בו מרכיבי חובה לטעימות יין, מככבת עוגת הגבינה האישית של הסבתא. יש הרבה פיתויים של חצאי בקבוקים מתוקים שיהפכו את הצירוף של יין בציר מאוחר עמוס בוטריטיס עם עוגת גבינה ביתית למתכון האולטימטיבי של תחושת גן עדן.
מקומו של אלון, האח המרוחק, לא נפקד. פוט היל הוא יין קל ומקורי מהיקב שלו במערב אוסטרליה. עירוב של שיראז, גראנאש וקברנה סוביניון יוצר במפתיע יין אדום מודרני. יין פירותי קל שנחתם בפקק הברגה מתכתי. על התווית מופיעה טביעת רגלה של בתו הקטנה. ככה גם הנכדה נכנסה לתמונה המשפחתית. כדאי להתעניין (דרך הטלפונים המופיעים למטה) בנוגע לאירועים היזומים במקום. הופעות אמנים, הקרנות סרטים או הרצאות בנושאי יין.
תבחרו איפה אתם רוצים את יין המפלט שלכם מטרדות היום-יום. בקיסריה מול השקיעה או על המרפסת במעברות בצל האקליפטוסים שזוכרים את הימים שמי האלכסנדר עוד היו לשתייה. שני בתי היין פתוחים כל הלילה עד אחרי יינות הקינוח.
מעברות, טלפון: 09-8972055.
קיסריה, טלפון: 04-6100562, 054-4527664.
נא להמתין לטעינת התגובות
