ראשי » סגנון ופנאי » תיירות » עולם אחר

שכרון חושים בפוקרה: נפאל כמו שלא הכרתם

אחרי חודש בקטמנדו ושבועיים של טרק בהימלאיה, עומר כרמל החליט סיים את המסע שלו מנפאל המופלאה בחגיגה אינסופית של אור ואהבה. חלק שלישי ואחרון של יומן המסע לנפאל

לאחר חודש בקטמנדו ושבועיים נוספים של טרק מאתגר בהרי ההימלאיה, מילאה את גופי תחושת עצבות ודכדוך. ידעתי שהטיול לנפאל מתקרב לקיצו ושפוקרה היא היעד האחרון במסע. יותר מכל קיוויתי שהביקור בעיר, עליה שמעתי כה רבות בעת שהותי במזרח, לא יאכזב אותי ויקלקל ולו במעט את רגשות האהבה שפיתחתי למדינה.

- טרק על גג העולם: טיול בנפאל - חלק א'
- טיפוס קשוח: יומן מסע בנפאל - חלק ב'

לשמחתי, חששותיי התבדו, ועם הגיעי לעיר הבנתי כי פוקרה תהווה סיום מהנה לטיול. לעובדי משרד הבריאות והאגודה למלחמה בסרטן אני לא ממליץ לקרוא את המשך היומן, כי פוקרה היא חגיגה של סמים, אלכוהול ושוב סמים. המקום פשוט בנוי ומיועד לאוהבי חשיש, למכורים  לג'וינט, לנרקומנים של גראס ולמחבבי המירחואנה.

מכיוון שכבר הגעתי לעיר אחרי מסע ארוך ומתיש בהרים, החלטתי לתת צ'אנס לעיר הקיט ולראות אותה כפי שהיא באמת - עיירת קיץ אירופית קסומה ויפהפייה שבמקרה ממוקמת בלב המזרח.

את הביקור בפוקרה יש לחלק לשניים. חלק ראשון הוא העיר עצמה שבה גרים התושבים ואין סיבה להרחיב את הדיבור עליה. החלק השני הוא איזור ה"לייק סייד" ששם מתרכזים המטיילים הרבים. ה"לייק סייד", כשמו כן הוא, איזור נופש משופע בגסט האוסים יפהפיים, ששוכן ליד אגם ענקי סמוך לעיר. קסמו של המקום וכח המשיכה שלו הוא בזכות המרחבים הירוקים, האגם הצלול וצלילי השלווה והמנוחה.

אחד האתרים המרשימים ב"לייק סייד" הוא רחוב ארוך, ש"הדביקו" בשני צידיו מין טפט צבעוני ענקי וביחד עם שלטי תאורה ואורות ניאון המקובעים לקירות הרחוב, הוא מקנה תחושה של שהות בנוטינג היל שבלונדון. אבל כנראה שהשיער הסתור, העיניים האדומות והלבוש המוזנח של התיירים במקום מחזירים אותך מהר למציאות

הנפאלית.

אחד הדברים בהם הנפאלים מעוררי השראה וראויים להערכה הוא היזמות העסקית שלהם. מקומיים בעיר ממשיכים במלאכת השידול ואמנות הוצאת הכסף מהמטיילים המערביים. אך בעוד שבקטמנדו הם מנסים למכור מוצרי צמר מקומיים ואת המומו, ובהימלאיה הם דוחפים ציוד לטרק ואת הדלבאט, הרי שכאן הם פשוט מנסים לגרום לך להיות מאושר.

זקנים חסרי שיניים, צעירים חדורי מוטיבציה, ילדים קטנים עם מבטים מכמירים ונוגים - כולם מנסים לשדל אותך לקנות עלים דווקא מהם. "אני לא מעשן סמים", אני אומר להם כשהם ממשיכים להתעקש והם בשלהם, "אין כזה דבר לא מעשן, אתה גבר, גבר מעשן", הם עונים בנפאלית שוטפת ובאנגלית רצוצה ומתעקשים. עד שאתה מקבל קריז, טבעי ולא בגלל כימיקלים אסורים.

יש לא מעט אטרקציות לנופשים בפוקרה. החל ממצנחי רחיפה לאמריקאים, שריחוף מעל הרי ההימלאיה זה הכי קרוב שהם יגיעו אל הרכס כי המאמץ הפיזי הכרוך בטרק הוא לא בשבילם, ובעיקר בגלל שיש באפשרותם לממן הרפתקה יקרה שכזאת (מחיר צניחה יכול להגיע ל-200 דולר, שווה ערך לשהות בת כמה חודשים באיזור).

אטרקציה נוספת היא רפטינג בנהרות האיזור, הכולל מסלולים ברמות שונות, ממבוגרים המחפשים את מעיין הנעורים דווקא במימי פוקרה, או צעירים מאותגרים שהכמיקלים גרמו להם להאמין שהם חזקים לא פחות משייטים מנוסים. וכמובן הבילוי העיקרי באיזור, הדייג, שתופס את מקומו כספורט הפופלרי ביותר בקרב מטיילים, הן בגלל הרוגע הנפשי שמתלווה אליו המתאים לאווירה, והן בשביל ארוחת הערב הבאה.

אחד הימים שזכורים לי במיוחד הוא היום שבו קמתי לצליל הילולי השמחה שהדהדו בעיר בגלל שנפאלי חמוד, שהפך תוך יום לסלב המקומי הנערץ, תפס דג במשקל שבעה קילוגרמים. מה שריתק אותי הוא שלא מסתכלים על הקוביות בבטן, מסת השרירים או היכולת הווקאלית. שם מפורסם הוא זה שעבד קשה למען מטרה, שישב שעות בשמש הקופחת, שהתמיד בעשייתו למען הסביבה, שנתן משהו למולדת, שהביא לאומה מקור לגאווה - והכל בזכות דג עסיסי ובשרני. זהו גיבור מקומי, וליום אחד הוא היה גם הגיבור שלי.

התמזל מזלי ובזמן שהותי בעיר, התרחשו שניים מבין החגים הלאומיים הכיפיים ביותר. אילו לא הייתי קיבוצניק חסר אמונה, הייתי מבכה על כך שאנחנו היהודים יודעים רק לצום, להתפלל ולהתענות בחגים, בעוד שהנפאלים חוגגים בשמחה עצומה ותחושת שחרור. 

חג "השורבטרי" הוא יום חגם הלאומי של מגדלי החשיש במדינה. ביום זה מתאספים מטף ועד זקן, נשים וגברים, אנשי עסקים ומלוותיהם היפות, פקידי ממשל ועברייני צמרת, וכולם מעשנים סמים. אני לא צוחק - ביום חג "ארור" זה מצוה על הנפאלים ללעוס עלי מריחואנה עטופים בצורה של כדור דשא רטוב שאותו הם מעלים לחיך ומשחררים עם סיום בליעתו בחיוך רחב וטיפשי.

את המשך היום מבלים הנפאלים בשתיית אלכוהול מופרזת, מה שמוביל לשילוב קטלני של הוללות והפצת הרמוניה, אור ושמחה לעולם. החג אגב משבית את המדינה לשלושה ימים לפחות בגלל חוסר התפקוד שנובע ממצוות "עד-דלא-ידע".

החג השני אליו נקלעתי גם כן במזל היה חג "ההולי". ביום חג משובח זה יוצאים הנפאלים לרחובות ומשפריצים לכל עבר מים וצבע דליל. כן, הם העתיקו את חג השבועות ושיכללו אותו לדרגה של אמנות גאונית מעוררת הערצה עם הוספת דליי צבע שאפילו שפכטל לא מנקה אותם.

ולסיום, את קורותיי מנפאל יצא לכם לקרוא בסדרה בת שלושה יומני מסע. טיילתי בלא מעט ארצות בעולם, אך מדינה שיש בה את השילוב של טבע פראי, ספורט אתגרי, חיי הוללות לצד ימי מנוחה ושלווה אמיתית, בנות יפהפיות ונוף מרהיב לא פחות, יש רק מעטות. נפאל הותירה בי זיכרונות אותם לא אשכח לעולם. את חלקם שיתפתי אתכם הקוראים ואת רובם אנצור בליבי לעד.

הכותב הוא מדריך טיולים בחברת עולם אחר

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

עולם אחר

חברת תיירות בינלאומית המתמחה בהפקת טיולי איכות גיאוגרפיים בקבוצות קטנות, תפירה אישית של מסלולים לנוסע העצמאי והרכבת חבילות נופש אקסקלוסיביות ליעדים אקזוטיים ברחבי העולם.

לכל הכתבות של עולם אחר