הקרב על הבית
כתובות אתרי אינטרנט מציתות מהומות גם בעולם האמיתי. פעם אחת זה נגמר ביריות
ההתייחסות לשמות המתחם דומה מאוד להתייחסות לקרקע הרשומה בטאבו, וגם הדיונים על בעלות הנכס דומים למשפטים המכריעים בעלות על נדל"ן. רבים מהשמות שבמחלוקת נרכשו עוד בתקופת הבהלה לזהב של התעשייה, בתחילת שנות התשעים, כשרק מעטים הכירו את האינטרנט והבינו את המשמעות הכלכלית האדירה של החזקת שמות מתחם.
בתקופת בועת 2000 הוקמו חברות שכל עיסוקן היה רכישה סיטונאית של שמות. בעוד שם מתחם חדש, שלא נרכש מעולם, עולה חמישה עד עשרה דולרים, הרי שחברה הזקוקה לשם עבור האתר שלה או עבור מוצר תסכים לשלם עבורו גם אלפי דולרים בלית ברירה – כך שהעסקאות הבודדות מכסות בקלות אלפי שמות שאינם בשימוש לעולם. לאחר התפוצצות הבועה נפלו גם עסקי השמות, ובשנה האחרונה, עם התעוררות עסקי האינטרנט, חזרו גם עסקי השמות לנפח עצום, שזכור לנו רק מימי נאסד"ק העליזים לפני שבע שנים.
עם הפריחה הכלכלית המחודשת באינטרנט התרענן גם ספר החוקים, ובמדינת ניו יורק נחקק החודש חוק חסר תקדים, ולפיו רישום אתר באינטרנט על שמו של אדם אחר הוא עבירה פלילית. לפי החוק שיזמה הסנטורית בטי ליטל, לכל אחד מאיתנו יש זכות מולדת על אתר שיישא את שמו. החוק עדיין אינו מחייב בארצות הברית כולה, אבל מאמצים משפטיים רבים מנסים להסדיר מבחינה חוקית את רישום שמות המתחם גם במשפט הפדרלי.
ויכוחים על שמות אתרים יכולים להסתיים גם בקרב יריות, בטח כשהשם ברור, קצר ומזמין כל כך כמו sex.com. לכל מי שמבין משהו בכסף ובאינטרנט, ברור שמדובר בשם מתחם יקר מאוד. אמריקני בשם גארי קרמן קנה אותו במחיר מציאה עוד בתקופת האבן של האינטרנט, ב-94', ואפילו לא בנה בו אתר: רק חיכה להצעות רכישה. לנדל"ן היה אכן פוטנציאל גבוה, כמו מגרש במרכז עיר רועשת, שמיליוני מבקרים מגיעים לסביבתו מדי יום – אם בגלל שכתבו sex בתיבת החיפוש, אם בגלל ה"כבוד" שגוגל נותן לאתר בגלל שמו הברור כל כך, ולפעמים כי פשוט גלשו לאתר וקיוו למצוא בו את הדבר עצמו.
פחות משנה לאחר שרכש את שם המתחם, עוד לפני שהספיק למכור אותו, גילה קרמן לתדהמתו שהכתובת כבר לא בידיו. איש עסקים אמריקני מפוקפק בשם סטיבן כהן פיקסס מסמכים מזויפים לחברת רישום האתרים והצליח להעביר על שמו את שם המתחם הקורץ. הוא פעל במהירות, הציף את העמוד בפרסומות, ולפי דיווחים שונים הרוויח בכל יום מאות אלפי דולרים מהחשיפה אליהן, ללא השקעה של עבודה או מאמץ, רק בזכות השם. התרנגולת הזאת הטילה ביצי זהב עבור כהן במשך תשע שנים.
רק ב-2001 הצליח
באחרונה יצא לאור בארצות הברית הספר Sex.com, המתעד את השתלשלות הפרשה שעשתה הרבה רעש בארצות הברית ובעולם המשפט, יצרה תקדימים, ובזכותה נחקקו חוקים מפורשים בנושא שמות דומיינים.
קרב שמות ענקי אחר, שלשם שינוי לא נגמר ביריות ובמאסרים, קשור בענקית רכב יפנית ובמלחמתה באזרח עוזי ניסן. ניסן, יליד ירושלים, עבר לארצות הברית בסוף שנות השבעים והקים שם כמה עסקים תחת שם המשפחה שלו. ב-1991 רשם כחוק את חברת ניסן מחשבים לאספקת ציוד מחשב, וב-94' רכש עבור החברה את שם הדומיין nissan.com. אז גם התחילו הבעיות. ניסן מוטורס, ענקית הרכב היפנית, החלה לרדוף אותו בערכאות משפטיות שונות, תוך שימוש בסוללת עורכי דין ענקית, ללא הצלחה.
לטענתו של ניסן האיש, ניסן החברה רדפה אותה במטרה לרושש אותו ולרשת את שם האתר, שבית המשפט אישר לו להחזיק כחוק במספר החלטות תקדימיות. ניסן האיש העמיס את nissan.com בפרטי המשפט ובלכלוכים על ניסן מוטורס. החברה תבעה שיוריד את כל הפרטים שנוגעים לה, ושוב הפסידה. בפשרה בבית המשפט הסכים עוזי ניסן לא להשתמש בשם החברה היפנית כדי לפרסם רכב, ולהשתמש באתר בתום לב.
לפי פרשנים ומומחים ניסן לא מרוויח הון עצום מעצם החזקת השם ניסן.קום, ולמעשה היה עדיף שימכור אותו לחברת ניסן, אבל החברה היפנית הגאה לא מעוניינת לקנות אותו אלא לזכות בו במשפט, ועוזי ניסן הגאה לא מעוניין למכור אלא להיאבק על טיהור שמו ושם אתרו. במהלך השנים שילם ניסן מאות אלפי דולרים לייעוץ משפטי, והמאבק הזה הפך לסיפור חייו. את הפרטים אפשר לקרוא איפה אם לא ב-nissan.com. חברת הרכב ניסן מסתפקת בינתיים ב-Nissan-Global.com המייגע .
נא להמתין לטעינת התגובות
