גם יפה, גם עפיצה
רוני ססלוב בדרך כלל לא ישנה בארבע לפנות בוקר. או שהיא מעולפת בבר אופנתי, או שהיא משכימה לעבוד ביקב המשפחתי. נסיכת הייננות הישראלית נעלה את מורן שריר בחדר מלא חביות, וחשפה בפניו איזו טובה ביקש ממנה משה קצב
רוני ססלוב מקבלת אותי בשעת צהריים מוקדמת באחד מימי השיא של עונת הבציר. מדובר בימים של אטרף בעבודה כשהיא מחייכת חיוך עייף מתגלה סט שיניים בגוון בורגונדי אפרפר שמסגיר את מה שצלילות מוחה לא הסגירה: היא כבר שתתה היום כוסית או שתיים.
"בלילות הקרובים לא תראה אותי יוצאת לריף ראף או לג'וז ולוז, אני שקועה פה בעבודה וגם אם תראה אותי, אני בטח אשב עם וודקה או משהו כי יין אני לא אוכל לראות בעיניים". ססלוב , 29, היא ייננית ביקב המשפחתי. במקצוע שמתאפיין לרוב בגברים בגיל העמידה כבדי שמיעה ומשקל, ססלוב היא משהו שונה מאוד.
יקב ססלוב ממוקם בקיבוץ אייל, צפונית-מזרחית מכפר סבא. היקב יושב מטרים אחדים מהפרות של הקיבוץ וקילומטרים ספורים מהחומה שמסתירה היטב את תושבי קלקיליה. ססלוב מציעה לי סיור ואני שמח לגלות שהענבים מגיעים ליקב של הססלובים מכרם מרוחק שנמצא בקדיתא בגליל העליון. מצוין. סיור בין גפנים הוא מהפעולות המשעממות שאדם יכול לחוות. "בתקופה כזאת יום העבודה שלי מתחיל בארבע בבוקר", אומרת ססלוב בזמן שאנחנו עוברים בין החביות הגדולות.
מה זה אומר בעצם יום עבודה?
"בתחילת היום בצרנו את הענבים בצפון והובלנו אותם ליקב. כלולה בזה המון לוגיסטיקה וצריך לפקח על זה. למעשה אני משתתפת בהכל, כולל לשטוף, לנקות ולסחוב".
עבודה פיזית?
"עבודה פיזית קשה, אבל כייפית".
אין הרבה יינניות בארץ, נכון?
"אין הרבה, אבל יש כמה. בגדול אתה צודק, זה מקצוע גברי".
למה בעצם?
"פעם כל המקצועות היו גבריים, ומראש יין זה סוג של נהנתנות שהיתה רק גברית. אין הרבה נהנתנויות שמראש הן נשיות. יין הרי זה לא דבר שצריך, זה לא נחוץ לשרידות או ליומיום. יין זה כיף. אז לא נתנו לנשים להתעסק בזה כדי שהן יהיו פרודוקטיביות ויטפלו בבית ובילדים".
במשך שנתיים הפיקה ססלוב סרטים קצרים לסביים, אבל עזבה משום שהעיסוק בזה הפך, לטענתה, לכמעט לא רלוונטי.
מזלזלים בך כי את אישה ואת צעירה?
"תלוי מי. לי ודאי שהנשיות וגם הלסביות מעולם לא הפריעו בעבודה ביקב. בתוך התעשייה האנשים מאוד לא סקסיסטים. הם מאוד רציניים והם מתייחסים אלי וליין שלי ברצינות, אז זה נורא כיף. מצד שני יש את האנשים שפחות מבינים, כאלה שלא כל כך מכירים גם את תעשיית היין והם בדרך כלל מופתעים מהידע ולא מבינים איך מישהי שהיא לא מבוגרת כל כך מבינה כל כך הרבה ביין".
כי את אישה או כי את צעירה או כי את יפה או קומבינה של שלושתם?
"גם ברמה של בחורה צעירה שמבינה כל כך ביין וגם זה שאני עושה יין. אבל אני מרגישה כל כך בטוחה במקום שלי ובידע שלי, שאני מרגישה שאי אפשר לערער את הביטחון שלי. בגלל זה זה בכלל לא מפריע לי, וזה מקום נעים להיות בו. אין מה לעשות, הם צריכים להתמודד עם העובדה שגם בחורה יכולה להרים 16 קילו של יין. לא קל, גם לי לא היה קל, אבל מתרגלים".
הביטחון הזה הוא משהו חדש או שתמיד היה לך?
"זה בא עם השנים ועם הידע שצוברים. תראה, זה חייב להיות אמיתי. בתחום הזה אי אפשר לרמות. בהתחלה התביישתי לכנות את עצמי 'ייננית', הרגשתי שאני לא ראויה לתואר הזה. אבל עכשיו אני לא מתביישת להגיד שאני ייננית ואני מבינה בעסק הזה לא פחות מכל אחד אחר. נו וואן קן בולשיט מי".
ססלוב מתעתדת ללמוד בקרוב לתואר שני בייננות בקנדה. אל נסיעת הלימודים הזו היא תצא עם בת זוגה. למרות שהיא מתעקשת שבארץ היא לא סובלת מאפלייה כלשהי, אין לה ספק שבקנדה הליברלית, שם נישואים חד מיניים מותרים על פי החוק, היא תמצא אווירה הרבה יותר פתוחה ומקבלת.
עכשיו היא מראה לי את חדר החביות. ססלוב היא קונטרסט מעניין לחביות האלון הצרפתי הדשנות שרובצות בחדר. כבר הכרתי בחיי איש או שניים בעלי אופי וחזות כשל חבית, אבל פה מדובר בטמפרמנט שונה לחלוטין.
היא מסבירה לי על סוגי העץ ושיטת הכפיסים כשהיא לובשת גופייה שחורה ולצווארה עדיליון גדול ונוצץ שלא בדיוק מותאם ליום עבודה קשה בכרם. על השכם שלה קעקוע קטן, וכשהיא מרימה ידיה לכבות את האור בחדר הקריר מתגלות בבית שחיה שתי תלוליות שיער שטני.
מי שמסתובב בלילות בתל אביב אולי נתקל בססלוב. אמנם בעונת הבציר היא מתעוררת לעבודה בארבע בבוקר אבל בדרך כלל היא מכירה את השעה הזאת מהצד השני של היקיצה. כשהיא לא בוצרת בקדיתא או מפקחת על ההתיישנות אפשר למצוא אותה באחד הברים או המועדונים בעיר.
בשיער קצוץ, עיניים כחולות, וגם - אין טעם להכחיש - פנים מאוד יפות. ראיתי אותה לא פעם מככבת באחד הפאבים שנקלעים אליהם מאוחר בלילה, יושבת על הבר או חצי זרוקה על המדרכה ברחוב. תמיד עם כוסית ביד, תמיד איזה גבר מנסה להתחיל איתה ותמיד היא מסרבת בחיוך. בתעשייה כל כך מסורתית ושמרנית ססלוב הצעירה מכניסה מנה הגונה של עפיצות (דאחקה פנים ייננית) לעולם היקבים. נחמד לגלות שלא כל מי שמתעסק בתסיסה ובקבוק חייב להיות נומבון שמנמן ומזדקן.
את די בליינית.
"די, כן".
יש דיסוננס בין הקצב התזזיתי של חיי הלילה ובין העולם השמרני של הייננות, או שהלכתי רחוק מדי?
"לא, יש. זה מורכב. אני רוצה לחבר בין שני העולמות האלה. אחד הדברים שחשובים לי זה שיין לא יהיה אליטיסטי בלבד. גם לצעירים עם 50 שקל בכיס וגם לעשירים עם כרטיס פלטינום מגיע לשתות יין טוב, זה לא דבר לנבחרים בלבד. אני רוצה לחבר את היין לאווירה התל אביבית, שלא יהיה כבד. מותר גם ליהנות מהחיים, אפשר לעצור רגע ולהתענג".
עולם היין בדרך כלל מגה כבד, לא?
"אין לי בעיה עם הכבדות, אפשר ליהנות גם מזה. מה שחשוב זה שהיין יהיה טוב. גם אם זה יין יומיומי הוא חייב להיות טוב. ועוד פעם, טוב לא אומר בהכרח יין יקר או יין מורכב אלא כזה שאתה פשוט יכול ליהנות ממנו".
מה בעצם מוסיף הקטע התל אביבי שלך ליקב?
"אני מכירה מקומות, מסעדות, ברים, בתי קפה. זו כבר אמנם העבודה של הסוכנים, אבל משם התחלתי, מהמקום של השיווק. נכנסתי בתור עוזרת יינן ואחראית לשיווק, המצאתי לעצמי עבודות וכל מיני דברים לעשות. עם הזמן מצאתי את עצמי עוסקת יותר ויותר ביין עצמו, אבל אני עדיין פעילה בהשתתפות בתחרויות ובמתן חסויות לכל מיני אירועים".
הראש של ההורים שלך פחות עסקי?
"פחות עסקי עד לא עסקי בכלל. זאת הבעיה של הרבה ייננים. בגלל שהם רומנטיקנים לא כל כך מעניין אותם התחום של הביזנס והשיווק. פעם שיווק היה מילה רעה בתחום שלנו. אבל אין בושה בזה. ברגע שיש לי מוצר שאני מאמינה בו אני רוצה שייחשפו אליו, חשוב לי שאנשים יידעו עליו. זה טבעי וזה בסדר גמור. אין בזה בושה, נהפוך הוא".
ססלוב מכנה את אבא שלה ברי. במהלך הביקור השם "ברי" נצעק יותר מפעם אל חלל היקב. אולי ככה זה כשאבא הוא גם בוס, אבל נראה לי שבמקרה של הססלובים מדובר בדינמיקה משפחתית שאין לי את המנדט לנתח. ברי ססלוב, ישראלי יליד קנדה, היה איש מחשבים שניהל קריירה סולידית. אין ספק שאם היה דבק בעסקי המחשוב שנות התשעים היו מחייכות אליו. אבל במהלך שליחות בקליפורניה אבא ססלוב שם לב שהוא מתעניין פחות בעבודה ויותר ביין.
כשחזר ארצה ב-91' החליט לנטוש את המקצוע ולהקדיש את ימיו לענבים ולבציר. אחרי שנים של שותפויות שונות והדרכה בנושא יין הקים ססלוב סוף סוףב - 98' יקב משלו. בשלב הזה רוני היתה במסלול לווטרינריה. היא למדה בפקולטה וכבר התכוננה רגשית לכך שחייה המקצועיים יכללו עיקורים, סירוסים והסרת ציסטות לאוגרים חולניים.
ולמה ויתרת על התענוג?
"כי זה פשוט דיכא אותי. כבר עבדתי אצל שני וטרינרים. לאחד היתה מרפאה ברמת השרון וראיתי איך מגיעים כל הפציינטים העשירים ונותנים לחיות שלהם טיפול יקר. השני עבד ברחובות, הוא וטרינר מעולה, אבל ראיתי איך לאנשים אין כסף ואין זמן וכוח להשקיע בחיות שלהם אז הם פשוט הזניחו אותן. זה מאוד דיכא אותי, כאב לי הלב כל פעם מחדש. וטרינרים עובדים כל כך קשה והם לא מקבלים קרדיט או אפילו את האופציה לטפל בבעלי החיים. אז הבנתי שאני לא מעוניינת להעביר את חיי כקדוש מעונה, אני יותר מדי נהנתנית בשביל זה".
יקב זה מקום מושלם לנהנתנות.
"בדיוק. אף אחד לא רוצה להגיע לווטרינר אז כשהם כבר באים, הם באים מבואסים. לא רציתי לעבוד במקום שבאים אלי עם באסה. במקום זה אני נמצאת במקום שלאנשים כיף לבוא אלי. אני חוגגת איתם אירועים חגיגיים ורומנטיים ולוקחת חלק בצדדים הטובים יותר של החיים. זה מקום יותר נעים להיות בו, זה אולי פחות הרואי, אבל זה כיף".
קורה שאתם מוצאים את עצמכם שיכורים באמצע יום עבודה?
"בטח, כל הזמן. זה חלק מהכיף של לעבוד ביקב".
ססלוב נועלת מאחורינו את חדר החביות. יש. בחלל ההאנגר הגדול ממתין שולחן שערוך לשניים, בכל צד כוס יין ובאמצע פלטת גבינות וצלוחית עם לחם פרוס. במהלך השיחה טעמתי אביב מרלו, אביב קברנה סוביניון ורזרבד קברנה סוביניון. סירבתי לירוק.
"אנחנו מחנכים לתרבות יין", אומרת ססלוב ומוזגת עוד כוסית, "איך ליהנות מיין ולמה אתה נהנה ממה שאתה שותה. ככה בנינו קהל שיין מעניין אותו. ככל שהוא יידע יותר באופן כללי, זה יעבוד לטובתי וגם לטובת שוק היינות באופן כללי. לא צריך להיות מבין גדול, יין או שהוא טעים לך או שהוא לא. יש כאלה שיידעו להסביר לך בדיוק למה הוא טעים וממה הוא מורכב ויש כאלה שלא, וזה מקסים. באחד הסיורים פה ביקב נכח אדם בכיר מאחד מהיקבים הגדולים בארץ ובמקביל היה גם אחד ששאל
'מה זה עפיצות?'. ושניהם יכולים ליהנות מהיין".
הוא לא ידע מה זה עפיצות?
"לא".
מצחיק.
"אתה יודע מה זה עפיצות?".
לא.
"עפיצות זה היובש שמרגישים בפה והתחושה הקהה בשיניים כששותים יין".
אה. או-קיי. הישראלים בכלל מבינים משהו ביין?
"יותר ויותר. זה מדהים איך השוק גדל משנה לשנה ורואים גם איך הישראלים לומדים להכיר יותר ולהתעניין יותר. זה גם מפתיע, אבל הלקוחות הישראלים מאוד מפרגנים".
לא נכון.
"כן, כן. גם אותי זה הפתיע".
והתחרות בתחום? את כל הידע שלי על ייננות הפקתי מ"לחיי האהבה", ושם זו תחרות ממש רצחנית. "אז זהו, שלא. כנראה בגלל שכולם בתחום הזה באים מתוך אהבה אמיתית ליין, כולם נורא מפרגנים ועוזרים אחד לשני. אם למישהו מתקלקל איזה מכשיר אז יקב אחר תמיד שמח לעזור לו. אנחנו לא בעסק הזה מאיזשהו רצון לעשות כסף, אחרת לא היינו בתחום הזה".
יש אחוות יינניות בינך לבין הנשים האחרות בתחום?
"לא ממש, יש אחוות ייננים באופן כללי. אנחנו לא צריכות לחזק אחת את השנייה כי באמת אין קיפוח ואין אפליה".
כפרח וטרינריה בדימוס, ססלוב היתה פעילה באינספור ארגונים פוליטיים. מנוער רצ ושלום עכשיו, עד ארגוני הצלה של חיות. היא מעידה על עצמה שלא היתה מיליטנטית מדי, אבל בפירוש הרבה יותר אקטיביסטית משהיא היום. כנראה קשה לעבוד כל יום בחברת חביות עץ צרפתי בלי שהארומה הבורגנית תחלחל לוורידים. עיקר הפעילות הסביבתית שלה כיום מתמצה בטיפוח הכרמים האורגניים של המשפחה.
היקב שלכם אורגני.קצת טרנדי מצדכם, לא?
"זה לא בדיוק שהיקב אורגני, אבל הכרם שלנו אורגני. אתה יודע, כל העניין של האורגניות זה לא משהו שהוכח מדעית, אבל זה נבחר במבחני טעימה. אנחנו לא שמים את זה בתור הדגל של היקב, אבל זה משהו שאנחנו מאוד מאמינים בו וכרגע זה מראה תוצאות מצוינות".
חבל, את יכולה לנצל את הטרנד הזה למכור הרבה יותר בקבוקים.
"ביין זה עובד הפוך דווקא. ליינות אורגניים היה שם של יינות מאוד גרועים כי יש הגבלות על שימוש בגופרית והיין יכול להתקלקל. אז זו אחת הסיבות שאנחנו לא מצהירים על היין שלנו כאורגני".
אז יש מצב שאני שותה עכשיו יין מקולקל?
"מה פתאום. בחיים לא נשתמש במשהו שיכול לפגוע בו".
איפה עוד את דוחפת את היקב לאזורים שאת מאמינה בהם?
"למשל בחסויות שאנחנו נותנים. אנחנו ספונסרים באירוע של במת מיצג וגם בפסטיבל בינלאומי שעושים בסינמטק. זה לאו דווקא קהל קלאסי של שותי יין, אבל חשוב לי שנהיה גם במקומות כאלה שהם יותר פרינג'יים ונגיע גם לאנשים שביומיום לא שותים יין וחושבים שיין זה משהו מאוד גבוה ומסובך.
"נתנו גם חסות לפסטיבל הסרטים ההומו לסביים, בי וטרנס, ואנחנו משתדלים להיות מעורבים בנתינת חסות לאיל"ן. אלה כל מיני מטרות שחשוב לי לקחת חלק בהן. אני יכולה להגיד לך לעומת זאת שהתקשרו מצוות ההפקה של יום הולדת 60 למשה קצב וביקשו יין. הם אמרו שהם עושים לקצב יום הולדת בפונדק אלביס".
חוגג בסטייל.
"כן. הוא חגג בפונדק אלביס והם ביקשו שנתרום להם יין לאירוע".
נו ו. . .?"
"סירבתי. אמרתי להם שאם קצב רוצה יין, שיקנה".
נא להמתין לטעינת התגובות
