כוכב נולד
מני פאר ערך ביקור קיצי ב"וינאקספו", תערוכת היין החשובה בעולם שנערכת בבורדו, וגילה שהבון טון של האירוע הוא יינות ישראלים. מפגש מקרוב עם הפוליטיקה והכלכלה של תעשיית היין העולמית
לא ברור אם הצרפתים חשבו על גישור פוליטי כשהציבו את הדוכנים של המציגים הישראלים והלבנונים בשכנות צמודה, או שהם פשוט רמזו שהם רוצים שלום בגבולנו, כדי שהבנים שלהם יחזרו הביתה ממשימות השיטור שלהם בלבנון.
מעל הדגל הלבנוני התנוסס בגאווה שלט גדול של ישראל. יש יוקרה גדולה בעולם ליינות הלבנונים, הידועים כיינות כבדים וקשים, שמתיישנים שנים ארוכות. אם יהיה פעם שיתוף פעולה כלכלי בעת שלום בין ישראל ללבנון, הוא יקפיץ את יוקרתם ומחיריהם של היינות מהמזרח התיכון לשמיים.
ענביהם של טובי יינות לבנון גדלים במרומי איזור הבקעה, וסוחרי היין בכל המדינות יודעים שכשהתותחים רועמים, הבציר מתעכב. אבל לפעמים זה עוזר לענבים להבשיל יותר לקראת התסיסה. כל הייננים הלבנונים שמחו להטעים אותי ביינותיהם, אך סירבו בנימוס להצטלם אתי. "עוד לא" הם אמרו, "יבוא יום ואינשאללה נעשה טעימות לעיתונאים כמוך גם בתל אביב".
סיפרתי לאחד הייננים הלבנונים ששתיתי לא מזמן שאטו מוסאר לבנוני עם חברים במסעדה טובה ביפו. כשהחלפנו כרטיסי ביקור, גיליתי ששמו בוסטרוס. "תראה איזה עולם קטן", התלהבתי , "המסעדה בה שתינו את היין הלבנוני לא רחוקה מרחוב שנקרא פעם בוסטרוס". חשבתי שזה נכון לפטפט אתו במסגרת הסמול טוק הפוליטי. "אני מכיר את הרחוב", ענה הלבנוני בשקט ובלי חיוך, "הוא על שם המשפחה שלי".
שברתי את הדממה שנפלה פתאום בהערה מקצועית שיין הרוזה שלו מפתיע לטובה, בכל זאת, הלבנונים ידועים יותר באדומים שלהם. אבל גם המחמאות על הרוזה לא בישרו על עתיד ורוד של יחסים אלכוהולים עם שכנינו.
בארבעה צעדים חזרתי לדוכן הישראלי, כדי לברר מי תלה את השלט הגדול שנושא את השם "ישראל" כמעט מעל כל האיזור.
"כשאהוד אולמרט היה שר המסחר והתעשייה, הוא יזם את הקמת מאגד היין, שנועד לקדם את ייצוא היין הישראלי בעולם", מספר בלייר. "הוא הבטיח שקל ממשלתי על כל שקל שהיקבים יוציאו מכיסם בנושא הזה. הרבה ליטרים של יין נשפכו מאז, וכל הנושא קרס. אני לא מאשים את הממשלה. אני כועס על היקבים הגדולים בישראל, שלא גילו אורך רוח וחזון. הם פרשו מהמאגד, וכל היוזמה קרסה".
לדבריו, יקבי רמת הגולן מציגים בבורדו מאז 1987. שמשון ולנר, מראשוני היזמים של יינות רמת הגולן, היה המציג הראשון שהגיע ל"וינאקספו", עם דובון, סנדלים ועם כמה בקבוקי יין ביד. בלייר משוחח אתי במשרדו, הצמוד לדוכן פינתי גדול שמשך אלפי טועמים וקניינים במשך ימי היריד. "היינו ראשונים, ולא אכפת לי להשאר האחרונים", אומר בלייר. יחד איתו הגיע ל"וינאקספו" יונתן תשבי מזכרון יעקב, עם יינותיו.
מפיצי יין דרום-קוריאנים מחפשים במפה של רמת הגולן את קרבת הכרמים לאגם שעל מימיו ישו הנוצרי הלך ולא טבע. בדוכן של תשבי מתפעל יזם אנגלי, בעל רשת פאבים, מיין הנגב קברנה סוביניון, שגדל בשדה-בוקר, ויוצר יין כבד ועמוס טעמים.
"אתה גונב לקוח ללבנונים", אני אומר ליונתן תשבי, שעונה לי באנגלית: "The nose knows" - אם זה טוב זה מצליח, החרוז האנגלי הזה אומר הכל. תשבי מראה לי חוברת של מפיצי יין ממרכז אמריקה, שמישהו השאיר לו. "היינות שלנו מצולמים על דוכן של רשת מעדניות בפנמה", הוא מגלה, "פתאום הם גילו אותנו פה, ורוצים לייבא את היינות ישירות מאיתנו".
באוניות המעבורת המסיעות נוסעים בין נורבגיה לגרמניה, מוגשים יינות חרמון אדומים ולבנים כבר כמה שנים. כשהמפיצים הסקנדינבים עברו ליד הדוכן של רמת הגולן לפני כמה שנים, הם שאלו בפליאה אם את היינות המוצגים מפיקים בישראל. טעמו, הזמינו וחזרו השנה רק לומר שלום ולתאם הזמנות נוספות. "נמאס לי מהתופעה שיינות ישראלים מוצגים בכל רשתות השיווק בעולם על מדפי המזון הכשר בלבד", רוטן שלום בלייר. "אלה נמצאים על-פי רוב ליד השירותים בקצה המסדרון, צריך לצאת מהגטו הזה".
יש צדק בדבריו, ליינות הישראלים מסתמן עתיד לא רע. מספר המציגים ממחוזות עתירי שמש ומעוטי משקעים היה מרשים השנה ב"וינאקספו". יינות פרובאנס מדרום צרפת ויינות פריוראט מצפון מזרח ספרד הם הכוכבים החדשים של עולם היין.
היינות שלנו, שבאים מכרמים שפורחים מעל חופי הים התיכון בין אותם עצי זית ואורנים, לא אמורים ליפול באיכותם מהכוכבים החדשים של עולם היין. יינות השמש מאיימים על הכתר של יינות בורדו המעורפלת. בעלי יקב מפרובאנס, שמייצרים את יין בנדול, זיהו את השם 'ישראל' על תג העיתונאי שלי וקראו לי לטעום את הבנדול הגדול בדוכנם.
היין האדום הזה כיכב לאחרונה בישראל בסרט "שנה מופלאה", אלברט פיני משכנע בו את ראסל קרואו שבנדול טוב מאפיל על כל בורדו. "יש לנו חלום לייצא בנדול לישראל" הם לוחשים לי, "אפילו התחלנו לייצר יינות בנדול כשרים". אולי היין חוזר למקורות מולדתו, שסבבה את חופי הים התיכון.
ז'אן לוק תונאווין הוא כוכב יין בינלאומי. אביו היה מחייליו של הגנרל דה-גול, ואחרי מלחמת העולם השנייה ירד לאלג'יר, שם נולד ז'אן לוק. אביו השתייך למסדר הבונים החופשיים, וכמי שנלחם בשלטונו של פטן, הציל יהודים רבים.
מאלג'יר חזרה המשפחה, כמו רוב הצרפתים, הביתה, והשתקעה בבורדו. ז'אן לוק היה בנעוריו חוטב עצים, שבחר בקריירה בנקאית משגשגת. הוא רכש כרם קטן בסנט אמיליון, וככה נולד יקב הבוטיק הראשון בעולם. בהמשך נטש את הבנק ופיתח את המותג "שאטו וולאנדרו", יין בוטיק אישי ששמו מצליח להתחרות ברחבי העולם במיטב הטירות הקלאסיות של בורדו.
בערב התרמה למען מוסדות חינוך יהודים שהנחיתי בשנה שעברה במיאמי ביץ', הוצעו למכירה יינות שאטו וולאנדרו כשרים למהדרין. הם נחטפו במחירים שהתקרבו לאלף דולר לבקבוק. גם אם מקלפים מהסכום את ערך המצווה, המחיר נשאר מרשים.
מיהרתי לדוכן של שאטו וולאנדרו ונופפתי מול ז'אן לוק תונאווין בתג שלי. הוא ביקש סליחה מצוות טלוויזיה, שהגיע כדי לצלם את המלך בינלאומי של יקבי הבוטיק, והודיע להם שחשוב לו מאוד לדבר עם עיתונאי מישראל. "בגלל אבא שלי, היו לי תמיד חברים יהודים באלג'יר, ולא הבנתי למה האנשים המשכילים האלה מתעקשים לשתות יין לא טוב. כשהתחלתי להצליח עם היינות שלי ברחבי העולם, נזכרתי בהם, והחלטתי שאני אעשה יין בורדו קלאסי, כשר ומעולה.
"לפני חמש שנים התקשרתי לאנשי חב"ד בפריז, ומאז אני עושה סדרה כשרה של שאטו וולאנדרו. רוברט פארקר, האורים והתומים של היין העולמי, נותן לכשר שלי רק נקודה אחת פחות מהוולאנדרו הגדול. זה כנראה בגלל שבשבת אי אפשר לפקח ידנית על תהליך התסיסה", הוא מתנצל ומחייך בעיני הגוי הכחולות שלו.
"רבי ז'קוב", היין שמייצר היום ז'אן לוק, הוא יין קריניאן פשוט וכשר, שמזכיר בטעמו את יינות ליל הסדר הצה"לי. הוא מקסים וטעים, עמוס פרי כמו יין צימוקים, אבל יבש כמו שוקולד מריר. "אפשר לייצא אותו לישראל?", הוא שואל בחשש, "הוא קצת יקר".
אשכול הענבים של לשכת התיירות היה מזדעזע לו ידע כמה אנשי היין בעולם מתעניינים בנו. יונתן תשבי, שרכש לו חברים מקומיים בסנט אמיליון, מתכונן לשנות את המפה לאחר שבעלי שאטו מאנגו התאהבו בכורם הזיכרוני וביינותיו. הם הבינו שלכל יקב צרפתי טוב יש היום קשר מסחרי עם דרום צרפת או דרום אמריקה, כי בורדו מחפשת את השמש.
יש מצב שב"וינאקספו" הבא יהיה דוכן משותף של תשבי ושאטו מאנגו, וגשר יימתח בין זכרון יעקב לסנט אמיליון. "אתה מבין? היין חוצה גבולות", מסביר לי שלום בלייר מיקבי רמת הגולן. הוא לא מודאג ממה שהממשלה הישראלית תבטיח לאסד בדמשק, אלא ממה שהיא תקיים ליקביה בישראל.
הכותב היה אורח יקבי רמת הגולן
נא להמתין לטעינת התגובות
