שלא לציטוט: מה למד אקהרט טולה מבארי לונג
אקהרט טולה, אולי הגורו המצליח ביותר של השנה, הושפע עמוקות מהמורה הרוחני האוסטרלי בארי לונג, ושאל ממנו מושגים, רעיונות ואפילו ניסוחים. אז למה הוא לא נותן לו קרדיט?
לא נעים. אקהרט טולה הוא גורו-מטאור שבעקבות שיתוף הפעולה עם אימפריית התקשורת של אופרה ווינפרי מכר השנה מיליוני עותקים מספריו, ובזכותו נחשפים המוני אמריקאים לרעיונות רוחניים מעמיקים. אלא שנראה שמושגים מרכזיים ואפילו ניסוחים שלמים מספרו הראשון "כוחו של הרגע" מושפעים מאוד מספרו של המורה האוסטרלי בארי לונג, "רק הפחד מת".
בהקדמה של "כוחו של הרגע" מובא סיפור ההתעוררות של אקהרט טולה - כיצד בשנות השבעים תקף אותו הדיכאון, איך הוא ישב על ספסל, איך לפתע שקע בהתבוננות מדיטטיבית וזו הפכה להארה ששינתה את חייו. בספר, במבוא, ואפילו בסעיף "התודות" מורים רוחניים אחרים אינם מוזכרים בשמותיהם.
אלא שטולה, בשנת 81'-82', נהג להגיע באופן קבוע לשיעורים השבועיים ולסדנאות שהעביר בארי לונג בלונדון. בראיון המופיע באתר הרשמי של טולה הוא מזכיר בקצרה את לונג, כמי שהשיחה איתו העמיקה את הבנתו בדברים מסוימים. מצד שני מתקבלת התחושה שחלקו של לונג לא היה משמעותי כמו תרומתם של ענקים אחרים כגון ג'יידו קרישנמורטי או רמאנה מהארשי, שטולה כותב עליהם כי הוא מרגיש כאילו הוא ממשיך את תורותיהם.
אך קשה להתעלם מההשפעה הניכרת של לונג על הרעיונות, האווירה ומושגי הבסיס המופיעים ב"כוחו של הרגע הזה", ולעתים גם על הניסוחים עצמם. יש מי שיאמר שהספר כולו אינו אלא פרפראזות וניסוחים מחודשים של כתבי בארי לונג, ובייחוד ספרו "רק הפחד מת".
הדוגמאות רבות מספור, ועל כן נבחר מקבץ דוגמאות המופיעות בתחילת "כוחו של הרגע הזה". בפרק השני, תחת הסעיף "הפסיקו ליצור כאב בהווה" (המזכיר את אמירתו של לונג, "סבל מתחיל תמיד עכשיו" – עמ' 37) מציג טולה את אחד המושגים היעילים והיפים שלו: "גוף הסבל" שהוא תיאור של המטען האנרגטי של הסבל, השוכן באופן תחושתי בגוף ושולט על התנהגותו של האדם הלא-מודע. אלא שאופן התיאור והטיפול של טולה מזכירים מאוד מאוד את המושג של בארי לונג, "גוף הרגש", המורכב מכאב. למשל:
"אם אתם מסתכלים על [גוף הכאב] כעל ישות בלתי נראית בזכות עצמה, אתם מתקרבים לאמת", אומר טולה, (עמ' 37) וכן: "רגש מייצג בדרך כלל דפוס חשיבה מועצם בעל מטען אנרגטי רב. לכן, בהתחלה לא קל להישאר נוכח מספיק כדי להיות מסוגל לצפות בו. הוא רוצה להשתלט, והוא בדרך כלל מצליח - אלא אם כן יש בכם מספיק נוכחות" (טולה, עמ' 31).. "גוף הכאב רוצה לשרוד, בדיוק כמו כל ישות אחרת בקיום, והוא יכול לשרוד אם הוא מצליח לגרום לכם להזדהות איתו באופן בלתי מודע.
גם התיאורים של ה"מצב הטבעי" של התודעה, הגם שלונג לא המציא אותם בעצמו והם מופיעים למכביר בספרות הנון-דואלית בכל הדורות, דומים מאוד בשני הספרים. אהבה אמיתית, כותב טולה (עמ' 33) היא "חלק ממצבכם הטבעי, שיכול להיות מוסתר, אבל לעולם לא ייהרס על ידי המוח. כאשר השמים מכוסים בעננים כבדים, השמש לא באמת נעלמת. היא עדיין שם, בצדם האחר של העננים".
כאמור, מדובר בדימוי קלאסי, אבל הניסוח דומה מאד לזה של לונג. למשל (עמ' 25): "שמחה או תודעה הם מצבך הטבעי. הם תמיד שם. כפי שהשמש תמיד זורחת מעל צללי האדמה. הפסק לחיות בצל של עצמך והשמש, השמחה, תזרח מיד".
הניתוח של טולה בעניין החשיבה, המודעות, השכל והרגש מזכירים, שוב, את זה של לונג. למשל: "השכל תלוי בתודעה, אבל
בנוסף אפשר לציין את הסימן הגרפי שטולה שיבץ בין הפסקאות בספרו, שמהווה המלצה לקורא לנוח ולמדוט על הכתוב. גם לונג, בספרו "דממה היא הדרך", המליץ לקורא לעשות הפסקות מדיטטיביות בעזרת סימן גרפי.
לונג עצמו לא התרגש מהעניין. כשסופר לו שטולה הוציא ספר מאוד דומה ל"רק הפחד מת", הוא לא הגיב כלל והתעלם מכך לחלוטין - אף לא מילה אחת. כדאי לזכור גם שכאשר טולה הוציא את ספרו בארה"ב, הוא לא היה יכול לשער את מידת הפופולאריות שלה הוא זוכה כיום, ואולי יש בכך נסיבות מקלות.
וככלות הכל, אולי אין זה באמת משנה מי אמר מה. והרי אין באמת כל רע להפיץ רעיונות של אחרים - אם הם אמיתיים, טובים ועמוקים כמו במקרה הזה. שהרי לאף אדם אין חזקה על האמת; קל וחומר כשמדובר באנשים שטוענים שהאגו הוא אשליה. מצד שני, אומרים שהמביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם, ועל כן ראוי היה לאדם כמו טולה, המבקש להביא סוג של גאולה לכדור הארץ, שייתן קרדיט הוגן כשהדבר מתבקש - ובהחלט מתבקש.
לאתר הבית של אקהרט טולה
לאתר הבית של בארי לונג
נא להמתין לטעינת התגובות
