שעת סיפור: ארבעה סיפורים בודהיסטיים
סיפורים בודהיסטיים הם דרך לימוד ואימון לא פחות ממדיטציה. הם מאתגרים. הם מרעננים. הם מציבים שאלות. פרופ' יעקב רז קיבץ ארבעה
כמו במסורות רוחניות ודתיות רבות, העולם הבודהיסטי גדוש בסיפורים מופלאים: חלקם עוסקים בתודעה, חלקם סיפורים 'טיפוליים' בהם מדגים הסיפור עזרה במצוקה נפשית גדולה, חלקם מדגימים ומאמנים חמלה, חלקם עוזרים לצלילות הדעת, האחרים מצביעים על המקומות בהם אנחנו נאחזים, תקועים, נצמדים. כולם פותחים את התודעה והלב למרחב תובנה חדש.
ארבעים וחמש שנה לימד הבודהא. הוא נדד ממקום למקום והסיפורים הרבים עליו מלמדים אותנו, בעושר של עלילות, את החיים כפי שהם, ולא כפי שאנחנו רוצים אותם.
סיפורים הם הדרך העתיקה ביותר להוראה. כך נלמדה תורת ישראל. כך לימד רבי נחמן מברסלב. כך לימדו המורים של דרך הבודהא. סיפורים בודהיסטיים הם דרך לימוד ואימון לא פחות ממדיטציה. הם מאתגרים. הם מרעננים. הם מציבים שאלות. הם מביאים את עולם המצוקה האנושית וסיבותיה ללא כחל וסרק. כדי שנראה איך תודעתנו מחוללת סבל בשל היצמדותנו למושגים, דמיונות, משאלות ופחדים אודות המציאות.
פא-רונג, מלומד קונפוציאני החל לעסוק באימון בודהיסטי קפדני. הוא ישב במערה בהרים ותרגל מדיטציה. מאות ציפורים נמשכו לאנרגיה החזקה שלו והביאו לו פרחים.
יום אחד, בזמן שפא-רונג ישב על צוק בודד בהר ועשה מדיטציה, בא אליו לביקור דאו-שין, מורה זן גדול בן זמנו של פא-רונג.
פתאום נשמעה שאגת נמר ודאו-שין נבהל.
“אהה! עוד לא נפטרת ממנו [מהעצמי]!",
כשפא-רונג עזב לרגע את המקום מיהר דאו-שין לכתוב את המילה "בודהא" על המקום שבו ישב פא-רונג. כשחזר פא-רונג וראה את המילה "בודהא" על הסלע, נמנע מלשבת באותו מקום.
"אהה! עוד לא נפטרת ממנו [מהעצמי]!”, צחק עליו דאו-שין.
פא-רונג הבין, זכה בהבנה והתעוררות.
מאותו יום לא באו אליו הציפורים.
תלמיד בא אל הבודהא עם שני זרי פרחים כמנחה, אחד בכל יד. הבודהא פנה אל עבר ידו הימנית ואמר לו,
שמוט את זה.
המאמין שמט. אז פנה הבודהא אל ידו השמאלית, ואמר,
שמוט את זה.
המאמין שמט. אז פנה הבודהא למרכז ואמר,
שמוט את זה!
אישה צעירה, קיסה גוטמי שמה, שכלה את בנה היחיד ולא יכלה לשאת את יגונה. הפנו אותה אנשים אל 'הרופא' הבודהא. כשביקשה ממנו תרופה אמר לה הבודהא, הביאי חופן זרעי חרדל. משעמדה ללכת בשמחה להביא, אמר לה, זרעי החרדל צריכים להיות מבית שלא איבד ילד, בעל, אב או חבר. קיסה גוטמי הלכה מבית לבית, ואנשים הציעו לה זרע חרדל, אבל כששאלה, סיפרו לה שהמתים בבית זה רבים מן החיים. כאן מתה ילדה. כאן חבר, כאן אב. לא היה בית שלא מת בו אדם יקר. ישבה בצד הדרך והבינה.
קיסה גוטמי הבינה את נוכחות האובדן והאבל בכל. לא כ'ידיעה' של השכל; לשם כך לא היתה זקוקה לביקור בבתי האנשים. היא הבינה את נוכחותו האוניברסלית של השכול בידיעה ישירה של נוכחות במקומות של שכול ואבל. ואם נזכור שהבודהא, 'הרופא', הוא ששלח אותה ללקט את זרעי החרדל על מנת לרפאה, נרצה לשאול, האם רק ב'ידיעה' נרפאה גוטמי, או גם במשהו אחר. איזו ידיעה היא זו? ואיך הידיעה הזו מרפאת?
אב ששכל את בנו הקטן בא אל הבודהא ביגונו. אמר לו הבודהא: ככה זה, אב יקר, ככה זה. מה שיקר לאדם מביא לו כאב ואומללות, סבל, יגון ויאוש. האב התקומם: הרי מה שיקר לאדם מביא לו שמחה ואושר!
נזיר אחד התאמן שנים רבות במנזר. יום אחד פנה אליו המורה ואמר לו שהוא בשל לעלות לראש ההר, ולהבין. עלה הנזיר לראש ההר, ופגש בדרך את מאנג’ושרי, הבודהיסאטווא של החוכמה, כשהוא נושא על גבו שק כבד. סיפר הנזיר למאנג’ושרי על סיבת מסעו ושאל,
מה עלי לעשות?
מאנג’ושרי שמט את השק.
הנזיר הבין. ואז, נבוך, שאל,
ומה עכשיו?
מאנג’ושרי נטל את השק, העמיס על גבו, והלך.
קורס חדש בפסיכו-דהרמה יעסוק ברעיונות הבודהיסטיים כפי שהם משתקפים במסורות הבודהיסטיות השונות: הבודהיזם ההודי, הבודהיזם הטיבטי, עולם הזן בודהיזם הסיני והיפני ועוד. השיעורים יכללו מדיטציה קצרה, סיפור בודהיסטי ודיון.
נא להמתין לטעינת התגובות
