הרבנית קרן ברג: אשת עסקים תקיפה או מנהיגה רוחנית?
מאז שהרב פיליפ ברג עבר אירוע מוחי, אשתו, הרבנית קרן, מנהלת לבד את מרכז הקבלה הבינלאומי, שב-50 סניפיו לומדים ארבעה מיליון תלמידים. היא נוסעת בעולם, מזרימה אנרגיות ומנצחת על מכירות החוטים האדומים. ראיון עם אישה מורכבת
הוויקנד האחרון, הפעם בלי מדונה, עבר על פיליפ וקרן ברג בשקט יחסי. כמו בביקור הישראלי הקודם של בני הזוג, שעומדים בראש מרכז הקבלה הבינלאומי, גם הפעם הגיעו מאות תלמידים מרחבי העולם כדי להשתתף בטקסי התפילה המיוחדים לשבת פרשת פנחס, אבל המנהיג הרוחני העדיף להסתגר במרתף. ושם, משוטט בעולמות עליונים, מכוון כוונות נסתרות, העביר פיליפ ברג אנרגיה מבורכת לאגני מים גדולים.
"ארבע שעות ישב שם לבד, בחמסין הגדול", נאנחים עוזריו בהתפעמות. כשיצאה השבת, יצקו את המים מהאגנים לבקבוקי ליטר וחצי, הדביקו פתקיות "מי פנחס-מים מבורכים", ומכרו לסובלים מבעיות בריאות ב-16 שקל החתיכה. רובם, יש להניח, לא העזו לשאול כיצד יצליחו המים לסייע בריפוי התלמידים כשהרב עצמו עדיין חולה.
לפני ארבע שנים לקה ברג בשבץ בגזע המוח. מאז, מצבו אינו כתמול שלשום. פרטים מעורפלים על בגידת הגוף ונסיגת המוח דולפים החוצה בגרסאות חמקמקות. ההצלחה פגיעה לכל רוח והאיש שבנה בעשר אצבעות (וכמה פושים מאשתו הכריזמטית) מעצמה רוחנית המגלגלת מיליארדים, עלול להפסיד את מפעל חייו אם ייוודע שמוחו ולבו אינם מתפקדים היטב. אולי משום כך האבחנה הנפוצה היא שהרב שקע בתפילה ולימוד ולכן הפסיק לשאת דרשות ולקבל קהל. לדברי מקורביו רוב הזמן הוא ערני וצלול, מפעם לפעם סובל ממצבי התנתקות וקצרים בתקשורת שחולפים כהרף עין. יש האומרים שמאז המחלה אפילו התקדש יותר.
האירוע המוחי והשלכותיו אילצו את קרן ברג להתקדם מאחורי הקלעים אל קדמת הבמה. מאז שנטלה בידיה המטופחות את מושכות ההנהגה והפכה ליו"ר של מרכז הקבלה העולמי, היא נושאת בעול לבד. ודווקא היא, ממלאת המקום, מפוכחת וכנה מכולם.
האירוע המוחי של הרב תפס אותה בתצוגת אופנה בלאס וגאס. "היה ערב גאלה", היא מצטדקת, "לא דוגמניות ומסלול, רק דוכנים וקטלוג". בעלה סבל מכאבי בטן ונשאר בחדר. כשקראו לה אליו, מצאה אותו מנותק והוזה. "באמבולנס המוניטור כבר התחיל לצפצף והגוף שלו רקד. הרופא שאל אותו שאלות, והרב לא ענה לעניין. ופתאום הפסיק לדבר. שלושה ימים שתק. הרופא אמר 'אני לא חושב שהוא יחיה', ורצה לנתק אותו מהמכשירים. אבל אני אמרתי לו, 'אתה טועה. אתה פשוט לא יודע במי אתה מטפל'".
מה מצבו היום?
"עשו לרב צילום וגילו שלא נשאר לו מוח. רק חור גדול מאחורי המצח, כי שתי האונות הקדמיות נמחקו. לפי הספרות הרפואית הרב היה צריך להיות צמח. אבל במציאות הוא מתפקד באופן סביר. מישהו עוזר לו לקום ולרדת במדרגות. הוא טובל במקווה טהרה, לומד ומתפלל. לפעמים הוא קורא בספר הזוהר שבע שעות ברציפות. ולפעמים, בשלוש בצהריים, הרב עדיין מתפלל שחרית. לפעמים הוא מדבר לעניין ולפעמים הוא עייף. היו ימים שבהם ניסיתי לנחם את עצמי שאולי בעולם שלו, כך צריך להיות. והיו ימים שבהם שאלתי אותו'איפה אתה?' והוא היה נוזף בי.'אני לא יכול להיות כל הזמן למטה, קרן. גם למעלה צריכים אותי'".
מאחורי הנזיפה, אומרת ברג, הסתתרה השליחות שהטיל עליה, שתעסוק בענייני המרכז במקומו, אחרת הכל יירד לטמיון. כמעט ארבע שנים ברג מנהלת את מרכז הקבלה שמושך אליו רבים מכוכבי הוליווד. היא האחראית לרוח ולחומר. כותבת ספרים, נוסעת מארץ לארץ, נפגשת עם המנהלים המקומיים ובודקת מה חסר ומה צריך לארגן. מעבר לעבודה האדמיניסטרטיבית, ברג היא מעין אדמו"ר ממין נקבה. נותנת הרצאות על מיסטיקה ואנרגיות, מקבלת קהל וטלפונים, משתתפת בכנסים שעורך המרכז לקבלה ומייעצת לכל פונה.
ועכשיו היא כאן, לסוף שבוע קצרצר, לכבוד שבת פנחס ובעיקר לרגל השקת ספרה החדש, "אלוהים שם ליפסטיק",
בתחילת השבוע תטוס ברג לארגנטינה ואחר כך לברזיל. בסוף החודש תנחה כנס גדול במרכז הקבלה במיאמי ואחר כך במוסקבה. "בשנה שעברה הוזמנתי על ידי הנשיא בוש לבית הלבן, אבל שלחתי מישהו אחר במקומי. מה אני אעשה שם? זה לא מתאים לי. גם לאו"ם הוזמנתי ולא הלכתי. אני מעדיפה להיפגש עם התלמידים שלי במרכז הקבלה".
לתלמידים לא מוזר שהמנהיג הרוחני שלהם הוא אישה?
"התלמידים מכירים אותי כי הרב ואני היינו תמיד ביחד. התפקיד שלו היה להיות אב רוחני - להתפלל, ללמוד, להרצות - ואני עמדתי לצדו. ובכל זאת יש כמה תלמידים שעדיין קצת מבולבלים איתי. כי איך יכול להיות שאנחנו מדברים על חיי נצח ומשיח בקבלה, ופתאום דווקא לרב קורה דבר כזה. אז אני מסבירה שגם משה רבנו וגם רבי עקיבא לא קיימים היום אבל הרעיונות שלהם נצחיים כמו התורה והקבלה.
"רק לפני שלוש שנים וחצי הייתי לומדת את הרעיונות האלה עם הרב, יד ביד. היתה לנו זוגיות 24 שעות ביממה. הייתי השמש בעיניים שלו. בנינו הכל לבד. בעבודה קשה. באמונה גדולה. כשקרה מה שקרה, היו לי שתי אפשרויות - להפסיד הכל או להתמודד במקומו. ואני החלטתי להמשיך. אני מרגישה שהרב דוחף אותי מאחור כמו רוח גבית. אני מספרת לו על מה שעובר עליי. בדרך כלל הוא שותק. אבל לפעמים, ברגע נדיר של חסד, הוא אומר לי, 'לכי, אני איתך'".
היא כבר עברה את ה-60, אבל קרן ברג עדיין נאה ורעננה. חצאית קצרה, שרוולים שקופים, מחשוף נדיב ולוק אלגנטי שיק. "אני דתייה לא חרדית", מגדירה ברג את עצמה ומזיזה, מעשה שובבות, את רעמת שיערה המפונפן כדי שאפשר יהיה להיווכח שמדובר בפאה נוכרית.
למה פאה?
"כל אדם שמתחתן הופך לכלי מלא. השיער שלו הוא אנטנה שמעבירה אנרגיה. כשאישה נשואה מקבלת את המחזור החודשי, הכוח של האנרגיה יורד ויש לה תסמונות כמו הורמונים שמשתוללים ועוברים דרך השיער ועלולים לייצר עומס. כדי לאזן את האנרגיה המתפרצת הזו, צריך לכסות את השיער בפאה או במטפחת".
אז למה לא לחבוש כיסוי ראש רק בזמן המחזור?
"כי אני לא רוצה שכולם יידעו מתי אני במחזור".
חברים קרובים אומרים שהיא "תלמיד חכם". ידידותיה מעידות שאין לה משכורת או רכוש משלה. כל הכספים הרבים רשומים על שם מרכז הקבלה.
ממה היא חיה?
"יש לה את כרטיס האשראי של המרכז לקבלה".
אישיותה מלאת ניגודים. אשת עסקים תקיפה או מנהיגה רוחנית הרוכבת על ענן אנרגיות ומדיטציה. אשת רב חסודה או ליידי סקסית באיפור וגרבונים שמרבה להופיע בהשקות נחשבות ("מה לעשות, דונה קארן חברה טובה שלי" ). נדמה שפשוט עלתה על הנוסחה המנצחת: ספר זוהר להמונים. תקליקו ויש לכם תקליטור. רוחניות אינסטנט. הבטחה לשינוי פנימי ואושר גדול שקורצת לכולם. עבודה קשה, הרבה יחסי ציבור, קצת מדונה-טיילור בשביל הטאץ' הסופי והרי לכם אימפריית ענק שבסיסה בישראל ושב-50 סניפיה לומדים ארבעה מיליון תלמידים.
"אני יכולה להיות קשה וצנועה, ידידותית ולוחמת", מסכימה ברג. "יש לי המון חברים והמון מתנגדים. ואני יכולה לומר לך שאני מבסוטית מעצמי. מאוד. אחרי 120 שנה, כשאעלה לבורא והוא ישאל אותי מה עשיתי בחיים, אני לא רוצה לענות לו שהייתי אישה מאוד טובה ושכולם אהבו אותי. כי אז הוא ייתן לי ישר כרטיס לגיהנום. אם אין לך מתנגדים, זה אומר שלא עשית שום דבר משמעותי בחיים שלך. אני כמו שאני חושבת שאני צריכה להיות. מבפנים ומבחוץ. מה שאת רואה זה מה שאת מקבלת. אין הפתעות".
בגיל 16 פגשה את הרב לראשונה. מישהו הציע לה עבודה במשרדו. אז עוד היה איש עסקים מצליח והיא ילדה מרדנית וחצופה. "לא סבלתי אותו, לא היה בינינו שום ניצוץ. הייתי עונה לטלפונים במשרד, לועסת מסטיק ושואלת, 'עם מי אני מדברת?', כשהדובר השיב 'אני ראש העיר', אמרתי ,'כן, ממש, ואני האפיפיור', ומנתקת . אלא שזה באמת היה ראש העיר. פלא שלא פיטרו אותי".
שמונה שנים מאוחר יותר, כשהיא גרושה טרייה ואם לשתי בנות, שבה ופגשה את ברג באירוע חברתי. איש העסקים הפך לתלמיד הבקיא בתורת הקבלה. "מתוך דחף פתאומי הצעתי לו עסקה, שהוא ילמד אותי קבלה, ואני אחזור לעבוד אצלו בחינם", היא משחזרת. "והרב הסכים. באותו ערב יצאנו לארוחה כדי לדון בפרטים וכבר אז היה ברור לנו לחלוטין שנועדנו זה לזו". למענה עזב ברג אישה ושמונה ילדים. אבל לרעייתו השנייה אין בעיה עם העובדה המטרידה הזו. "נכון הוא רב ומנהיג רוחני", היא אומרת בשלווה. "אבל גם על פי ההלכה, גבר לא חייב להיות גרוש כשהוא יוצא עם מישהי אחרת. רק האישה".
ברג, הצעירה החילונית בחצאית מיני, ובעלה החרדי, מבוגר ממנה ב-20 שנה וחנוט במעיל פראק ארוך - היו לזוג לא שגרתי. "גרנו בדירה קטנה בברוקלין וחיינו על קצבת סעד. מיד אחרי החתונה הרב נאלץ ללוות 25 דולר כדי שנוכל להכין את השבת. ובכל זאת, אלה היו השנים הטובות ביותר בחיינו".
זמן קצר לאחר מכן עלתה המשפחה לישראל. "ידעתי שזה מאוד חשוב לרב, והבנתי שכך אפשר יהיה להפוך את חוכמת הקבלה זמינה לכולם", היא מסבירה. רק קומץ אנשים הכיר אז את הרב ברג ואת הקבלה. "אבל אנחנו רצינו להשפיע השפעה רוחנית על האנושות, והאמנו שדרך חוכמת הקבלה אפשר יהיה להשיג את המטרה הזו".
במשך מאות בשנים היתה הקבלה נגישה ליהודים מלומדים בני 40 ומעלה אבל סגורה ומסוגרת בפני נשים. ברג, שלמדה את ספר הזוהר חרף האיסור, הציעה לרב לפתוח את השערים לכלל הציבור. "אמרתי לבעלי, אם אני יכולה להבין את תורת הקבלה, ואני לא כזאת נשמה גדולה, גם אחרים יכולים". הרב התנגד, פחד מזעמם של החרדים. אבל ברג התעקשה, וכרגיל, יצאה וידה על העליונה.
"אספנו תלמידים הביתה. לימדנו אותם, האכלנו אותם ושלחנו לרחובות למכור את ספר הזוהר, להפיץ את חוכמת הקבלה לכמה שיותר אנשים. אלו היו השנים הכי יפות שלנו. הבית הפך למרכז רוחני וכולנו חיפשנו את האמת. בתחילה בעלי מכר ספרים שלא ממש הצליחו. מרוב שהיו עמוקים, אף אחד לא הבין אותם. אמרתי לו, 'זה לא הולך ככה. צריך להתחיל בקבלה קלה'. והוא כל כך נעלב, שארבע שעות לא הסכים לדבר איתי. אבל אני החלטתי להיות מעורבת יותר. נתתי פייט. הפצנו את הספרים, גייסנו עוד ועוד תלמידים, ארגנו כנסים המוניים ותפילות גדולות ויצאנו לטיולים רוחניים במקומות הקדושים.
לאט לאט התרחבנו. השיטה היתה פשוטה. לוקחים תלמיד של הרב שכבר בקיא בקבלה, ושולחים לעיר מסוימת בעולם שיתחיל שם מרכז קבלה קטן. הוא היה מפיץ את הספרים ומגייס אנשים וכספים, ולאט לאט הפך את הבית הקטן למרכז גדול. אנשים התלהבו. קנו את ספר הזוהר ואת החוט האדום והמים המבורכים, למדו והשתתפו בתפילות ובכנסים, הגיעו להרצאות והחזיקו את המרכז. וכך התרחבנו בכל העולם".
מה כל כך מושך אנשים אל תורת הנסתר?
"הפילוסופיה של הקבלה שמאפשרת לאנשים ליצור אושר פשוט, שלום בר קיימא ומילוי מתמשך לכל אדם על ידי המשכת שושלת הקבלה, כך שהחוכמה העתיקה תהיה זמינה ונגישה לכולם, על מנת לסיים כאב וסבל", מדקלמת ברג. "אני מזמינה אותך לשבת קבולה בסנטר. טקסי התפילה ממש מעוררי השראה. אלף איש לבושים לבן מתפללים ושרים ביחד. אפילו החופות והבריתות שאנחנו עורכים שונות ומיוחדות. אצלנו לא באים לשמחות בגלל הבורקס. אלא בגלל ה'הפי מניין'".
הרבנות האורתודוקסית מחרימה אתכם. הציבור החרדי לא מאושר מה"הפי מניין" ומהעובדה שאתם מכניסים בסוד הקבלה גם לא יהודים.
"יש דתיים שמרגישים בעלבתים על הדת. אני לא השליח של הבורא. כשיבוא המשיח אליהו הנביא, הוא יגיד מי יהודי ומי גוי. אבל אנחנו פותחים את הדלתות לכולם וכל מי שרוצה ללמוד קבלה מוזמן ומבורך. גם לא יהודים שבאים ללמוד נחשפים לחגים ולשבתות שלנו, מה רע בזה? אנחנו לא מעלים לתורה נשים או לא יהודים, אבל אנחנו שרים ביחד ורוקדים במעגלים נפרדים".
יש שמתרעמים על הכנסת המדיטציה לקבלה.
"ויש מתנגדים שחושבים שאין גלגול נשמות ולכן יוצאים נגד הלימוד שלנו. אבל בכתבי האר"י הקדוש יש שער שלם שנקרא 'שער הגלגולים'. ומה זאת תפילה אם לא מדיטציה. בכלל, למרכז הקבלה אין שום טקסים מיוחדים. כל ההנהגות שלנו הן לפי נוסח האר"י, החסידות והקבלה. וחוץ מזה, גם כפרות הוא טקס מוזר".
והחוט האדום?
"אנחנו מאמינים שהחוט האדום עוזר לנו לסנן את האנרגיות השליליות מכוח התפילה הגדול".
כמה עולה התענוג?
"שלושה שקלים. בכל זאת, אנשים נוסעים במיוחד לקבר רחל ביום ההילולה שלה ורוקדים מסביב עם החוט. הם עושים את זה בהתנדבות אבל מישהו צריך להחזיק את המקום".
המכירה הזו היא לא סוג של סחטנות רוחנית?
"ממש לא", נעלבת ברג. "אנחנו פועלים יותר מ-30 שנה, ופה ושם אולי מורה או תלמיד עשו דברים לא נכונים ודרשו מאנשים כספים או נכסים. היום הדברים האלה לא קיימים יותר. למדנו מהטעויות שלנו. אנשים באים למרכז הקבלה מרצונם, קונים קלטות, ספרים, חוטים, ותורמים כספים. אנחנו לא כנסייה שמעבירים בה כובע. הכל נתרם בצורה מכובדת. המערכת מאוד מקצועית ומאוד רגישה. דווקא בגלל הסיפורים שהיו בעבר. אין גוף בעולם, אפילו אוניברסיטה, שלא ניזון מתרומות. לכל מורה יש קבוצת תלמידים שנותנים מעשר או תורמים לאיזה פרויקט. המורה הוא סוג של קואוצ'ר ל-100-150 איש. והוא נפגש עם כל אחד מתלמידיו באופן אישי. אף אחד לא מבקש כסף בפגישות הראשונות. רק אחרי שנה, בערך, יש שיעור שמדבר על חשיבות התרומה ושהצדקה מצילה ממוות. בדרך כלל, אחרי השיעור הזה התלמידים כבר מגיעים ואומרים, תעשה לי את החישוב של המעשר, ותורמים".
גרסה מלאה של הראיון ניתן לקרוא במוסף סופשבוע של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
