יצאה הרוח: כשתיאלם תרועת הפסטיבלים
הרוחניות הישראלית היא רקדנית אלוהית שבאה לעשות איכות חיים במצוקי ים המלח או זורבה-הבודהה שבא לתפוס זיון דרומית למצפה רמון. התעוררות מאשליה? טרנספורמציה מהפכנית של התודעה? זיהוי האמת המוחלטת? עזבו אתכם, זה רציני מדי בשבילנו
היעדרו המטריד של המונח "מחפש" מהלקסיקון אינו מקרי. מעטים מהרוחניים הישראלים מזהים את עצמם כמחפשים משהו, ואלה שכן מחפשים מתקשים להגדיר מהו הדבר המסוים שאותו הם רוצים למצוא.
המונח האנגלי seeker , כדאי להזכיר, מתייחס לחיפוש ספציפי ומוגדר – החיפוש אחר הארה. ההארה היא שינוי מהפכני ומסוים מאוד שיכול לעבור אדם, והיא תוארה בדיוק רב על ידי הבודהה, ובאופן זהה על ידי אינספור מורים מוארים באלפיים וחמש מאות השנה שחלפו מאז ועד היום. אך המונח "הארה" כמעט ואינו מוזכר אצל הרוחניקים הישראלים. מילים אחרות כגון "שינוי", "צמיחה", "מודעות" ו"משמעות" הן אלה שבדרך כלל נזרקות לאוויר כשמתחילים לדבר עם פעיל-רוחני מקומי על מטרת הפעילות האינטנסיבית שלו.
אם נציץ לרגע אל אתרי האינטרנט של מעוזי הרוחניקיות הישראלית נוכל לחזות במו עיננו בתופעת היעדרה של ההארה. האתר של "פסטיבל זורבה" שייפתח היום ב"אשרם במדבר" מציע לרוחניים מכל טוב: "להיכנס לעולם אחר שכולו שמחה ומודעות... לנהל שיחה עם הבחור החמוד שהכרת בסדנת הנשימות העמוקה, להתפנק על טיפול.. להתחבק באינטימיות.. לנוח מול היופי" ועוד ועוד. ומה עם חיפוש? עזבו אתכם מעניינים רציניים שכאלה. ומה לגבי הארה? יוק. אף מילה. המונח אינו מוזכר אפילו פעם אחת בתיאורי הפסטיבל.
אם נרחיק אל מחוזות האתר של הפסטיבל המקביל, הלוא הוא "נאטראז'" המתקיים בים
מארגני הפסטיבל אף חולקים אתנו את תחושת אובדן הדרך הכללית, וכותבים: "כל אחת מהפעילויות תוביל אתכם לדלת אחרת בה תוכלו לפגוש את עצמכם ואחרים, לבדוק עד כמה תרצו להעמיק בה ואולי להפוך אותה לדרך חיים או בכלל להמשיך ולנסות דלתות חדשות". במילים אחרות: חבר'ה, אם גם לרוחניות שלכם אין שום מטרה, אנחנו מתאימים לכם!
האבסורד הגדול שבעניין הוא ששני הפסטיבלים, זורבה ונאטראז', מתקיימים בהשראתו הישירה של המורה הרוחני אושו ועל ידי אנשים המגדירים עצמם כתלמידיו (סאניאסים). הרעיון המרכזי של זורבה הוא למעשה חזונו של אושו על יצירת רוחניות שהיא שילוב בין הבודהה המסורתי וזורבה היווני המקורקע, השמח והטורף את החיים בשלמותם. נאטראז' הוא מונח הודי שמתייחס לריקוד האלוהי ואושו עשה בו שימוש רב, ואף קרא לאחת מהמדיטציות המרכזיות באשרם שלו בשם זה.
למרבה האירוניה, אושו היה מורה שהגדיר עצמו מואר, ובמשך עשרות שנים תיאר את ההארה, פירש מורים רוחניים שסיפרו עליה והדגיש שהדרך אותה יצר עבור תלמידיו אמורה להוביל אליה. אז, בשנות השבעים והשמונים, היו מבין תלמידיו של אושו כאלה שאכן ניסו להגיע להארה בעזרת דרך הזורבה ובעזרת ריקוד הנאטראז', אך כיום נותרו הרוחניים הישראלים עם הצורה בלבד, וללא המהות.
הפסטיבלים הישראלים אמנם מרבים להזכיר את "הבודהה", אך המבלים בהם שכחו לגמרי שהבודהה הוא "הער", ושכל תורתו היא עדות על ההארה. הפסטיבלים מציעים "מדיטציות עמוקות" מבלי לזכור שמדיטציה היא בראש ובראשונה כלי בדרך אל ההתעוררות ולא עוד סוג של מסאז'.
הרוחניות הישראלית כיום היא "רקדנית אלוהית" שבאה לעשות קצת איכות חיים במצוקי ים המלח, וזורבה-הבודהה שבא לתפוס זיון דרומית למצפה רמון. התעוררות מאשליה? טרנספורמציה מהפכנית של התודעה? זיהוי האמת המוחלטת עליה דיברו מסורות של אלפי שנים, ואף המורה שדבריו הם הבסיס הרעיוני של האירוע? תשכחו מזה, כי הרוחניקים עצמם שכחו כבר מזמן.
אם באזובי הקיר לא מצאנו את התוכן המהותי לא נותר לנו אלא לגשת אל הארזים. בגלישה אל אתר "אושו ישראל" המתיימר להיות "גוף רשמי ומרכזי של אושו בארץ" נוכל למצוא ממש בכותרת את הסלוגן הבא: "אושו ישראל – מוסיפים משמעות לחיים". אך אבוי, הסלוגן הוא היפוך מוחלט של מהות דבריו של אושו עצמו, שכיוון שוב ושוב אל הסרת המשמעות שאנו כבר נותנים לחיים ולא על הוספה של משמעות נוספת.
הנה כך, במילותיו של אושו עצמו: "שאלת המשמעות היא השאלה העתיקה ביותר, אך משמעות לא נמצאה. תשובות רבות ניתנו, פילוסופיות רבות הוצגו, והן כולן נחמה, הן נותנות לך נחמה. כן, אתה יכול לרמות את עצמך לזמן מה, אך אם אתה אינטליגנטי מספיק, תמיד תגיע אל ראיית חוסר התוחלת שבכל זה. אם אתה אינטליגנטי מספיק, הנחמות הללו לא יועילו. הן מועילות רק לבינוניים... אך אם אתה אינטליגנטי מספיק, אם תחטט עמוק יותר ויותר, במוקדם או במאוחר תגיע אל הקרקעית של חוסר המשמעות... ומה היתה התגלית הייחודית של הבודהה? לאיזו ידיעה הוא הגיע? הוא הגיע לידיעת דבר אחד: אם תשמוט את המשמעות, חוסר המשמעות נעלם אף הוא". [אושו, The sun Rises in the Evening, פרק 5]
האתר הנ"ל דווקא מספק מאמרים וקטעי וידאו של אושו ומקשר אל תרפיסטים ומנחים שונים, אך איכשהו עניין ההארה שוב נדחק אל השוליים וכמעט אינו מוזכר. אושו המשתקף מה"אתר הרשמי" הישראלי הוא איש נחמד, שאמר הרבה דברים חכמים שיעזרו לנו בחיים, לא מורה רוחני שהקדיש את כל חייו לניסיון לבשר על קיומה של ההארה ולכוון אליה.
מה אושו עצמו היה אומר על כל זאת? נוכל רק לשער. ובעצם, אולי לא. הנה כך הוא אמר לפני יותר משני עשורים: "למה ההתעקשות הזו, של משחק הרדיפה אחר הזנב, של ניסיון להיות שונה – יותר פתוח, יותר מודע, יותר. לימדו אתכם להשתפר. להמשיך. לימדו אתכם להישאר לא מסופקים. לימדו אתכם שאם אתם לא מסופקים לעולם לא תתקדמו.
"האם לא הגיע הזמן שנתחיל לשחק משחק אחר? אבל המשחק החדש יהיה אותו דבר אם אין מיינד חדש. אתם יכולים לשחק את המשחק החדש. זה מה שאתם עושים. מה זה הבגדים הכתומים האלה וה"מאלה"? אתם משחקים משחק חדש. עם שם חדש אתם משחקים משחק חדש. אבל אם המיינד לא השתנה, אם לא התרחשה מהפכה בתוככם, גם המשחק הזה יהפוך במוקדם או במאוחר למשחק הישן. יש כאן סאניאסים (תלמידים) ותיקים, שהתפשרו. עכשיו הם קיבלו על עצמם את התפקיד החדש. המהפכה לא קרתה. זה קל מאד לשנות בגדים. מאוד קל לשנות שם. זה מאוד קשה לשנות את הגישה שלך, את הראיה שלך".
אנחנו, הרוחניים הישראלים, סובלים מזה שנים מתדמית גרועה למדי של "מעופפים" או "לא רציניים" במקרה הטוב ושל אנשים העוסקים בסוג של הונאה עצמית במקרה הרע. ממש עכשיו, לפני שתיאלם תרועת הפסטיבלים, נוכל אולי לעשות את הדבר שרוחניים אמורים לעשות – להביט פנימה. להביט פנימה ולבדוק איך זה שלאחר עשור שלם של פסטיבלים וחגיגות אנחנו עדיין קהילה שטחית, שנמצאת כל הזמן ב"תחילת הדרך" ושלא מנהלת שום שיח מהותי על המשמעות העמוקה והרדיקלית של הרוחניות. לרוחניות יש מהות ויש מטרה. יש לה גם בשורה - בשורה אמיתית לאדם היחיד ולחברה האנושית. ואף פעם לא מאוחר להתחיל ללכת.
לאתר של קאביו
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם