מאחורי הסורגים כזה
האסירים באבו–כביר מרגישים נורא קוליים ואופנתיים מאז שבית טפר, הסמוך למתקן המעצר, הפך לאחד ממעוזי האופנה הכי נחשבים בתל אביב. שינקין, הדור הבא
דניאלה להבי - כפכפים ב-280 ש''ח צילום: יחסי ציבור
"כשהגענו לבניין בשנת ,1994 הוא היה תעשייתי מאוד והיו בו בעיקר מפעלי נייר," מספר אורי להבי, מנהל השיווק של דניאלה להבי. "דניאלה הגיעה אליו והתלהבה מאוד מהעובדה שיחסית לבתי מרכזים אחרים יש בו משהו משפחתי וקטן. זה כבש אותה."
אט אט התחילו להתמקם בבית טפר עוד ועוד מעצבים, ולהבי החליטה לפתוח חנות עודפים בסטודיו. עם הזמן למדו הלקוחות להכיר את המקום, והבינו שבחנות המיוחדת הזו הם יכולים למצוא דוגמאות שלא שווקו לחנויות במחירים מצחיקים. מעצבים רבים כמו סיגל דקל ורזיאלה, שאין להם משרד או סטודיו בבניין, נהרו לשם והאזור הפך למוקד עלייה לרגל.
"הקהל של בית טפר מגוון מאוד, טרנדי מאוד, ואוהב מאוד מציאות," אומר להבי, "יש הרבה חבורות של בנות שבאות לטייל בבניין כדי להעביר יום של כיף, אחרי שהן כבר מיצו את בזל ושינקין. גם יש כאלה שתמיד מחפשים מציאות, ומוכנים לנדוד בשבילן לכל מקום בארץ, וגם יש כמובן הרבה לקוחות קבועים של המותג, שזו החנות שהכי קרובה אליהם."
אננה קיי - שמלה ב-200 ש''ח צילום:יחסי ציבור
אז אם אתם מתאימים לאחד התיאורים האלה וטרם ביקרתם במתחם, אתם מוזמנים לעשות זאת בסוף השבוע הקרוב, שבו ייערך הפנינג ענק בחנויות המעצבים שבבניין, ובהן של דניאלה להבי, רונן חן, חגית טסה, טלי אימבר וברכה בר-און. איך מגיעים? פשוט מאוד: נוסעים ישר עד בית המעצר אבו-כביר.
נשמע קצת מפחיד, נכון, אבל להבי טוען שיש בכך משהו סימבולי, ושלקוחות רבים אפילו קוראים למקום "סניף אבו־כביר." "אני חושב שיש בזה יתרון," אומר להבי, "קחי לדוגמה את שוק הבשר בניו יורק, שהוסב בהצלחה למתחם של בתי קפה ומסעדות, לצד חנויות בוטיק ומעצבים. במשך תקופה ארוכה היה שם שילוב מוזר של חנויות אופנה, ושל משהו מלוכלך נורא. אחרי תקופה מסוימת נכנסה העירייה לתמונה, והוציאה משם את חנויות הבשר. היום זה אחד האזורים היקרים ביותר בניו יורק."
האמת היא שגם בית טפר הפך למקום יוקרתי יותר עם הזמן, ועלות השכירות שבו גבהה בהתאם. מעצבים צעירים שרוצים להשתחל כיום למתחם כבר אינם מוצאים בו חללים גדולים במחירים נמוכים, אלא שבדיוק בשבילם נפתחה החנות "זורם," המאגדת את מיטב הפריטים העודפים של מעצבים צעירים.
"התחלתי למכור בחנות 'זורם' לפני כארבעה חודשים," מספרת קרן זרקה, המעצבת במותג .Anna K "פשוט הבנתי שזו דרך נהדרת לגרום לקהל מגוון להיחשף למותג שלי. מה גם שהקהל שמגיע לבית טפר הוא ממוקד מטרה. הוא לא בא לטייל ולשתות קפה כמו בקניונים, אלא לקנות אופנה איכותית במחירים טובים, והמכירות מעידות על כך."
מן הסתם, כל פיסת חלקה כזו מתורגמת בשפת הנדל"ן לכסף, וזוכה להתייחסות מיוחדת מצד העירייה, שמבטיחה לפתח, להרחיב, לקדם ולשדרג את האזור. "הצלחתו של בית טפר להתרומם ולהפוך למשכן אמנים ומעצבים, מזכירה לי את הצלחתו של מתחם גן החשמל," מספרת האדריכלית טל איל, "מעצב אחד הביא מעצב נוסף, וכולם יחד הפכו את האזור הכי חשוך בתל אביב לאזור פורח.
אחרי הכל, להגיע למקומות האלה זה סוג של הפגנת מקוריות בפני עצמה. בעוד שחוויית הקנייה בקניונים וברחובות העיר מוצתה כמעט עד דק, ללכת לקנות ליד בית המעצר זה מין קטע כזה. הסביבה אינה סימפתית, וזה בהחלט לא כמו לשוטט במעגלים בכיכר המדינה, אבל זה מעניין, זה אחר וזה הפוך על הפוך."
רונן חן - חולצה ב-129 ש''ח צילום: יחסי ציבור
בניו יורק, מדגימה איל, "זה כל אזור הדאון טאון, ובלונדון כל אזור הדוקלנדס. בשנות ה-80 היו אלה אזורים שוליים, אך בשלב מסוים כשהגיעו לשם אמנים, הם מגנטו אליהם אוכלוסייה אחרת. נווה צדק, למשל, היתה שכונת עוני שעד שנות ה-80 המאוחרות לא היה נעים לגור בה. אמנים, סופרים ואנשי רוח שחיפשו דיור זול, הגיעו לשם ומשכו אחריהם אוכלוסייה איכותית יותר. היום מדובר באחת מנקודות הנדל"ן החמות של תל אביב."
אלא
שלא בכל מקום זה מצליח. אם אתם מעצבי אופנה בתחילת דרככם, והחלטתם לעבור לדירת גלריה קטנה ומעופשת בסמטאות שוק הכרמל, אל תהיו בטוחים שתצליחו לגרור אחריכם מעצבים נוספים ולגרום לכמה בסטות בשוק להיסגר. "גם בשכונת פלורנטין ניסו להביא את התהליך הזה לידי ביטוי, אבל הוא לא התרומם," מסבירה אייל, "כנראה יש מינימום מסוים של אוכלוסייה הדרושה כגרעין בסיסי כדי להרים דבר כזה.
לעומת זאת, לבית טפר היה פוטנציאל אדיר. אמנים ומעצבים הגיעו לשם, המקום הפך אטרקטיבי, הלקוחות לא איחרו לפקוד את המקום, והעירייה כבר החלה לזהות את הפוטנציאל שבשיקום האזור כולו. מי יודע, אולי בקרוב גם יפתחו שם כמה בתי קפה, ובית המעצר יועבר למקום אחר."
נא להמתין לטעינת התגובות
