אפשר קבלה?
הקבלה איננה דת ולפיכך גם אינה דורשת אמונה באל. גם אין צורך ברב, גורו או מורה רוחני. היא מתעניינת בדרגה גבוהה הרבה יותר של מודעות: חוויה בלתי אמצעית של אלוהים. נשיא אמבלייז אלי רייפמן על ההבדל בין המיסטיקן לאיש הדת
העיסוק והעניין בקבלה התפשטו בעשור האחרון בין מיליוני אנשים ולאומים רבים בכל העולם. למרות הפופולאריות, חוסר האחידות בהגדרת הקבלה הוא גדול.
אחדים יגידו שהקבלה היא לא דת, וחלקם יקראו לה “מדע”. אחרים יקשו וישאלו “איך לא דת, הרי מקור הקבלה הוא בתורה והמקובלים היו כולם דתיים שומרי מצוות?”, יש שיעירו כי הקבלה היא פילוסופיה יהודית, דרך חיים. הקיצוניים יחפשו בה את המפתח למאגיה ולשליטה על-טבעית, חיי נצח וסודות אדירים שיתנו להם יתרון יחסי בחיי המירוץ המודרני, אחרים יחפשו בה כיוון ותכלית בחיים, סיבה לבריאה ולקיום, פשר לסבל או נתיב לאושר.
הפופולאריות באה הרבה פעמים על חשבון יסודיות ועומק. אנחנו רצים לחבק דבר מה “לוהט” בחברה ולאמץ אותו לחיינו, נסחפים אחרי אופנה, לרוב בלי להתעמק בדברים. הקבלה נופלת בקטגוריה זו כתופעה חברתית מודרנית שסוחפת מיליונים לחיקה. אך אם רק נעצור לרגע ונבחן את התופעה, נמצא שבתוך הבלבול וחוסר האחידות ישנה בכל זאת חד משמעיות, הגדרה.
וכדי להגיע אליה צריך להבין את הדת בראי המיסטיקה.
רוב בני האדם בכדור הארץ היום שייכים לדת זו או אחרת. דתות הן דבר נפלא. זה לא מס שפתיים: הן אכן נותנות מסגרת מלאה לחיים לאדם שמחפש מסגרת או אדם שנולד לתוכה. אתה קם בבוקר ויודע מה אתה עושה מרגע שפתחת את העיניים עד הרגע שאתה הולך לישון. יש תשובות לכל – אוכל, שידוכים, יחסי אישות, ילדים, ערכים, מוסר, משפט – המערכת ברורה, מאורגנת ונותנת מסגרת ותכלית.
אך בכל דת התפתח רובד נוסף או זרם, יש שיאמרו עמוק יותר, אני מעדיף לומר “מקביל” - זרם המיסטיקה. באסלאם יש את הסופיזם, בנצרות את הגנוסטיקה, וביהדות - קבלה. כדי להתחיל להבין את הקבלה, חשוב להבין את מהות הזרם המיסטי.
נתחיל בכך שבעוד הדתות נלחמות ביניהן על עליונות או עדיפות זו או אחרת, מתחרות על המונופול והבעלות על הבנת הבורא, יוצאות למלחמות קודש ורדיפות הדדיות על פני אלפי שנים, הדבר היפה הוא שכאשר צוללים לרבדים העמוקים של המיסטיקה של אותן דתות - מגלים אחדות דעים מוחלטת. הגנוסטיקה, הסופיזם והקבלה - כולם אומרים דברים זהים. זו גם אחת התקוות הגדולות שמעוררת המיסטיקה: אולי כאשר יותר אנשים יבינו שברמות הרוחניות העמוקות, בשורשן, כל הדתות אומרות את אותו הדבר
ישנם אקדמאים רבים והיסטוריונים בעלי שם שחקרו את תולדות והתפתחות הזרמים המיסטיים בדתות. בעוד שקיימים חילוקי דעות מסוימים ביניהם, ישנן נקודות עקרוניות שעליהן הסכמה ברורה.
הן בדת והן במיסטיקה - יש בורא עולם. יש איזו ישות או תבונה, משהו שלא ניתן לתאר אותו במגבלות השכל האנושי, אבל הוא, או היא, או הם, או זה, יצרו/בראו את היקום שאנחנו חיים בו. כאן נגמרת אחדות הדעים בין הדת למיסטיקה ומתחיל ההבדל שבין שני הזרמים שהיווה בסיס לרדיפות, חרמים ושפיכות דמים ענפה במשך כאלפיים שנים.
בעוד ששני הצדדים מסכימים על קיומו של בורא, ההבדל המהותי הוא שהדת מקיימת את חוויית הבורא דרך סמכות אחרים, בעוד שהמיסטיקאי מחפש אחדות עם הבורא באופן ישיר ובלתי אמצעי.
בין המאמין הדתי לבורא עומדת סמכות דתית "מגשרת", יהיו אלה הכנסייה או הרבנות, האפיפיור, הרב או האימאם. הם ורק הם מקיימים את הקשר הישיר מול הבורא, הם בעלי הסמכות, מביני כוונותיו, מפרשי דבריו וכתוצאה מנחים את מאמיניו בדרכי האמונה וחיי היום יום. המאמין הדתי מקבל את סמכותם מבחינת ראה וקדש, נעשה ונשמע.
עד כמה שגישה כזו צורמת לאדם חילוני, צריך להבין מתוך הסתכלות פתוחה שזוהי למעשה בחירתו החופשית של המאמין. אין בכך שום גנאי - כשאתה מצטרף לארגון דתי אתה יודע שאתה מקבל סמכות של אחרים בקשר עם הבורא. זהו הבדל דרמטי בין הדת למיסטיקה. המיסטיקאי לא יקבל שום סמכות מגשרת בינו לבין הבורא. מבחינתו הבורא נמצא בכל ונגיש לכל אדם שרק ירצה בכך. המיסטיקה לא מתנגדת לקיום הדת הממסדית אלא רק מחפשת סובלנות לקיומה כזכות בסיסית של כל מאמין לרצות בקשר הישיר.
הבדל נוסף מצוי מעבר לאספקט הרוחני. דת היא גם ממסד חברתי, קבוצה ככל קבוצה, בלי שום קשר לנושא הרוח או אופן התקשורת עם הבורא. לכל קבוצה חברתית יש קודים של התנהגות, לבוש, נהלים ותהליכים מוסכמים. דת משמעותה לקבל על עצמך את כל התנאים של אותה קבוצה חברתית ללא שום קשר לדרגת הרוחניות של המאמין. רוחני ככל שתהיה, לא תתקבל בקבוצה דתית אם לא תתלבש כמקובל בה, תקבל את סמכויותיה החברתיות ותשמור מינימום של כללי התנהגות נאותים לאותה קבוצה.
המיסטיקה עוסקת בחוויית הבורא דרך התעלות רוחנית ללא שום קשר להשתייכות לקבוצה זו או אחרת. הקשר לבורא מושג באופן עצמאי ובדרך כלל מתוך התבודדות ולא כחלק מקבוצה. המיסטיקאי גורס שאם יש בורא, אזי הוא רוצה לחוות אותו ישירות, ללא מתווכים. כל הזרמים המיסטיים אומרים למעשה שקיים בורא וניתן לחוות אותו ואת אחדות הבריאה באופן ישיר. יש “מדריך למשתמש” וצריך רק דבקות. המיסטיקאי לרוב יתערה בקהיליה ויקיים חיי חברה רגילים לחלוטין אך הדרך הרוחנית היא אישית, ואיננה מחייבת גורם שלישי או השתייכות לקבוצה כלשהי.
למרות הזיקה בין המיסטיקה לדת באחדות האמונה של שני הזרמים בבורא עולם, ניתן כבר להבין מדוע המיסטיקאים נרדפו והוחרמו מאז ומתמיד על ידי אנשי הדת הממסדית. הטענה של המיסטיקאי שהוא אינו זקוק למתווכים כדי להתחבר לבורא מאיימת מטבע הדברים על הממסד הדתי משום שהיא מייתרת אותו.
היתכנות הקשר הישיר לבורא מטילה צל על הארגון הדתי כסמכות היחידה לתקשורת עם הבורא ופרשנות דבריו ורצונו. האינקוויזיציה הנוצרית הוקמה במקורה ככוח שיטור מיוחד לחיסול זרם הגנוסטיקאים הנוצרים הקתארים, שצברו פופולאריות בצרפת, ושעצם קיומם איים על ריבונות הכנסייה על הקשר של הנוצרים עם הבורא. גם אצלנו, גדולי המקובלים ביהדות כגון ר’ אברהם אבולעפיה והרמח”ל (שכיום ספרו "מסילת ישרים" הינו ספר חובה בסיסי בכל ישיבה) נרדפו והוחרמו ע”י הממסד הדתי הרבני וקהיליות היהודים עד כדי גירוש מארצם והגליה, רק כי למדו והפיצו קבלה בעם.
המיסטיקה היא חלק בלתי נפרד מהדת אך שונה ממנה באופן כה מהותי שלמעשה לאורך הדורות נוצר פילוג ואנטגוניזם הדדי בין הרבדים. אין מאמר זה בא למתוח ביקורת על הדת בשום צורה. דתות הן לא הבעיה, אין רע בדת. האנשים הם הבעיה, אנחנו. לאורך אלפי שנים אנחנו אלה שמעוותים ומפרשים את הדת כרצוננו מתוך כניעה ליצרים בסיסיים של הצורך בשלטון על אחרים, במעמד, בעליונות ובכוח. ישוע אמר "להפנות את הלחי השנייה" - זהו מקור הדת הנוצרית, דת של סובלנות ואי אלימות. בני האדם פירשו את דבריו למסעות צלב ואינקוויזיציה ששטפו את אירופה בדם ועינויים והכל בשם הכנסייה והבורא. לא זאת היתה כוונת המשורר כנראה. הדתות הן נהדרות במקורן. אלה אנחנו, האנשים, שמעוותים אותן לרוע וחוסר דעת.
כפי שהבנתם עד כה, הקבלה, השייכת לקטגוריה של המיסטיקה, איננה דת ולפיכך גם אינה דורשת אמונה באל, אלא דרגה גבוהה הרבה יותר של מודעות – ידיעת האל.
אין ממסד או קבוצות להשתייך אליהן בקבלה. כמו זרמים מיסטיים נוספים, עוסקת גם הקבלה באחדות האדם באשר הוא מול הבורא, וידיעתו האינטימית שלא דרך סמכות אחרים אלא באופן בלתי אמצעי.
הקבלה שונה במעט מזרמים מיסטיים אחרים בכך שהגיעה לפשרה טובה יותר עם הממסד הדתי הרבני. ישנן סיבות היסטוריות מובהקות להבדל זה, שלא זה המקום להיכנס אליהן, אך בשלב זה די לומר שבשונה מהגנוסטיקה הנוצרית או הסופיזם המוסלמי, הצליחו המקובלים היהודים, בחוכמה רבה ובדרכי נועם, לשלב ולשזור את הקבלה כחיי רוח בהלכה ובמנהג היהודי הדתי כנגד התנגדויות אין סוף. אדם העוסק בקבלה וחי לפיה אינו חייב להיות דתי, אך באופן חד משמעי מדובר באדם שחי חיי יהדות באופן עמוק ושורשי ברמות שדתיים רבים לא מגיעים אליהן.
בקבלה אין רב, אין גורו ואין מורה דרך רוחני, יש אדם שמלמד “לקרוא מפה”. הדרך היא אישית. הרב רק מקנה את הכלים הנחוצים לאדם לצמיחה רוחנית. רב מקובל אמיתי שיתבקש לתת ברכה, יסרב, אך ייתן למבקשים את הכלים כדי שיברכו את עצמם, משום שהוא מודע לכך שהדרך בקבלה היא אישית לחלוטין.
לפני שנעמיק ונבין מהי הקבלה, נסכם ונאמר שאפשר ללמוד קבלה באופן אינטלקטואלי, כמו שמלמדים היום באקדמיה ובמכונים שונים. זוהי קבלה עיונית, תיאורטית והיא נהדרת ומהווה עולם שלם של ידע וחוכמת חיים שגם מהלך חיים שלם לא יספיק להכילם. ניתן ללמוד קבלה שנים על גבי שנים, אבל חשוב לזכור, שקבלה אמיתית היא בסופו של עניין דבר אחד בלבד: חוויה בלתי אמצעית של הבורא והבריאה, במיטב המסורת של המיסטיקאים. אמן.
אלי רייפמן, מייסד ונשיא קבוצת ההיי-טק אמבלייז. מעביר קורסים על קבלה ומדע בהיכל אמנויות הבמה הרצליה ובמרכז מוסיוף לחקר הקבלה באוניברסיטת בר-אילן
נא להמתין לטעינת התגובות
