ויווה לה דיווה: איפה מסתובבת הרוח של מרלין מונרו
בוב סלצר, סופר ועיתונאי שהיה נשוי למרילין מונרו, טוען שרוחה נגלתה אליו במהלך טקס סיאנס שערך עבורו אנטון לה ויי, ראש כנסיית השטן
בוב סלצר פגש את נורמה ג'ין בקיץ של 1946 בלובי של אולפני "פוקס המאה העשרים". הוא היה אז עיתונאי שכתב על סלבריטאים, ונורמה ג'ין היתה דוגמנית צעירה שניסתה להשיג עבודה. היא כבר השתמשה בשם מרילין מונרו, אך טרם הפכה אותו לשמה הרשמי. כך, לטענתו של בוב החלה מערכת היחסים שהובילה לנישואיהם ב-1952.
נורמה ג'ין הופיעה במספר תפקידים קטנים בכמה סרטים ב-1947, אבל בזכות שני סרטים פופולריים שבהם השתתפה ב-1950 – "הכל אודות חווה" ו"ג'ונגל האספלט" – חברת פוקס הסכימה לשינוי שמה הרשמי למרילין מונרו.
על פי סלצר, כאשר בחברת פוקס הבינו שסמל הסקס שלהם נשואה, לחצו עליה להתגרש. העובדה ש"אלילת האהבה" החדשה שבה הושקעו כספים רבים, אינה תפוסה בלבד אלא אף נשואה לעיתונאי שולי, גרמה לנשיא החברה לחשוש שהיא לא תצבור מספיק מעריצים. סלצר החליט שלא לעמוד בדרכה של אשתו והם נסעו יחד למקסיקו וביצעו שם טקס גירושין סמלי שבו שרפו את מסמכי הנישואים שלהם. לטענתו של סלצר השניים נותרו חברים קרובים עד מותה של מרילין מונרו ב-1962.
סיפור הנישואים הזה אינו מופיע בביוגרפיה הרשמית של מרילין מונרו ומבחינה כרונולוגית הוא ממקום ברווח שבין נישואיה לבעלה הראשון ג'ימי דוהרטי לבין נישואיה לשחקן הבייסבול האגדי ג'ו דימאג'יו. היה או לא היה, מרילין הפכה לחלק מהקריירה של סלצר. ב-1974 הוא פרסם את הספריםThe Life and Curious Death of Marilyn Monroe (חייה ומותה המוזר של מרילין מונרו) ו-The Marilyn Files (תיקי מרילין מונרו) ב-1992 ויצר את סרט הטלוויזיה Marilyn and Me (מרילין ואני). מאז מותה של הכוכבת דברים מוזרים רבים קרו בחייו של בוב סלצר, שנפטר בעצמו ב-2005.
"התחלתי לשים לב לכך שריחות מסוימים הופיעו בביתי, לכאורה משום מקום," הוא סיפר לסופר וחוקר העל-טבעי האמריקאי בראד סטייגר. סלצר זוכר את הפעם הראשונה שבה הבחין בריחות חריפים של ורדים שממלאים חלל ביתו. הוא הביט סביב אך לא ראה פרחים בחדר. כאשר היה סטודנט הוא עבד בבית הלוויות וזיהה שהריח הוא ריח של זר הלוויות ולא של זר מחנות פרחים או של ורדים בגן. התופעה המשיכה לפקוד אותו מ-1963עד 1981, לפעמים גם פעמיים בשבוע, לפעמים אחת לחודש ולבסוף נעלמה כלעומת שבאה. אנשים אחרים ששהו עמו כשזה קרה לא יכלו להבחין בריח.
ב-1973 בוב סלצר השתתף בריטואל שגרם לרוחה של מרילין מונרו להופיע מול פניהם של עדים. הוא פגש את אנטון לה ויי, ראש כנסיית השטן בסן פרנסיסקו. במהלך שיחה ביניהם סלצר למד שלה ויי הוקסם ממרילין מונרו. "היינו נפגשים ודברים כאלה לאורך תקופה של כשנתיים. אחרי זה אנטון יצר איתי קשר ואמר לי כך: אחת ל-11 שנים מחזור אסטרולוגי חוזר על עצמו וה'ירח האפל' יחזור ביום שבת, הארבעה באוגוסט, ממש כפי שקרה ב-1962 כשמרילין נפטרה", סיפר סלצר. לה ויי היה זקוק למישהו שהכיר היטב את מרילין כדי שיעזור לו "להעלות" אותה.
לה ויי אסף את סלצר ביום המיועד בשעה 22:30. הוא השיג רשות להגיע לחצר ביתה של מרילין מונרו ממי שהיתה אז הבעלים של הנכס. סלצר, לה ויי ורעייתו ישבו במכונית שחנתה בצמוד לשערי הבית שהיה מוקף בגדר בגובה של כמעט 2 מ'. "ישבתי במושב הקדמי של המכונית, במקום של הנוסע, יחד עם אנטון; אשתו ישבה במושב האחורי. מתוך המכונית שצופה אל הלילה, זה היה כמו להביט לתוך תעלה, עם קו ראות ישר מפני שכל אחד מצדי הרחוב היה חשוך. היינו לגמרי לבד", נזכר סלצר.
"לאנטון היה רשמקול עם שירים שהוקלטו מראש מהסרטים של מרילין. בערך ב-11:45 הוא הדליק אותו בעוצמה מעט גבוהה יותר ממה שניתן לשמוע. היה לו גם פנס חלש מאוד שאותו החזיק ליד ההגה, והוא התחיל לקרוא משהו שכתב. זה היה כמו דיבור של דיבוק או תפילה או משהו. לא זיהיתי את זה. בערך ב-00:15 הלילה היה דומם. שום גבעול דשא לא נע. עלי עץ האקליפטוס ליד פינת הבית היו דוממים. לפתע נשבה רוח מדהימה!
היה נדמה כאילו רוח מבודדת נשבה בתוך העץ. הוא היה נראה כאילו שהוא בתוך הוריקן למשך שלוש או ארבע דקות ובאותו זמן משהו אחר נע משני צדי הרחוב. היה נדמה כאילו הרוח נושבת לעברנו, אבל לא הרגשנו אותה כלל בתוך המכונית.
אז, משום מקום (אפילו
מרילין התקרבה באיטיות אל הבית או אל המכונית, שכן הם חנו על שביל הגישה. היא עצרה במרחק של כעשרה מטרים מהם. אנטון לה ויי החליש את המוזיקה וחדל ממלמוליו. מרילין סטתה בפתאומיות הצדה ונעמדה משמאלם, בוהה וסופקת כפיים. סלצר מספר שהיה לה מבט קפוא והיא דמתה לדמות מקרטון, אך לא היה ספק שזו מרילין מונרו. לסלצר היה נדמה כאילו מרילין מהססת - רוצה להיכנס לבית אבל חוששת לעבור ליד המכונית. אשתו של לה ויי החווירה, נשימתו של ראש כנסיית השטן נעתקה והוא החל להזיע. אנטון לה ויי לא הסכים להדליק את אורות הרכב וסלצר החליט לצאת אל מרילין וללכת.
"כשהייתי במרחק של כ-150 מטרים ממנה היא הסתובבה, וכשהסתובבה והלכה למרכז הרחוב היא נעלמה באוויר. ראיתי את זה קורה במו עיני!"
לצדי הרחוב היו תעלות ניקוז מי גשם קטנות. סלצר הבחין שכאשר הוא צועד לצד התעלה, רגליו מותירות עקבות בצד השני. רוח הרפאים או מרילין צעדה בפסיעות קטנות ומדודות במקביל אליו, כאילו שהלכה על המים שזרמו לתעלה מבלי להיראות לעין.
"כמעט באותו זמן שהבחנתי בתופעה, אנטון ואשתו התקרבו אלי עם שני פנסים, ותוספת האור שלהם הוכיחה שמה שראיתי היה אמיתי. אנטון אמר שהוא הלום מהחוויה כולה. הוא סירב לארוחת ערב, אמר שהוא מותש לחלוטין ושאין לו תיאבון. כל מה שהוא רצה היה לחזור למלון שלו, להתקלח ולשכב לישון".
חוץ מלבראד סטייגר, בוב סלצר סיפר על הופעתה של מרילין מונרו למדיום קלריסה ברנהרדט ולנורמן מיילר, הסופר והקולנוען הנודע, שנפטר לפני שנה. "הוא התעניין בדברים כאלה", אמר סלצר על מיילר. "אמרתי לו, 'נורמן, אני לא מספר לך את זה רק בגלל שאני יודע שאתה קצת מתעניין בדברים מהסוג הזה ואתה לא קטן אמונה'. כשסיימתי לספר לו, מיילר אמר, 'אני לא שולל את זה. אני מאמין בדברים כאלה – וזוהי חוויה די משונה".
חבל שבוב סלצר לא הצליח לברר עם ה"אקסית" שלו מה היו נסיבות מותה, עד היום מקור לא אכזב לתיאוריות קונספירציה – התאבדה בבליעת כדורי הרעה או שמא היתה זו מנת יתר שנלקחה בטעות? שמא נרצחה בשל קשריה עם משפחת קנדי? האם יחסיה הרומנטיים עם ג'ון ורוברט קנדי יחד עם מסמכים שחשף ה-FBI שגילו שלכוכבת הייתה נטייה קומוניסטית הפכו אותה לסיכון לאומי לאמריקאים וזה מה שהביא לרציחתה בידי השירות החשאי? תיאוריה אחרת גורסת ש'מנת' היתר ניתנה לה במכוון על ידי הפסיכיאטר שלה ד"ר ראלף גרינסון שרשם לה מינון גבוה במיוחד למרות שאמור היה לגמול אותה או שהיתה זו סוכנת הבית יונס מאריי שגרמה לה, אולי בכוח, ליטול את הכדורים. על כך, כנראה, בסיאנס הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
