יופי, נחמה: קפה מסעדה נחמה וחצי
מול חורבות הבימה יושבת "נחמה וחצי" ומנקזת אליה המוני סלבס משועממים ורבים מתעשיית העיתונות. אם מתעלמים מהמסביב, אפשר ליהנות מהשולחנות, מהמלצרים, מהמטעמים ולהרגיש לשעה קלה באירופה
טעות , טעות נוראה לומר "אל תסתכל עכשיו! " לאנשים במסעדה, שהרי התוצאה היא תמיד הסתכלות מידית לעבר האובייקט, מבט צולב חזרה מצד האובייקט ומבוכה נוראה לכל הצדדים. מובן שגם הפרטנר שלי לארוחה לא התאפק. הוא מיד הביט ימינה, מסוקרן כולו, היישיר מבט לעבר העיתונאי הבכיר וחזר אליי: "השמין קצת, מה? ".
חמש דקות עברו, ושוב אזעקת אמת. "הפעם תבטיח לי שאתה לא מסתכל ישר", הזהרתי אותו בעוד מועד. רק אחרי שנשבע המשכתי. "בשעה שתיים שלך, מאחוריי, יושבת בעלת הטור הגאונית ג'. תעשה את עצמך מביט כבדרך אגב, אל תעשה לי פדיחות". הפעם הוא הביט בנקודה דמיונית בקיר, ואז גלש אט-אט לשעה שתיים שלו, שעה שמונה שלי. "זאת בצהוב? ! על פי המרירות שלה, היא אמורה להיראות כחושה יותר, לא? ".
בהמשך הארוחה, בשעות ארבע, שבע ואחת עשרה וחצי שלי, הספקנו לסקור עוד שלושה עיתונאים חשובים. עם כמה מהם עבדתי - אחדים הערצתי, אחרים תיעבתי. לא מן הנמנע שאחד מהם אמר באותם הרגעים לבן שיחו: "אתה רואה את הגבר הזה שיושב בשעה שלוש שלך? פעם הוא עבד תחתיי, כזה אידיוט לא פגשתי בחיים".
מול חורבות הבימה (סוף-סוף רואים שינוי) יושב (או יושבת, תלוי איך היא באה לכם טוב) "נחמה וחצי", מנקז אליו המוני סלבס החורכים בשיעמומם את שדרות רוטשילד ורבים מתעשיית העיתונות מלאי חשיבות עצמית. לו ישבו שם ברק פכטר ל"רייטינג" או עוזי בנזימן ל"העין השביעית" במשך שעה הייתה להם אספקה מלאה של חומרים מרתקים למגזין הבא.
כמובן אפשר גם להתעלם מכל המסביב ולהתרכז באווירה ובאוכל. להתרכז וליהנות. אפילו בלי להתרכז - פשוט לשכוח מכל הצרות היום-יומיות המעיקות, לרוקן את המוח וליהנות. מהשולחנות המזמינים, מהמלצרים החביבים, מהשירים הנעימים, אפילו מהמטעמים הלא רעים. לשבת בלב תל אביב ולהרגיש, ולו לשעה קלה, אירופה. יופי, נחמה.
התחלנו בשתי מנות פתיחה - הלבנה (עשרים שקלים) עשויה במקום, כך לדברי המלצר, והיא מוגשת עם לחם, והכבד הקצוץ (עשרים שקלים) פשוט למדי וטעים כמו במסעדה יהודית אמיתית. מנות הפתיחה לא מצוינות בתפריט, ולשם כך תזדקקו לאחד המלצרים. כאן תיחלץ לעזרתכם חבורה שאין לתאר אותה מלבד "מקסימה".
המלצרים כאן חייכניים (גם לכלבים), מקצועיים , מדברים בגובה העיניים (ולא מתחנחנים כמו ב"בראסרי" למשל). המלצרית שלנו המליצה על מנות הדגל של המקום, הוסיפה דעה אישית, פינקה, חייכה, עקצה - בכיף היינו מזמינים אותה לשבת אתנו לקפה.
בחזרה לאוכל. דגמנו ארבע מנות, הטובה שבהן היא שקשוקה בשרית (49 שקלים). אמנם מחירה יקר יחסית לביצים ועגבניות, אבל התמורה משתלמת. חלקי בשר בקר טחון משובח מטוגנים במחבת עם עגבניות, פלפלים ועשבי תיבול ונאנקים בעונג מתחת לשלוש ביצי עין רוטטות. עם לחמנייה חמה וחמאה הם התשובה הסלבריטאית ל"דוקטור שקשוקה".
גם ספגטי כדורי בשר (מנה גדולה עולה 46 שקלים) נחשב מנה שמזוהה עם נחמה: חמש
פסטה עם ארטישוק וחציל (מנה קטנה עולה 45 שקלים) היא מנה חביבה למדי, אך לטעמנו היה בה מעט מדי ארטישוק, ומנת חזה העוף (59 שקלים ) הייתה משעממת טיפה: עם פירה סמיך ומעל אספרגוס מאודה. האמת היא שאנחנו סתם מתקטננים: קשה ליצור מנה לא משעממת מחזה עוף.
מחירי השתייה אטרקטיביים כשמדובר ב"הפי אוור" (כוס גולדסטאר בעשרה שקלים), אבל כשמדובר בפפסי מקס המחירים מאמירים ל-13 שקלים הבקבוק, ול-16 שקלים למיץ תפוזים סחוט. כמו בנתב"ג.
השאלה הגדולה היא אם צבא העיתונאים שבולס ב"נחמה וחצי" ימשיך לפקוד את המקום גם אחרי שהבימה יסיים את שיפוצו ומאות אלפי הדודות שמגיעות להצגות ישתלטו על בית הקפה ויהפכו אותו לסניף נוסף של "קפולסקי". אגב , אני לגמרי בעד. עדיף לאכול בחברת קשישות מלהיאכל בידי עיתונאים מרירים. חצי נחמה.
"נחמה וחצי", כיכר הבימה 2 פינת אחד העם, פתוח: א'- ה' 00:30-7:30, ו' 17:00-7:30, ש' 00:30-11:00, טלפון : 6852326
ציון: 4 (מתוך 5)
נא להמתין לטעינת התגובות
