ראשי » סגנון » אוכלגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

חגיגת אסיף: ביקורת מסעדה

רומנטיקה מעודנת באוויר, עיצוב נעים ומזמין, תאורה רכה, מוזיקה איכותית ומטבח פתוח. והאוכל? התענגנו כמעט על כל ביס. אחרי הבילוי באסיף, אלון צרפתי מוכן להגשים חלום נעורים - ארוחה באורנה ואלה

סוג מסעדה: מסעדת שף
כתובת: אסיף, לילינבלום 18, טלפון 5165198

לפני 12 שנה פורסמה ב"זמן תל-אביב" הרשימה הראשונה שלי. הייתי אז צעיר שרק השתחרר מהצבא, וחלמתי לכבוש את העולם. בטקסט, שפורסם במדור סיפורים קצרים של קוראים, ציינתי את רשימת המשימות שאני אמור למלא עד הגיעי לגיל שלושים. "ללמוד לשחק מטקות" היה אחד מהם, "לשכב עם סגנית מלכת היופי" היה אחר.

היום, כשגיל ארבעים מתקרב בצעדי ענק, אני יכול לומר שלא הייתי קרוב לביצוע אף אחת מהמשימות. אפילו עם מטקה לא שכבתי. גם מטלות אחרות שהקצבתי לעצמי עד גיל שלושים לא ממש מימשתי ולא הגשמתי. אגב, רובן כבר פאסה לגמרי, ומן הסתם גם לא אממש אותן לעולם. בכל זאת, יש כמה דברים שבני אדם רבים הספיקו לעשות בחייהם, ואני - למרבה הבושה - לא עשיתי מעולם. למשל, לצפות בסרטים "חגיגה בסנוקר", " גבעת חלפון" ו"אלכס חולה אהבה". לא יודע, פשוט לא יצא. גם לנסוע לטיול תרמילאים לחו"ל לא ממש יצא, וגם לא לעלות על רכבת הרים עם לולאה, לעשות סקס בשירותים במטוס, לשחות עם דולפינים, לקפוץ באנג'י בניו זילנד ולאכול ב"אורנה ואלה".

הביקור ב"אסיף", שמקימיו ובעליו הם יוצאי "אורנה ואלה", הוא איזשהו תיקון - כך לפחות אני מקווה - לסעיף האחרון ברשימת הבושות. גם אם לא טעמתי מעולם את לביבות הבטטה של אורנה ואלה, אני בהחלט יכול לסמן "וי" גדול, ובהחלט חיובי, על המסורת שהנחילו השתיים לתושבי העיר. אחרי התענוג הצרוף שחווינו ב"אסיף", אנחנו מקווים מאוד שכך הלקוחות מרגישים גם במסעדת האם.

כבר בכניסה לביסטרו, הצמוד לנווה צדק, מרגישים רומנטיקה מעודנת באוויר. אמנם המסעדה קטנטנה, אבל תקרתה גבוהה מאוד, והעיצוב נעים ומזמין: הקירות מחופים בטפטים יפהפיים, התאורה רכה, והמוזיקה איכותית ולא רועשת. המטבח צמוד ופתוח - מתברר שיש סועדים שאוהבים לראות מקרוב ולהריח היטב.

על כל פנים, אנחנו היינו ממליצים שאם כבר המטבח נגיש לעיניים, מן הראוי שעובדיו יקפידו על לבוש הולם (ולא, כובע של ראסטות לא נחשב), שעמדת שוטף הכלים תהיה מאחור ולא בפרונט וקופסאות הפלסטיק המלוכלכות על המדפים יוחלפו, או יוסתרו לפחות. כמאמר הפתגם הסלובקי, מה שלא רואים לא יודעים. והאוכל? זה כבר סיפור אחר.

מעודדים מהמנות הראשונות המשכנו לעיקר, וגם כאן נזקקנו להמלצות המלצר, שהיה בקי במרכיבים ובאופן הכנת המנות. פפרדלה תוצרת הבית (68 שקלים ) היא, לדעת המלצר, המנה הטובה ביותר במקום, וממה שטעמנו הוא ככל הנראה צדק: מנת הפסטה עשויה כאן עם תבשיל טלה עסיסי, מעט צ'ילי ופרמזן. התענגנו על כל ביס, ואנחנו שמחים לבשר

שהיו מספיק ביסים - המנות ב"אסיף" גדולות ומשביעות.

מנת פרגית העוף (62 שקלים) התבררה כמנה עדינה: לצד שלושה נתחי פרגית מתובלים היטב ולא גדולים במיוחד מצאנו ריזוטו מענג ותבשיל פלפלים (אדומים וכתומים) עם עגבניות. מנה ביתית, לא מתוחכמת מדי, לא שינקינאית במובן הסופיסטיקייטד של המילה. פשוט טעימה.

קינוח חדש בתפריט החורף של אסיף הוא ריזוטו תפוז, ג'לי פסיפלורה ומרק תותים (35 שקלים ). לשולחן הוגשה כוס מרטיני, ובה שלוש שכבות של מרכיבים צבעוניים ומסקרנים. השילוב המגרה הזה מתמוסס בחלל הפה ומענג גם את הסקפטיים שלא מאמינים לקינוחים שקיימת בהם המילה "ריזוטו". בסך הכול נהנינו מאוד מהארוחה, מהשירות ומהמחירים הסבירים, ואנחנו משוכנעים שעוד נחזור.

וכן, את רשימת ה"משימות שצריך להספיק עד גיל ארבעים" אכתוב כמו שציין אולמרט אחרי המבצע בעזה: לבחור יעדים ראליים שנוכל לעמוד בהם. "אורנה ואלה" נראית כמו משימה כזו.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...