פסיכותרפיה חסידית: טיפול בעזרת חשמל
המילה "חשמל" מורכבת מ"חש" כלומר שתיקה, ו"מל" – מלשון מילה ודיבור. כל מטפל, על-פי החסידות, צריך לדעת מתי לשתוק ומתי לדבר ולעבור תהליך של זיכוך וביטול האגו בטרם יוכל לעזור למטופל
החסידות מעניקה לנו כלים לאתר בפנימיות התורה שיטה פסיכותרפויטית ולפתח אותה. בטור הקודם סקרנו את התהליך הבסיסי של ריפוי הבעיה הנפשית של המטופל; הפעם נתבונן בתהליך מקביל שהמטפל בעצמו צריך לעבור.
כלל יסודי בתורה החסידית כפי שייסד אותה הבעל-שם-טוב הוא, שאדם יכול להעניק תיקון לפגם נפשי כלשהו בזולתו רק לאחר שאיתר גוון מאותו פגם בתוך נפשו ותיקנו. אין בעיה שאינה נוכחת בתוככי נפשנו, ולו באופן דק מן הדק, ועל המעניק ריפוי נפשי לתקן בחינה זו בעצמו בטרם יוכל לתקן אותה בזולתו. ייעוץ נפשי חסידי הוא איפוא תהליך בו גם המטפל עובר טיפול. הטיפול העצמי שעובר המטפל לא רק מאפשר לו לעזור למטופל ממקום עמוק ואמיתי יותר, אלא גם מתאפשר בזכות המפגש עם המטופל – שזומן משמיים בין השאר כדי לחשוף לו את פגמו שלו.
עקרון מעין זה קיים בשיטת פרויד, שתבע מכל פסיכואנליסט לעבור בעצמו פסיכואנליזה בטרם יתחיל לעבוד. ברם, כאן מדובר בגרסא מרחיקת לכת יותר, לפיה כל טיפול וטיפול כרוך בתהליך גילוי וריפוי עצמיים. יסוד ההבדל נעוץ בגישה לפיה "איזהו חכם, הלומד מכל אדם" (פרקי אבות ד, א), שבמקרה שלנו פירושה שגם המטופל מלמד משהו את המטפל.
עקרון זה יושם באדיקות בידי כל גדולי החסידות, שסיפורים רבים מוקדשים לאופנים בהם עמלו על הזדהות עם החסידים שבאו להתייעץ עמם. על האדמו"ר השני של חב"ד למשל, רבי דוב-בער המכונה אדמו"ר האמצעי, מסופר כי במהלך קבלת חסידים ל"יחידוּת" – פגישות פרטיות עם הרבי – היה כולו רטוב מזיעה. כשנשאל לסיבה לכך, הסביר שבכל מפגש ומפגש עליו 'להתפשט' מה'לבושים' הנפשיים שלו ולהתלבש בלבושים הנפשיים של האדם שמולו, ותהליך זה כה מאמץ אותו שהוא מזיע.
סיפור נוסף המסופר עליו הוא שבאחד מהימים שהקדיש למפגשי יחידות הוא הכריז לפתע כי אינו מקבל יותר קהל, ואז הסתגר בחדרו לשעות רבות של תפילה ובכי. מספר ימים מאוחר יותר הוא נשאל לפשר הדבר, והסביר כי האדם האחרון שהיה אצלו סיפר לו על עבירה כה חמורה וקשה, שהמחשבה כי היא קיימת בו בדקות זעזעה אותו, והיה עליו להקדיש את שארית היום כדי לאתר אותה בתוכו ולעשות עליה תשובה.
הזדהות המטפל עם המטופל פירושה שהתהליך שעליו לעבור צריך להיות מקביל לשלו. תהליך הריפוי של המטופל, כך ראינו, מורכב משלושה שלבים אותם כינה הבעש"ט הכנעה, הבדלה והמתקה. על מנת לראות כיצד מתבטאים שלבים אלו אצל המטפל הנפשי, עלינו להסביר מעט יותר אודות מבנה זה.
הבעש"ט טבע את המונחים הכנעה, הבדלה והמתקה במסגרת התבוננות במלה חשמל. הרבה לפני שנרתמה המלה לתיאור הכח האלקטרומגנטי, היא שימשה בפי הנביא יחזקאל בתיאור חזיונותיו הנבואיים, שם היא מתארת סוג של אש אלוקית מופלאה. מלה חידתית כזו טעונה פענוח, ואכן חז"ל ניגשו למלאכה זו בגמרא. המלה חשמל, הם הראו, בנויה מצמד מלים הפוכות: חש מלשון לחשות ולשתוק, ו-מל מלשון מילול ודיבור. המלה חש-מל מבטאת חיבור כלשהו של שתיקה ודיבור.
את ההסבר החז"לי פיתח ושיכלל הבעש"ט. המלה מל, הוא הראה, ניתן לפירוש לא רק כנובעת
זהו התהליך אותו כינה הבעש"ט הכנעה, הבדלה והמתקה, ולהלן תמציתו:
• הכנעה: חש מלשון לחשות – ביטול האגו, הכרה במגבלותינו ובצורך שלנו ללמוד ממי שמעלינו
• הבדלה: מל מלשון מילה – בירור פנימי של הטוב מהרע, סילוק הרע והזדהות עם הטוב
• המתקה: מל מלשון מילול – מימוש והבעה עצמית מתוקנים ממקום מזוכך
ניגש כעת להבין את שלושת שלבי הריפוי הנפשי כפי שהם נחווים מנקודת מבטו של המטפל, לאור המאפיינים שזה עתה הצגנו.
שלב ההכנעה בעבודת המטפל הוא להאזין לדברי המטופל הקשבה נקיה לגמרי, בלתי נגועה בידי מחשבותיו האנוכיות שלו. עליו להיות מרוכז כל כולו באדם שמולו ולחוש אותו ואת עולמו. התרכזות כזו אפשרית רק מתוך עמדה של אהבה כלפי המטופל, הרגשה כי הם שווים וקשורים. אם גישתו היא של אדיבות מתנשאת התעניינותו בו היא בהכרח שטחית והוא כלל אינו מסוגל להכירו.
שלב זה הוא כנגד המלה 'חש' מלשון לחשות כי הוא כרוך בשתיקה רבה מצד המטפל. השתיקה הנדרשת ממנו אינה רק כלפי חוץ אלא צריכה להתבצע גם בפנים: על המטפל להשתיק בתוכו את שלל הקולות הפנימיים המתעוררים בו, המזנקים לתודעה ומנפנפים בתשובותיהם המוכנות מראש.
הכנעה פירושה כאמור השפלת האגו. מהותו של שלב ההכנעה בנפש המטפל הוא ביטול רגש ההתנשאות הנלווה כמעט בהכרח למעמדו כנותן הסיוע. על המטפל להזכיר לעצמו שגם אם האדם העומד מולו סובל כעת מבעיה נפשית והוא לא, אין פירוש הדבר שהוא מחוסן מפניה, ובמקום או זמן אחרים היו יכולים לעמוד במצב ההפוך בדיוק. הסיבה היחידה שהוא כעת בעמדת המטפל היא שה' הפקידו כעת בעמדה זו כדי לעזור לשני, וכאמור גם ללמוד ממנו משהו. הרגשת השיוויוניות היא המאפשרת למטפל לגשת למטופל מתוך שפלות הרוח החיונית להקשבה הנקיה.
שלב ההבדלה מתרחש כאמור בתוך או מאחורי השתיקה. זהו תהליך פנימי של בירור המבחין בין יסודות חיוביים לשליליים בנפש ומסנן ביניהם. בשלב זה צריך המטפל להתחיל להקשיב לקולות שבתוכו, התגובות השונות העולות בו נוכח המקרה העומד לפניו, ולמיינם למחלקות שונות עד שהוא מגבש את כיוון הפעולה הנכון. שלב זה הוא כנגד 'מל' מלשון מילה וכריתה משום שהוא כרוך בעיקר בניפוי תגובות לא טובות.
על פי רוב, התגובות הראשונות המתעוררות במטפל אינן טובות, ונובעות ממקומות לא מתוקנים בנפשו (זו אחת הסיבות לקדימת שלב ההכנעה לפני ההבדלה). השלב הראשון בהבדלה הוא לסנן החוצה תגובות אלו. לאחר מכן נוטות לצוץ תגובות שהן כן טובות, אך רלוונטיות בעיקר לגבי עצמו ולכן גם אותן צריך לסנן. את כל התגובות הללו צריך המטפל לתייק בצד לצורך בירור עצמי: מדוע אלו הן התגובות הראשונות שעלו בי ומה הן מלמדות אותי? רק לבסוף באות התגובות המתאימות לשני באמת ומהוות הבסיס לטיפול בו.
כפי שניתן לראות, שלב זה יוצר רווח משמעותי בין שלב ההקשבה לשלב הטיפול עצמו; אולם אירוך-דרך זה הינו מהותי לטיפול הנכון והוא המבטיח את עמקותו ויסודיותו.
שלב ההמתקה הוא שלב הריפוי עצמו – ראשית התיקון העצמי של הבחינה בה הבעיה קיימת במטפל ושנית תהליך העבודה עם המטופל. הוא כנגד 'מל' מלשון מילול משום שעיקר העבודה בשלב זה היא השיחה.
שלב ההמתקה הוא למעשה השלב המורכב ביותר בטיפול. מסיבה זו, הדרך הטובה ביותר להציגו היא לחלקו למספר תת-שלבים. ניתן לראות בשלב ההמתקה כבנוי משלושה צעדים שאף הם כנגד המבנה חש-מל-מל, ושניתן לכנותם הכנעה שבהמתקה, הבדלה שבהמתקה והמתקה שבהמתקה.
להלן המהלך הפנימי של שלב ההמתקה אצל המטפל:
הכנעה שבהמתקה: אבחון בעיית המטופל בדקוּת בתוך עצמו. שלב זה מתחיל למעשה כבר בשלב הקודם: התשובות השליליות שעלו במטפל הן שאותתו לו על קיומו של פגם בנפשו המקביל לזה של המטופל. באמצעותן הוא יכול כעת לאתר אותו ולהביט בו נכוחה. שלב זה יוצר הזדהות בין המטפל והמטופל וסולל את הדרך לריפוי.
הבדלה שבהמתקה: תיקון הבעיה בתוך עצמו. על מנת לגשת לריפוי המטופל על המטפל לעשות את מיטב יכולתו לתקן את הגוון בו הבעיה קיימת בו. צעד זה לא רק מטהר אותו לצורך הסיוע לשני, אלא מעניק לו את הכלים לעשות זאת. בכך שהוא מתקן את אותה בעיה בעצמו הוא כביכול מתאמן בתיקונה אצל אחרים, ומגיע לכך כבעל נסיון.
המתקה שבהמתקה: ריפוי המטופל. רק כעת, בתת-השלב השלישי של השלב השלישי, מתחיל בעצם תהליך ריפוי המטופל עצמו. כל השלבים הקודמים סללו את הדרך להגיע אל היעוץ עצמו ממקום מזוכך. לאחר שסיגל הקשבה חדורת ענווה, בירר וסינן את תגובותיו הפנימיות, מצא בתוכו בדקות את בעיית המטופל ותיקן אותה, כשיר המטפל להתחיל לייעץ למטופלו כיצד לנסות ולפתור את בעייתו.
*
[המאמר מבוסס על דברי הרב יצחק גינזבורג. לאתר גל עיני]
נא להמתין לטעינת התגובות
