קונדליני שאקטי: על טבעה של האנרגיה הנשית

היא יפה ומעודנת, היא המעוררת את הידע הטהור, ומשהיא מוכנה היא מתפתלת לאטה במעלה עמוד השדרה, עד לקודקוד הראש, שם האושר העילאי. מיוחד ליום האשה: פסי פייג משרטטת את נתיב היקיצה של האנרגיה הנשית

פסי פייג | 8/3/2009 13:32 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
 Eddi 07 , cc-by

בבסיס עמוד השדרה, בנקודה אנרגטית נסתרת שאין לה קיום פיזי ועל כן אינה נגישה לחושים ואינה בהישג יד בחיי היומיום שלנו, מנמנמת האנרגיה הנשית. הכתבים היוגים מכנים אותה קונדליני שאקטי, ומתארים אותה ככוח רוחני טהור, כאנרגיה של הבריאה והיצירה, ככוחה של התודעה לדעת את עצמה. ואילו האדם, גבר או אשה, ייעודו לעורר את הקונדליני משנתה, אך יש שהיא נותרת רדומה לאורך כל חייו. אז האדם שרוי במצב של בורות, שמשמעו טשטוש ההכרה, שכחה, מגבלה וחוסר ידע. מצב זה מלווה בתחושה עזה של אינדיבידואליות והאדם מאד מרוכז בעצמו ולא מודע לפוטנציאל שלו.

כך מתארים אותה הכתבים העתיקים: "היא יפה ומעודנת, היא המעוררת את הידע הטהור, היא האושר העילאי, טבעה הוא תודעה טהורה". וכן: "הכוח המקודש, קונדליני, זוהר כגבעול של לוטוס רענן; כנחש המסובב סביב עצמו, היא מחזיקה אז הזנב בפיה, ונחה בחצי תרדמה, בבסיס הגוף" (יוגה קונדליני אופנישד) ואילו המטרה העליונה של התרגול היוגי, על כל צורותיו, היא לעורר את הקונדליני ולהעלותה מעלה עד לקודקוד הראש; שם תתאחד עם שיוה, שמייצג את ההכרה הקוסמית הטהורה הממלאת את היקום כולו. בחוויה היוגית, לפי הכתבים, "האדם שהבחין באמת הצרופה של גופו יכול להבחין באמת של היקום".

לפי תפיסה זו, האדם הוא מיקרוקוסמוס המשקף בצורה נאמנה את המבנה של היקום, המאקרוקוסמוס. התודעה האחת היא בעלת שני קטבים. שיוה מייצג את הקוטב הסטטי, ואילו שאקטי מייצגת את הקוטב הדינמי. כאשר קונדליני שאקטי, היא ביטויה של התודעה, מוכנה להתעורר, היא עולה לאטה דרך הצ'אקרות, מבסיס עמוד השדרה ועד לכתר הראש, ובהדרגה נעלם מסך הבורות, גבולות האינדיבידואליות מתחילים להתמוסס וההזדהות האישית מתרחבת להכיל עוד ועוד. לבסוף האדם חווה מגע ישיר עם המציאות ומתעורר לטבעו האמיתי.

הנתיב הנסתר

עולה כנחש במעלה עמוד השדרה
עולה כנחש במעלה עמוד השדרה Darinka Marun cc-by
הכתבים העתיקים מתארים בדקדקנות את נתיבה של אנרגיה נשית זו. "סט צ'קרה נירופנה" הוא  מסמך טאנטרי הכתוב בסנסקריט, בו מתוארות הצ'אקרות באופן מפורט. המסמך נכתב במאה ה-16 על ידי המאסטר היוגי סואמי פוראננדה ותורגם לשפה האנגלית על ידי סיר ג'והן וודרוף באמצע המאה שעברה. מסמך אחר בשם"גורקשה סמהיטה" המיוחס ליוגי גורקשה שחי במאה התשיעית מתאר בפירוט את האנטומיה האזוטרית של האדם, ומביא הנחיות להתעוררות הקונדליני בדגש על שינון מנטרות, ובעיקר המנטרה "אום". בפרק 3 ב"האתא יוגה פרדיפיקה", טקסט יוגי שנכתב על ידי סואטואראמה שחי באמצע המאה ה -14, כתוב כך: "הקונדליני, בצורתה הנסתרת, מפותלת כמו נחש. האחד שיגרום לה לנוע ישיג שחרור".  בתורת הסוד היוגית (השאיויזם הקשמירי) מתוארת ההתעוררות הרוחנית כהתעוררות הקונדליני.

לא תמיד מלווה התעוררות הקונדליני בחוויות רבות עוצמה. לפעמים תחלוף תקופת זמן עד לתחושת שינוי רוחני. ברגע שהקונדליני מתחילה להתעורר, המיינד נפתח לאפשרויות חדשות. כשהיא עולה דרך הצ'אקרות, יכולת הריכוז של האדם עולה בהדרגה ותנודות התודעה מתחילות להירגע, עד כדי שהתודעה נדמית לאגם רגוע ולא סוער; המודעות נמצאת בזרימה וההכרה נהפכת לכלי שתוכנו אושר ולא דיכאון ונמיכות. מורה רוחני יכול לגרום להתעוררות הקונדליני אצל החניך באמצעות מילה ואפילו רק במבט. טקסטים יוגיים מתארים לא אחת חוויות מסוג זה. אך התעוררות הקונדליני אינה יכולה להתרחש אם אינה מלווה באימון מוקפד ובמשמעת תרגול. לעתים אנו שומעים על התעוררות ספונטנית של הקונדליני,  הקשורה בחוויה קיצונית. אם אין בסיס איתן של תרגול מוקפד, זו יכולה להיות חוויה מאד מטלטלת שלא תהיה לה המשכיות.

נתיב הקונדליני עובר דרך כל אחת מהצ'אקרות,
שהנן מרכזים אנרגתיים (פראניים), הממוקמים לאורך התעלה האנרגתית המרכזית בגוף (השושומנה נאדי), העוברת במקביל לעמוד השדרה. הצ'אקרות מסמלות צמתים בדרך הרוחנית או רמות שונות של תודעה, מהרמה הבסיסית האינסטינקטיבית ועד למישורים היותר אינטואיטיביים. כל צ'אקרה היא מתג שסוגר ופותח רמה מסוימת בתודעה, והן מגדירות את הדרך שאדם חייב לעבור כדי להגשים את מלוא הפוטנציאל שלו. ההיפתחות וההתעוררות של הצ'אקרות נעשית בשלבים, כשכל צ'אקרה מתייחסת לאנרגיה ברמה ובתדר מיוחדים לה.
בסופו של מסע ההתעוררות אנו מגיעים אל הסהסררה, צ'אקרת אלף העלים. היא מבטאת טוטליות הנמצאת מעבר לחוויה. זוהי צ'אקרה טרנסנדנטית, בה הופכים החווה והנחווה להיות אחד. זהו מצב של שחרור, של הארה. בבודהיזם מצב זה נקרא נירוואנה, אצל היוגים-קאיוליה, טוריה או נירויקלפה סמדהי.
עד כמה שמילים יכולות לתאר מצב זה, הרי הוא אושר עילאי, הרמוניה ושקט בלב. זה מצב האיחוד שהיוגה מדברת עליו. זוהי יוגה.

שבע התחנות במסע הקונדליני

הצ'אקרות
הצ'אקרות מתוך האתר salves.com
מכיוון שאין אפשרות להסביר את המעבר או את המעוף לרמות תודעה גבוהות במינוחים לוגיים, ניסחו הקדושים הקדומים והיוגים, אותם אנשים מוארים, את הדרך למצבי תודעה עליונים בצורת דיאגרמות סמליות, שהן תיאור של הצ'קרות. למרות שהתיאור מוגבל מטיבו, יכולים הסמלים לשמש כמוקדי ריכוז תוך כדי התרגול היוגי. לפניכם תיאור מקוצר ותמציתי של הצ'קרות, המרכזים הפראנים בגוף:

מולהדהרה צ'אקרה. ממוקמת בבסיס עמוד השדרה. זהו המרכז בו האדם מתעניין כמעט רק לחלוטין בביטחון האישי שלו. המניע העיקרי בחייו מכוון לקיום הצרכים הבסיסי ביותר, כהשגת מזון ומחסה. זהו המרכז בו האדם נלחם בעולם שנחשב על ידו כעוין.

סודהיסטנה צ'אקרה. ממוקמת בשיפולי הבטן. מתקשרת למניע הבסיסי בחיפוש הנאות החושים דרך אוכל ומין.

מניפורה צ'אקרה. ממוקמת בטבור. זהו המרכז של האסרטיביות. האדם מנסה לשלוט בעולם באמצעות צבירת ממון ורכוש ושליטה באנשים אחרים.

אנהאטה צ'אקרה. ממוקמת במרכז עצם החזה, קרובה ללב. זהו המרכז בו האדם מתחיל לאהוב ולהבין אנשים בגלל מה שהם בלי קשר למגבלות שלהם, ומקבל אנשים אחרים בחמלה ובאהבה.

וישודהה צ'אקרה. ממוקמת בשקע הצוואר. המרכז בו האדם מתחיל להבין ולחוות את העולם כמקום של הרמוניה ושלמות. החוויות כולן, טובות או רעות, נתפשות כחלק לא נפרד מהשלם.

אגיה צ'אקרה. ממוקמת במרכז המצח, בין הגבות. זהו מרכז הצופה, המתבונן. כל המעשים נצפים ממרכז ההוויה של האדם.

סהסררה צ'אקרה. "אלף העלים", ממוקמת מעל כתר הראש, מעבר לגוף הפיזי. היא היעד הסופי של הקונדליני.




פסי פייג מקדישה עצמה לתרגול, הוראה, לימוד וחקירת היוגה מזה 25 שנה. תלמידתם של שרי אננדמורטי וב.ק.ס איינגאר. מייסדת המרכז ליוגה הוליסטית­­על הכרמל ­בחיפה.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פסי פייג

צילום:

מקדישה עצמה לתרגול, הוראה, לימוד וחקירת היוגה מזה 25 שנה. תלמידתם של שרי אננדמורטי וב.ק.ס איינגאר. מייסדת המרכז ליוגה הוליסטית בחיפה

לכל הטורים של פסי פייג

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים