מה ששיווה לימד את שאקטי: הדרך אל התודעה המקודשת
ייחודה של הויגיאנה בהאירוה בכך שגם רגשות שליליים נהפכים בה לדרך יוגית. קנאה, חרדה, אלימות, פחד והשלכה הם רגעים פוטנציאליים של התבוננות פנימה ואחדות של האישיות. מיוחד ל-NRG: פסי פייג מתרגמת לעברית את הטקסט המכונן של זרם השאיויזם הקשמירי
הטקסט של הויגיאנה בהאירוה - התודעה המקודשת, הועבר לפי המסורת של השאיויזם הקשמירי מהאל שיוה עצמו לאלה שאקטי . הטקסט מציע דרכים למדיטציה, באמצעותן יוכל המתרגל להגיע למצב תודעה טרנסנדנטי ולראיית המציאות האולטימטיבית, בה משתקפת התודעה הקוסמית בכל דבר ביקום.
אין יודעים במדויק את תאריך כתיבתה, אך משערים שהויגיאנה בהאירוה נכתבה בסביבות המאה השביעית לספירה. הטקסט מייצג את תמצית התורה, נוגע בשורשיה העמוקים ביותר של הרוח ומביא גישה מקורית ומיוחדת המשלבת חשיבה, רגש ותחושה ככלים לדרך רוחנית.
הוא מכוון לגעת בעולם באופן עמוק, ולראות בכל דבר את הנצחי. אין בו הצעה לברוח למקומות מבודדים ולפרוש מן העולם כדי לעלות במדרגות הרוח. התרגול המוצע אינו שייך לשום פולחן או טקס, אלא מתמקד בעיקרו ביכולת לקיים תודעת "אני" במפגש עם המציאות היומיומית ובהבאת תשומת הלב שלנו לראיית המקודש כנמצא וכנוכח בכל דבר: בנשימה, בתחושה, ברגש ובמחשבה.
ייחודיות הויגיאנה בהאירוה טמונה בעובדה שגם רגשות קשים ושליליים עוברים בה כינון מחדש, והופכים להיות דרך יוגית. כך, רגשות כמו קנאה, חרדה, אלימות, פחד והשלכה הופכים לרגעים בהם מתקיימת באופן פוטנציאלי האפשרות להתבונן פנימה וליצור אחדות שלמה של האישיות, המסוגלת לנתב גישה לתודעה קוסמית דרך רגשות אלו.
המתרגל בשאיויזם הקשמירי אינו דוחה על הסף שום היבט של החוויה האנושית, אלא רואה בה שער לעבור דרכו למצבים מיסטיים. באופן זה, כל דבר יכול להיות דרך וכל מצב הוא מדיטציה. אין הפרדה, כך שחומת הדואליות נמוגה ומתמוססת.
בטקסט מתקיים דיאלוג בין שיוה לשאקטי (המופיעים בשמות בהאירוה ובהאירוי), המייצגים לחילופין את האלוהות והבריאה, את התודעה והאנרגיה, את העיקרון הזכרי והנקבי כביטוי והשתקפות לתודעה הקוסמית העליונה. שיוה עונה לאלה שאקטי על שאלותיה.
מידותיו של בהאירוה-שיוה, הן טרנסנדנטיות, טבעו עילאי ולכן אינו ניתן לתיאור. גם בהאירוי עשויה מחומר הטבע העילאי. בהאירוי באמת היא גם בהאירוה. היא אינה יכולה להיות נפרדת
אם כך, החוכמה של שיוה ושאקטי אינה נפרדת. הם מביעים את עצמם דרך משחק ויצירתיות בתודעה נצחית. המופע של כל הדברים קשור לתודעה נצחית, נכלל בתוכה ומוטמע בתוכה. כפי שהאש מורגשת דרך חומה, כך שיוה יכול להיות מובן דרך עזרתה של שאקטי. שאקטי היא השער, הפתח, דרכו אפשר להבין את שיוה.
אם הבנו שעולם התופעות מהווה שער לתודעה אשר ממנה עולים וצומחים כל הדברים, הרי שלמעשה אנו מבינים את העיקרון העומד בבסיס תפיסת העולם של השאיויזם הקשמירי. הכרה זו נבחנת בדיאלוג בין שיוה לשאקטי, המתחיל בשאלתה של האלה כיצד ניתן להשיג הכרה הזו. בתשובתו מתאר בהאירוה 112 דהרנות, שהן טכניקות ריכוז ומדיטציה המהוות, כל אחת בפני עצמה, דרכים להגיע אל ההכרה העליונה המקודשת.
בפסוקים הראשונים ניכרת התמקדות בנשימה, בתנועת הנשימה, ואחר כך בתנועת המחשבה. אלה הדלתות למצב תודעה אחר.
דוי (האלה שאקטי) שואלת:
הו שיוה, ממשותך מהי?
מהו יקום מופלא זה?
מה מכיל הזרע?
מיהו זה הנמצא במרכזו של גלגל היקום?
מהם החיים המשתקפים בכל התופעות מעבר לכל צורה?
איך נוכל לחדור אליהם במלאות, מעבר לחלל ולזמן, מעבר להגדרות ותיאורים?
הסר את כל ספקותיי!
שיוה עונה:
הו הזוהרת, החוויה הזו יכולה לעלות בין שתי נשימות. אחרי השאיפה ומייד אחרי הנשיפה - החסד. כשהשאיפה עולה מלמטה למעלה, ושם מתעגלת מלמעלה למטה דרך שתי ההשתנויות – הבחיני ביניהן. או כשהשאיפה והנשיפה מתמזגות, בשנייה זו ממש, געי במרכז [לבך] מלא האנרגיה, נטול האנרגיה. או כשהנשיפה בחוץ במלואה ונפסקת מעצמה, או במלואה בפנים ואז פוסקת - במרווחים אוניברסליים שכאלה, האני הקטן מתפוגג ונמס. דבר זה יהווה קושי רק ללא טהורים.
ראי את הווייתך (ליבתך) כקרני אור העולים ממרכז למרכז במעלה עמוד השדרה, וכך עולה חיות בתוכך. או במרחב שבין לבין החוליות - חושי זאת כברק. דוי [שאקטי], דמייני את אותיות הסנסקריט במרכזי מודעות אלו, קודם כאותיות, אחר כך בצורה מעודנת יותר כצלילים, לאחר מכן כתחושות מעודנות. אחר כך הניחי להן, היי חופשייה.
הביאי את תשומת לבך אל בין הגבות, אפשרי לנפש להיות לפני המחשבה. אפשרי לצורה המלאה במהות הנשימה לעלות לכתר הראש, ומשם להישטף כאור. או ראי בעיני רוחך את חמשת העיגולים הצבעוניים בזנבו של הטווס כחמשת חושייך שטים בחלל חסר הגבולות. עתה, אפשרי ליופיים להתמוסס בתוכך. באותו אופן הביטי בכל נקודה במרחב או על הקיר, עד שהנקודה מתפוגגת.
עיניים עצומות. ראי את הווייתך הפנימית לפרטיה. כך, ראי את טבעך האמיתי. הביאי את מלוא תשומת לבך אל נים הלוטוס העדין במרכז עמוד השדרה שלך. בכך, השתני. נעלי את שבעת הפתחים בראשך באמצעות ידייך, החלל בין עינייך הופך לכולל הכול. נגיעה קלה כנוצה בגלגלי העיניים, קלילות ביניהם פותחת אל הלב ושם ממלאה את היקום. רחצי במרכז הצליל המתמשך של מפל מים. או שימי אצבעותייך בתוך האוזניים, הקשיבי לצליל הצלילים.
השמיעי צליל כמו א-ו-מ באיטיות. כשהצליל מגיע למלאות, כך גם את. בתחילת הצליל של כל אות והזדככותה ההדרגתית - התעוררי. כשאת מקשיבה לכלי מיתר, שמעי את אחדות הצליל המרכזי שלהם. כך היי נוכחת בכל. השמיעי צליל בקול רם ואחר כך בקול הנחלש בהדרגה, עד שרגש מעמיק לתוך ההרמוניה השקטה הזו.
דמייני את הרוח בתוכך ומחוצה לך בעת ובעונה אחת, עד שכל היקום הופך להיות רוחי. דוי [שאקטי] נדיבה, היכנסי לנוכחות אתרית הנמצאת ונוכחת הרבה מעל ומעבר לצורתך. הניחי את יסודות הנפש שלך בעדינות לא מבוטאת ממעל, מתחת ובתוך לבך. ראי את כל שטח הצורה הנוכחית שלך כחלל חסר גבולות. חושי את היסודות שלך, עצמות, בשר, דם - מלאים בתמצית קיומך. דמייני את צורתך הסבילה (הפסיבית) לחדר ריק עם קירות של עור.
הו המבורכת, כשהחושים נטמעים בלב, געי בליבת הלוטוס. בפרימת המחשבות, שכני בליבה - עד אשר תנבט הכרה. בזמן פעילות יומיומית רגילה התרכזי במרווח שבין שתי נשימות. וכך, בתרגולך, תוך ימים בודדים, היוולדי מחדש.
התרכזי באש העולה דרך גופך מבהונות הרגליים במעלה הגוף ושורפת אותו לאפר, אך לא אותך. התבונני במה שנקרא "העולם", ראי אותו נשרף לאפר והפכי להוויה על-אנושית. חושי את צורות היצירה המעודנות ממלאות את שדייך ומקבלות צורה מעודנת. בנשימה לא מוחשת במרכז המצח, היורדת אל הלב ברגע השינה, תהיה לך שליטה על חלומות ועל המוות עצמו.
כפי שהאותיות בתפיסתנו זורמות למילים ומילים למשפטים, וכפי שמעגלים אכן זורמים לעולמות ועולמות לעקרונות, מצאי אותם לבסוף מתכנסים לתוך הווייתנו. רבת החסד, שחקי ביקום כבקליפה ריקה בה נפשך משתובבת לנצח. התבונני בקערה מבלי לראות את דופנותיה או את החומר. תוך דקות מספר היי מודעת.
שכני במקום רחב ללא גבולות, נקי מעצים, גבעות או מבנים. כך יבואו לקצם לחצי הנפש. מתוקת הלב, התבונני על ידיעה ועל אי-ידיעה, על קיום ועל אי-קיום. לאחר מכן הניחי לשניהם, כך שתוכלי להיות. התבונני באהבה על אובייקט מסוים, אל תעברי אל אובייקט אחר. כאן, במרכז אותו אובייקט, טמונה הברכה. חושי את היקום כנוכחות נצחית שקופה.
בהתמסרות מוחלטת התמקדי בשני הצמתים של הנשימה, ודעי את היודע. החשיבי את המלאות כגוף האושר שלך עצמך.
* חלקו השני של הטקסט יובא כאן בשבוע הבא
פסי פייג היא מייסדת המרכז ליוגה הוליסטיתעל הכרמל בחיפה.
נא להמתין לטעינת התגובות
