במגע ישיר: המדיטציה של מעשה האהבה
מעשה האהבה לא רק שאינו מנוגד לרוח, אלא שדרכו מתממשת היכולת למגע ישיר עם טבע העצמי המקודש: כאשר הוא נעשה מתוך התבוננות ישירה אין הוא אלא שער אל המוחלט. פסי פייג עם חלקו השני של הויגיאנה בהאיראווה
שיווה ושאקטי. מעשה האהבה כשלמות אחת של גוף ורוח באדיבות: פסי פייג
טכניקות מדיטציה השייכות לגוף, לאינטימיות וליכולת להתבונן פנימה גם תוך כדי מעשה האהבה עומדות במרכז עניינו של חלק זה של הויגיאנה בהאיראווה. לא רק שאין העמדה של הגוף כמנוגד לרוח, אלא מתקיימת כאן שלמות אחת של רוח וגוף, דרכה מתממשת גם היכולת למגע ישיר ובלתי אמצעי עם העצמי ועם טבע העצמי המקודש.
כאן מתמוססים גבולות הדואליות, ומעשה האהבה אינו עומד בסתירה לרוח. נהפוך הוא: הוא מאפשר כניסה אל מחוזות השלמות וההרמוניה, אל עבר האיחוד הנכסף. כל דבר, אם כך, הוא ביטוי של התודעה ולכן אינו נמצא מחוץ לגבולותיה. החושים הם מעין דלת מסתובבת - הן החוצה אל עולם התופעות, והן פנימה אל העצמי.
שיוה מראה לשאקטי את האפשרות להבחין במציאות האולטימטיבית דרך שיטות שונות, שכל אחת מהן היא מדיטציה בפני עצמה. ההוראות ניתנות באופן תמציתי, ועם זאת הן בעלות פוטנציאל עצום המאפשר למתרגל להתמקד בעצמי. הרעיון המרכזי הוא שהאמת תמיד נמצאת ונוכחת כאן ועכשיו, בהווה.
הטקסט מציע התבוננות ישירה דרך החיים עצמם: דרך החושים, האוכל, המין, הנשימה, הצלילים, המראות - כל הנמצא, כל היש. התבוננות מובילה למודעות, שמובילה להכרה במקור חסר הגבולות של עצמנו. הטכניקות האלה אינן שייכות לאינטלקט, אלא מכוונות אל הנוכחות של כאן ועכשיו. בזמן המדיטציה המיינד נעצר, תנודות המחשבה מושקטות והעצמי הופך להיות ער ונוכח.
הנוכחות הזו היא האמת. היא המאפשרת את ראיית המציאות כפי שהיא. בנקודה זו אין דבר לחפש אחריו: החיים עצמם והאנושיות העולה מתוכם הם הנמצא, הם היש. המציאות נראית, מוחשת ומשתקפת כפי שהיא.
הויגיאנה בהאיראווה – חלק שני
בזמן ליטופך היכנסי אל הלטיפה כאל חיים נצחיים. עצרי את דלתות החושים כשאת חשה את הליטוף כזחילת הנמלה. בתחילת האיחוד המיני היי מודעת לאש, וכך בהמשך תוכלי להימנע מהרמץ שבסופו. בעת חיבוק כזה, חושייך מיטלטלים כעלים. חדרי אל הטלטול הזה. גם ללא החיבוק, בזכרך את האיחוד, חווי את השינוי כאילו את פוגשת בחדווה ידיד שזה זמן רב לא פגשת. חדרי אל החדווה.
בזמן האכילה והשתייה הפכי להיות טעם האוכל והשתייה, והיי שלמה. הו, בעלת עיני הלוטוס, נעימת המגע: בזמן שירה, כשאת מסתכלת בדבר מה, כשאת טועמת משהו - היי מודעת למי שאת וגלי את הקיים לנצח. בכל מקום בו נמצא סיפוק, בכל פעולה - ממשי זאת.
בתחילת השינה, כשזו עדיין לא הגיעה ובעוד הערות החיצונית נעלמת, בנקודה זו ההוויה נגלית. בקיץ, כשאת רואה את השמים צלולים עד אין קץ, היכנסי לצלילות הזו. שכבי כמתה. בהיותך כעוסה וזועמת, הישארי כך מבלי להניד עפעף, או מצצי דבר מה והפכי למציצה עצמה. ללא משען לרגליים או לידיים, שבי על אחורייך. לפתע, חושי את האיזון במרכז. בתנוחה נינוחה, חדרי בהדרגה אל השטח שבין בתי השחי, אל תוך שלווה גדולה.
הסתכלי כמו בפעם הראשונה באדם יפה או בחפץ רגיל. בפה מעט פתוח, שמרי על ריכוז במרכז הלשון. או כשהנשימה מגיעה מעט פנימה, חושי את הצליל הזה. בשכבך במיטה, או כשאת
יושבת על מושב, הניחי לעצמך להיות חסרת משקל. בכרכרה נוסעת בטלטול קצוב, או ברכב שקט, אפשרי לעצמך לנוע מצד אל צד בעודך מאטה, במעגלים בלתי נראים. בפשטות, על ידי התבוננות בשמים הכחולים שמעבר לעננים, חווי את השלווה.
שאקטי, ראי את כל החלל כאילו כבר נספג בראשך בתוך הבוהק. בזמן ערות, בשינה, בחלימה, ראי עצמך כאור. בגשם בזמן לילה אפל, חדרי אל האפלה ודמי אותה להיות צורת הצורות. כאשר אין לילה גשום ללא ירח עצמי עינייך ודמייני אפלה שחורה לפנייך. כשאת פוקחת את עינייך, ראי חשכה.
ברגע שעולה בך דחף לעשות דבר מה, עצרי.
התמקדי בצליל א-ו-מ בלי א' ובלי מ'. חושי עצמך כנמצאת בכל הכיוונים - רחוק, קרוב. חדרי אל דמותך מלאת הנקטר כמו באמצעות סיכה: בעדינות היכנסי אל הדקירה. חושי את המחשבה שלך, את עצמך, את איברייך הפנימיים, את האני שלך. חושי כיצד אשליות מטעות וכיצד צבעים מתעתעים, ואת העובדה שאפילו החלוקות אינן מתחלקות.
כשתשוקה מסוימת עולה הביאי את תשומת הלב שלך אליה, ובאחת הניחי לה. הרהרי בזה: לפני התשוקה ולפני הידיעה, איך אוכל לומר 'אני'? עם כל הווייתך, בתחילתה של התשוקה, בתחילתה של הידיעה - דעי. הו, שאקטי, כל תפיסה הינה מוגבלת, נעלמת אל הכול יכול. צורות באמת אינן נפרדות. במצבי רוח של תשוקות קיצוניות היי שקטה.
המואר הוא זה שאינו הולך לאיבוד בדברים
שיווה ושאקטי. במציאות, אל תחשבי על דבר כטהור או כלא טהור באדיבות: פסי פייג
היקום הזה נראה כמשחק, כשעשוע. כדי להיות שמחה הביטי עליו כעל כזה. הו, אהובה, הביאי את תשומת לבך לא אל ההנאה או הכאב, אלא אל מה שביניהם. הניחי בצד את ההיצמדות לגוף מתוך הידיעה: 'אני בכל מקום'. אדם הנמצא בכל מקום מלא חדווה הוא.
מושאים ותשוקות מתקיימים בתוכי כמו אצל אחרים. ניתן לאפשר להם להיות מובנים. ההערכה של נושאים ומושאים מתקיימת אצל המואר ואצל הלא מואר, כאחד. לראשון (המואר) יש מעלה אחת: הוא נשאר במצב הרוח הסובייקטיבי ואינו הולך לאיבוד בדברים. חושי את תודעתו של כל אחד כתודעתך שלך. כך, בהניחך הצדה כל דאגה לעצמך, הפכי להיות כל אחד. חשיבה על לא כלום תהפוך את העצמי לחסר גבולות. האמיני: יודע כל, כל יכול, נמצא בכל.
כפי שגלים מגיעים עם מים ולהבות מופיעות עם אש, כך גלי היקום איתנו. נדדי כה וכה עד לעייפה, צנחי אל האדמה, ובצניחה היי שלמה. דמייני שאת מאבדת את כוחך בהדרגה, או את הידע שלך. ברגע המסוים הזה של האובדן - התעלי. הקשיבי להוראת הידע העליון והטמיר כשהיא מועברת. אם העיניים שקטות, ללא מצמוץ, באחת תהפכי להיות לחלוטין חופשייה.
הפסיקי השמיעה על ידי לחיצה באוזניים וכיווץ פי הטבעת, ובואי אל צליל הצלילים. על שפתה של באר עמוקה הביטי פנימה, אל עומקיה, עד הפליאה. בשעה של מודעות ערנית המתרחשת דרך חוש מסוים, שכני במודעות. בשעת התעטשות, בשעת בהלה, בשעת חרדה, בשעת היבקעות האדמה, בעת קרב, בשעת סקרנות קיצונית, בתחילת תחושת רעב, בסופה של תחושת רעב, היי מודעת כל העת.
הביאי את תשומת הלב למקום בו את רואה מספר אירועי עבר, אפילו את דמותך, מאבדים את מאפייניהם העכשוויים ומשתנים, וגם דמותך משתנה.
הביטי בדבר מה ואחר כך, בהדרגה, סלקי את מבטך ממנו. אחר כך את מחשבתך. חושי דבר מה לפנייך. חושי בהיעדרם של כל שאר העצמים, מעבר לדבר האחד הזה. לאחר מכן, בהניחך בצד את תחושת הדבר ואת אי התחושה, הבחיני. דעי.
הטוהר של האסכולות האחרות הוא אי טוהר עבורנו. במציאות, אל תחשבי על דבר כטהור או כלא טהור. תודעה זו קיימת ככל הוויה, ודבר אחר אינו מתקיים. היי כפי שהינך, לידיד, או לזר ורחוק, בכבוד או בעלבון. כשמצב רוח רע עולה כלפי מישהו או משהו, אל תשליכי זאת על האדם, אלא הישארי ממוקדת בתוך עצמך.
שערי בנפשך שאת הוגה במשהו שהוא מעבר לתפישה, מעבר להטמעה, מעבר לאי ההוויה: את. בואי, היכנסי לחלל, נטולת תמיכה, נצחית, שקטה. בכל נקודה בה תשומת לבך ממוקדת, בנקודה זו ממש, חווי. חדרי אל תוך צליל שמך ודרך צליל זה, אל כל הצלילים. חושי: אני קיימת, זה שלי. זה- זה. הו אהובה, גם במצבים כאלה דעי את חוסר ההגדרות. תודעה זו היא הרוח המכוונת של כל אחד. היי האחד הזה. כאן היא ספירת השינוי, שינוי, שינוי. דרך השינוי היי בשינוי. כפי שתרנגולת מטפלת באפרוחיה, היי כאם לידע מסוים, למעשים מסוימים במציאות.
כיוון שלמעשה כבלים וחופש הם יחסיים, מלים אלו מיועדות לאלו החרדים מפני היקום. יקום זה הוא בבואה של המיינד. כפי שאת רואה במקווה מים השתקפות של שמשות רבות שהן בבועה של שמש אחת, כך ראי כבלים ושחרור.
כל דבר נתפש על ידי הידיעה. העצמי זוהר במרחב דרך ידיעה. ראי הוויה אחת כיודע וכידוע. אהובה, ברגע זה אפשרי לנפש, לידיעה, לנשימה, לצורה - להיות כלולים.
לחלק הראשון של הויגיאנה בהאירוה
לאתר הבית של פסי פייג
נא להמתין לטעינת התגובות
