תאוות בשרים: ביקור במסעדת דוריס קצבים
האם הגוף האנושי מסוגל להתמודד עם חצי קילו סטייק? אלון צרפתי נשלח למשימה במסעדת דוריס קצבים, ובסופה בקושי הצליח לגלגל את עצמו החוצה. "גרגרן", העיד על עצמו, "סתם גרגרן"
סטייק בדוריס קצבים צילום: נאור רהב
"ארגנטינה היא אחת המדינות הגדולות בעולם בייצור בשר, וכרגע יש שם יותר מ-55 מיליון ראשי בקר", הפרטנר הקרניבורי מצטט מחקר שקרא, ושיניו החדות נשלפות אל מבעד לשפתותיו. "ותאמין או לא, אלמלא נאכל את הפרות האלה, ייפגע האוזון קשות. ההערכות הן כי שלושים אחוזים לפחות מגזי החממה שנפלטים מהמדינה לאטמוספרה הם מתאן שנוצר בקיבותיהן של הפרות". אמת או שטויות - את זה נותיר למנחם בן. אנחנו כאן כדי ליהנות מבשר אדום.
מיני רשת "דוריס קצבים", שהחלה את דרכה בראש פינה, פתחה את הסניף התל-אביבי לפני כשנתיים בבניין טויוטה (לא רחוק מיד אליהו). כבר בכניסה למסעדה, שהיא גם אטליז, אי-אפשר שלא לבהות בגושי הבשר האדומים הענקיים השוכבים דוממים בתוך מקררים ענקיים שקופים. הקרניבורים ימצאו את המראה שובה לב כאילו הם עומדים בשערו של גן עדן), אלה שעדיין מרגישים פה ושם ייסורי מצפון עלולים להשתכנע לערוק לצד השני דווקא.
דוריס קצבים צילום: נאור רהב
פנים המסעדה מקרין כובד: צבעים כהים בקירות, חלונות קטנים, ספות שחורות. האווירה דחוסה, חמה, ריח הבשר עומד באוויר. אליהם מתוספים מלצרים שעוברים לאורך ולרוחב המסעדה, ידיהם עמוסות מגשים ומחבתות עמוסים נתחי צלי רותחים. המסעדות במזרח אירופה מצטיינות באווירה כזו. אילו שאלו אותנו, היינו ממליצים לפתוח את אחד החלונות כדי שמדי פעם ייכנס משב רוח רענן.
ממנות התפריט המוצעות בחרנו את מנות הפילה, אלא שלהפתעתנו התברר כי באותו היום אין פילה כלל בין מגוון האפשרויות העומדות במקום. מסעדת בשרים בלי פילה? תמהנו, אך החלטנו לזרום. פתחנו במזטים (49 שקלים), שבעה במספר, בתוספת לחם הבית. הסלטים הוגשו בטמפרטורה נמוכה למדי: הירקות היו קרים, על סף המוקפאים, וזה פגם בטעם של רבים מהם.
סלט הכרוב עם התותים היה אנמי וחסר טעם, הפטריות עם שעועית ירוקה היו חביבות דווקא, אך כאמור קרות מדי. הדלעת הייתה קשה, הכרובית, למרות חריפותה, הייתה יבשה וחסרה רוטב כלשהו ואת הפלפלים החריפים לא העזנו לטעום - את המשימה השארנו לשימי תבורי. לעומתם, החמוצים המרעננים היו המנה החמוצה הטובה ביותר בעיר, וגם החציל הקלוי בתוספת הטחינה היה נימוח ועדין.
לפי המלצת המלצר, הזמנו גם מחבת עם מגוון של שלוש מנות ראשונות (79 שקלים), ואלה הגיעו במחבת רותחת: קציצת טלה משובחת, עשויה עם פטרוזיליה לרוב ומתובלנת היטב) שתי נקניקיות מרגז חריפות ושמנמנות) ונקניקיית צ'וריסוס מאכזבת מעט במרקמה.
על המחבת צילום: נאור רהב
מראה הבשרים הצלויים וריחם משגעים. האם באמת אנחנו יכולים לאכול קילוגרם שלם של בשר? לאט-לאט פרסנו נתחים קטנים מהם ולעסנו. אף שהם הגיעו בדרגות צלייה מדיום, עבדו שרירי הלסת שלנו קשה, גם אם בהנאה גלויה. הבשרים תובלו במלח ובפלפל שחור בלבד, ובאמת
לא היה צורך בתוספת של מרינדות או ממרחים כלשהם כדי לשפר את טעמם. גם תוספת הירקות שהוגשה (כמה עלי חסה טריים לצד ירקות צלויים) הייתה אנמית מעט ליד תאוות הבשרים שתקפה אותנו.
לאחר חצי שעה הרמנו ידיים. הבשר ניצח. לא הצלחנו להתמודד עם הכמות. גם את הקינוח בעל הטעם המופרז - פרפה לימון (32 שקלים) - אכלנו בלי חשק. "גרגרנים", העדנו על עצמנו בעודנו מתגלגלים החוצה מהמסעדה, "עכשיו אנחנו צריכים לחגוג שבוע בלי בשר".
דוריס קצבים, יגאל אלון 65 (בניין טויוטה), טלפון 03-6244124.
alonz@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
